אחר הצהרים עם מרגריט וג'ראר

 אחר הצהרים עם מרגריט וג'ראר

אהבתי כל תמונה מהסיפור הקולנועי הכפרי בין מרגריט וג'רמין (ג'ראר דפארדייה) והתענגתי עליו בשבת אחרי הצהרים . ג'רמין הוא הגיבור החלש שאף אחד מאיתנו לא אוהב לאהוב, והוא מושך אליו הרבה חיבה וחמלה. גבר גדל ממדים ומסורבל, בשנות החמישים המאוחרות שלו, שלא ידע אהבה בילדותו, נרמס על ידי אמו, לקוי למידה שהיה ללעג בכיתה, מוגבל בידיעותיו אך לבו רחב כגודל גופו. מעולם לא היה לו אב בחייו. נפשו מחפשת תום וחיבה ואהבה פשוטה. הוא מגדל ירקות בגינת ביתו ומוכרם ביום השוק, אמו המטורפת גרה בנפרד בבית בחצר ואינה חדלה מלהשפילו. בהיותו אדם אוהב אדם וטבע, הוא חס עליה חרף גסותה. מרגריט היא ילדה מתוקה בת תשעים וחמש, חסרת ילדים, שהייתה בעבר מדענית וכיום מתגוררת בבית אבות סמוך במימון זמני של קרוב משפחתה. אוהבת ספר, אוהבת קריאה בספר, מלטפת כל מילה ומתמוגגת מתיאורים. היא נאמנה לכתביהם של אלברט קאמי ורומן גארי, וראייתה הולכת ונחלשת. מרגריט וג'רמין נפגשים על ספסל בגן בבואם להתבונן ביונים. ג'רמין מכיר כל אחת בשמה ובתכונותיה. שניהם מחכים זה לזו, והיונים מחכות להם, היא מקריאה לו מכתבי גארי על האהבה והוא שותה אותה בצמא ודעתו מתרחבת. יש לו חברה הצעירה ממנו בשנים רבות, אבל נפשו מתחברת לקשישה הדקיקה והעדינה, והוא מכין לה זר חרציות בבואו לבקר אצלה. מרגריט נותנת לג'רמין במתנה מילון. הוא מתנסה בקריאה בו, מלמד את עצמו ואת החתול שלו, ומפגין את ידיעותיו החדשות בשפה ובמליצותיה בפאב המקומי, דבר שגורם לו לחוש מורם מעם, רצוי, חיוני ומלא אור. כשחברתו הקשישה נלקחת למוסד בבלגיה על ידי קרוב המשפחה, יוצא ג'רמן למסע וכמעט חוטף אותה אל ביתו שהתרוקן בינתיים מאמו המתעללת. מרגריט הגפרורית והמשכילה – והלכאורה מיותרת – יוצקת תוכן איכותי בבן שיחה ונעשית משענתו של הגבר הפשוט, שמבטיח להקריא לה בתמורה את שאהבה נפשה. סרט על נפשות יתומות שמגששות אחר כף אהבה ואנושיות. סרט צנוע שצולם בהרבה אור של שמש אביבית, עם גינה בריאה ופריחה אופטימית. מענג, פשוט ונוגע ללב. אהבתי כל תמונה. ואגב, העיתונות זיכתה אותו בשלושה כוכבים מצומקים. אני נותנת לו את כל צבא השמיים.