בננות - בלוגים / / הייתי עיוורת לשעה ועיוורת כל חיי
הבלוג של לבנה
  • לבנה מושון

    ילידת תל אביב, בוגרת לימודי חינוך וגיאוגרפיה, עיתונאית, הוציאה לאור 41 ספרים לילדים ולנוער ושני רומנים, מספרת סיפורים. כותבת ביוגרפיות. נשואה ואמא. "בילדותי נחטפתי וגודלתי על ידי צוענים," סיפר משורר ידוע שהשתיה סיממה את חושיו. לא נחטפתי, לא אומצתי ולא גודלתי על ידי צוענים. כשנולדתי בין סתיו לחורף, בעיצומן של שנות הצנע, ביקש לקנות אותי זוג ניצולי שואה, ששוטט בין מיטות מחלקת היולדות, וגורש בצעקות; הבנתי שאני שווה משהו.  מאז לידתי אני רק מחכה לחורף שיבוא. רטוב, מלא גשם, כמה שיותר גשם; כי בגשם אני שמחה, יוצרת, הופכת עולם; ככל שאותו עולם הולך ונעשה  שחון, היובש והכמישה מצמקים אותי מבפנים. אין גרוע כמו קיץ מהביל למוח שמבקש לייצר. התחלתי את כתיבתי בעיתונות, ועברתי לספרות, את הראשונה אני סורגת בהנאה והשנייה - חוצבת בקרדום, וכך חולפים חיי, בין השורות, בין ילדיי, בין ילדי בית הספר שלהם אני מספרת את מילותיי.  

הייתי עיוורת לשעה ועיוורת כל חיי

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;
mso-bidi-font-family:Arial;
mso-bidi-theme-font:minor-bidi;}


לבנה מושון

זאת ראתה ימיני וגם זאת ראתה שמאלי ולא אשכחך עלטה סמיכה.

ישבתי על ספסל בפארק מאנספילד והציפורים לשלשו עלי רסיסים דקיקים ממפל אלמוני.

המקל בידי האחת שלוח לפנים והשנייה הדפה מפגעים בדרך שבה הלך מר רוצ'סטר הסומא אחר ג'יין,

נשמתי ריחות עשב ושיחים, שחקתי חצץ על השביל, ומקלי פגע בעיוורים שמסביבי.

בבקתת השומר פלשתי לחיי אהובה של ליידי צ'טרלי, ומיששתי את מעיל הצמר והמיטה הצרה וסיר הבישול וכיסא המנוחה.

ובשוק אספתי לחיקי עגבנייה וגזר וקישוא וחציל ופלפל ומיהרתי אל המזח שעליו עמדה רייבקה להאזין לגלים המתנפצים ורוח ים הניפה שיער והוליכה אותי אל הספינה המטלטלת במפרץ ונישאתי על המים הרוחשים ומעליי צווחו שחפים ויצאתי אל הרחוב ורגליי מיששו מדרכה ומעברים וידיי נגעו במכונית ובאופניים ובטלפון ציבורי. בקיוסק שתיתי מיץ תפוחים ורק בסוף חזרו אליי אישוניי ויהי אור.


ביקרתי היום ב"דיאלוג בחשיכה", במוזיאון בחולון. וזה מה שעבר עלי ועוד הוספתי משלי. חשבתי כי בזמן כתיבה לא יגרע אם אכבה את העיניים לשעה או יותר.

 

 

13 תגובות

  1. נראה שחווית טלטלה רצינית בביקור. שמעתי שהוא מאוד מרשים, מהבחינה שמשאיר רושם עז, ה"דיאלוג בחשיכה".
    כתבת יפה על חוויה שאני משארת מפחידה.

    • היי לוסי, נבהלתי מהעובדה שהרגשתי מאוד נוח להיות עיוורת. הייתי משוחררת ולא חייבת. זה מצריך חישוב מסלול מחדש. תודה. יש תזוזה בעניינו המשותף? אם צריך לנשוף, אנשוף. אל תרפו.

      • לבנה, מבינה את הבהלה שלך ואת התחושה של "שחרור". חישוב מסלול מחדש…איפוס למערכת.
        הצחקת אותי עם הצעת הנשיפה, כדי ללבות את הגחלים, אה? אני עובדת, עובדת.

  2. מירי פליישר

    להיות שם ז"א כאן. אהבתי את האסוציאציות. מאוד

  3. תאור מאוד פיוטי וחושני,לבנה, אכן כשעצומות העיניים מתחדדים שאר החושים והדמיון חוגג. אהבתי את התלקחות הדמיון כשהעיניים מביטות פנימה
    דברים שרואים משם לא רואים מכאן

    • יפה אמרת חנה, העיניים מביטות פנימה, ובהיבט הזה, לשברירי שניות, אין תלות בהן. תודה.

  4. היי לבנה יקרה,
    גם לי הייתה שם חוויה חזקה מאד. אולי בגלל שבאמת מה שנשאר זה רק המילים. רק הן ממשיכות לחיות בחושך.

    • לאיריס, היה לנו מנחה עיוור. לא ראינו אותו כלל, רק שמענו. קולו היה צעיר ובטוח ונחמד. הייתה לו שיחה כמעט אינטימית עם הקבוצה, שבמהלכה הוא סיפר על עצמו. כשיצאנו אל האור הופתענו מדמותו. הוא היה כבן ארבעים וחמש ועדיין לבבי ונחמד, אבל הדמיון כידוע עושה כרצונו. המלים מפיו היו חזקות מאוד בחושך.

  5. כתוב מתוך הראיה הפנימית, מרתק!

    • לחני, כשהפריד אלוהים בין אור לחושך ידע כי בני האדם יזדקקו לראשון להביט החוצה והשני להביט פנימה, ואין כמו החושך להאיר את התוך.תודה.

  6. לבנה ,איזה סרט רץ לך בראש שם !
    רצף מרתק של מראות !

    לבנה – לא יכולה שלא להתייחס לשם שלך בהקשר הזה של החושך 🙂

© כל הזכויות שמורות ללבנה מושון