רן יגיל סופר ועורך
בהוצאת עמדה יוצא לאור ספרו הכֵּן והֶחָשוף של גבריאל דוב ביגל, "פרח כחול בשדה השיגעון". זהו ספר ביכורים, ספר שירה יפה להלל בפשטותו הישירה אשר אני נשביתי בקסמו. אלה שירים קצרים, מדויקים ואנושיים כל כך. הנה דברי פתיחה שגבריאל כתב באופן בלתי אמצעי בגב הספר שאני כמבקר, כעורך וכמו"ל עומד מאחוריהם עד הסוף.
*
נולדתי בשנת 1996 בירושלים. בגיל 6 התחלתי את לימודי הצ'לו, ועד גיל 12 הספקתי להופיע כסולן עם תזמורות בארץ ובחו"ל. זכיתי במספר תחרויות והוגדרתי כ"ילד פלא".
בגיל 15 עברתי לארצות הברית להמשך לימודי הצ'לו והמוסיקה, ובגיל 19 התקבלתי לג'וליארד במלגה מלאה. בעקבות המשבר הנפשי והתפרצות המחלה לא סיימתי את לימודיי וחזרתי ארצה בגיל 20. בזכות המחלה התחלתי ליצור, בפרט שירה, ואוסף שירים זה "פרח כחול בשדה השיגעון", נכתב כולו בבית החולים כפר שאול.
אני רוצה להקדיש ספר זה למתמודדים, למשפחותיהם וגם לציבור הרחב באשר הוא, למען העלאת המודעות למתמודדי נפש, בצורה כנה, פשוטה, יפה ולפעמים גם מצחיקה.
אני לא מבקש שתאהבו, אני לא מבקש שתבינו, אני רק מבקש שתקשיבו.
גבריאל דוב ביגל
עשרה שירים יפים ביותר מתוך הספר "פרח כחול בשדה השיגעון":
הדבר הכי קשה
הַדָּבָר הֲכִי קָשֶׁה בַּבֵּית מְשֻׁגָּעִים
לֹא הָיָה הָאַלִּימוּת, לֹא הַצְּעָקוֹת,
לֹא הַתְּרוּפוֹת, לֹא הַזְּרִיקוֹת
וְלֹא הַבְּהִיּוֹת שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת.
הַדָּבָר הֲכִי קָשֶׁה בַּבֵּית מְשֻׁגָּעִים
הָיָה לְקַבֵּל אֶת זֶה שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ לְשָׁם.
הָאֶצְבָּעוֹת הַצְּהֻבּוֹת מִנִּיקוֹטִין,
הַדִּכָּאוֹן וְהַחֲרָדָה הַמְּשַׁתְּקִים.
אֲנַחְנוּ חוֹלִים, נִדְבָּקִים וּמַדְבִּיקִים
אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי בְּתוֹךְ מַעֲרֶכֶת שְׁבוּרָה,
מִתְפַּלְּלִים לְהַחְלָמָה וּלְדֶרֶךְ קְצָת יוֹתֵר קַלָּה.
קרוב מדי
הוּא יָשַׁב בַּפִּנַּת עִשּׁוּן
מְעַשֵּׁן בְּשַׁרְשֶׁרֶת בְּפֶה בְּלִי שִׁנַּיִם.
שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּחַיִּים?
עוֹבֵד לוֹמֵד?
הוּא עָנָה לִי בַּאֲדִישׁוּת:
אֲנִי מְעַשֵּׁן סִיגַרְיוֹת וּמַקְשִׁיב לְמוּזִיקָה
חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי:
פָאק זֶה גַּם מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה,
אֲבָל לְפָחוֹת יֵשׁ לִי עֲדַיִן שִׁנַּיִם.
אף אחד לא סיפר לך
הוּא יָצַר אוֹתְךָ אֲבָל הוּא שׁוֹפֵט אוֹתְךָ.
הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ אֲבָל הוּא דָּן אוֹתְךָ.
הוּא נָתַן לְךָ חֹפֶשׁ אֲבָל הוּא הִכְתִּיב לְךָ.
הוּא רוֹצֶה בְּטוֹבָתְךָ אֲבָל הוּא מַעֲנִישׁ אוֹתְךָ.
וֵאלֹהִים מְשֻׁגָּע,
אֶת זֶה אַף אֶחָד לֹא סִפֵּר לְךָ.
באמת שהייתי
הָיִיתִי מִתְחַלֵּף עִם צְבִי הַנַּרְקוֹמָן
שֶׁכָּל הַיּוֹם מְעַשֵּׁן יָרֹק.
הָיִיתִי מִתְחַלֵּף עִם כַּרְמִית הַשְּׁמֵנָה
שֶׁכָּל הַיּוֹם אוֹכֶלֶת מָתוֹק.
הָיִיתִי מִתְחַלֵּף עִם דָּנִיֵּאל הַמְּטֻמְטָם
שֶׁכָּל הַיּוֹם בּוֹהֶה בַּקִּירוֹת.
הָיִיתִי מִתְחַלֵּף עִם אִיסְכָּה הַבּוּלֵמִית
שֶׁכָּל הַיּוֹם מְקִיאָה תְּרוּפוֹת.
וְזֶה אִישִׁי,
וּבֶאֱמֶת שֶׁהָיִיתִי מִתְחַלֵּף עִם כָּל אֶחָד אַחֵר,
רַק לֹא לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלִּי.
מנטרה של משוגע
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
אֲנִי לֹא אֶפְגַּע בְּאַף אֶחָד יוֹתֵר!
לרגע קטן
הִיא הָיְתָה מְכֹעֶרֶת,
וְהָיָה לָהּ שָׂפָם אָרֹךְ יוֹתֵר מִשֶּׁלִּי.
הִיא הָיְתָה נוֹהֶגֶת לִירֹק בַּמַּחְלָקָה
עַל הָרִצְפָּה, וּלְקַנֵּחַ אֶת הָאַף
כְּמוֹ שַׂחְקַן כַּדּוּרֶגֶל.
אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר אִתָּהּ,
כִּי נוֹסָף עַל כָּךְ הִיא הָיְתָה מְקַלֶּלֶת וּמַרְבִּיצָה.
אֲבָל לִפְעָמִים הִיא הָיְתָה בּוֹכָה,
בֶּכִי אֲמִתִּי, עֶצֶב טָהוֹר,
וּלְרֶגַע קָטָן,
הִיא הָיְתָה יָפָה.
עוברים על החוק
בַּבֵּית מְשֻׁגָּעִים יֵשׁ חֹק הָאוֹסֵר
לְקַיֵּם יַחֲסֵי מִין.
אֲבָל כָּל פַּעַם שֶׁנּוֹתְנִים לְךָ זְרִיקָה
הֵם שׁוֹאֲלִים: אַתָּה מֵעְדִּיף
בַּיָּד אוֹ בַּיַּשְׁבָן?
טרמינולוגיה נכונה
אָחוֹת חֲכָמָה אָמְרָה לִי פַּעַם
שֶׁהַטֶּרְמִינוֹלוֹגְיָה מַחֲלַת נֶפֶשׁ לֹא נְכוֹנָה,
וְשֶׁיּוֹתֵר נָכוֹן לְהַגִּיד נֶפֶשׁ שְׁבוּרָה.
כַּמָּה שֶׁהִיא צָדְקָה.
רְסִיסֵי נַפְשִׁי מְפֻזָּרִים בַּחֲלַל הַלֵּב,
מְבַקְּשִׁים לְהִתְאַחֵד לָאֲנִי שֶׁפַּעַם
יָדַעְתִּי הֵיטֵב.
נַפְשִׁי אִבְּדָה אֱמוּנָה בָּאַהֲבָה,
בַּתְּפִלָּה,
בַּתִּקְוָה,
בְּנַפְשִׁי עַצְמָהּ.
אֲבָל לִפְעָמִים אֲנִי בּוֹכֶה
מֵאֵיזֶה שִׁיר אוֹ מִתְרַגֵּשׁ
מֵאֵיזוֹ שְׁקִיעָה אֲדֻמָּה,
וְכָכָה אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי
שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי עֲדַיִן שְׁלֵמָה.
הדברים הקטנים
אַחֲרֵי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן בַּבֵּית מְשֻׁגָּעִים,
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, אֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ לַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים.
לְהָכִין טוֹסְט בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה,
לְהוֹרִיד כּוֹסִית בְּבָּר שְׁכוּנָתִי עִם יְדִידָה,
לְהִתְכַּרְבֵּל בְּחֹם שֶׁל אִשָּׁה.
וַאֲנִי בֶּאֱמֶת כְּבָר הִפְנַמְתִּי
שֶׁחֹפֶשׁ זֶה עִנְיָן פְּנִימִי.
אֲבָל הָיָה נֶחְמָד לְתַרְגֵּל
אֶת הַתּוֹבָנָה הַזֹּאת,
בִּנְסִיעָה בִּשְׁתַּיִם בַּלַּיְלָה לְסִינַי.
עדיין לא החלטתי
בַּפִּנַּת עִשּׁוּן יֵשׁ צִיּוּרִים עַל הַקִּירוֹת
שֶׁל מְטֻפָּלִים בְּמַצְּבֵי צְבִירָה שׁוֹנִים.
יֵשׁ חָתוּל חָמוּד וְאִשָּׁה עִם פַּרְצוּף מֻדְאָג,
וְסֵמֶל שֶׁל לָה פָמִילְיָה עִם יַאלְלָה בֵּיתָ"ר.
וַאֲנִי כְּבָר שְׁנָתַיִם בַּמַּחְלָקָה,
וְעוֹד לֹא הֶחְלַטְתִּי מָה לְצַיֵּר
וּבְאֵיזוֹ פִּנָּה.
פרח כחול בשדה השיגעון, גבריאל דוב ביגל, עורך: רן יגיל, ניקוד: יאיר בן-חור, ציור עטיפה: אלישה בלום, עימוד ועיצוב עטיפה: יגאל ארקין. שלמי תודה למשורר ולסופר צדוק עלון על העזרה בהפקת הספר. עמדה, 64 עמודים, 72 שקלים
עטיפת הספר בהוצאת עמדה