הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
כולם יכולים לנשק באחוריה החמים
אני ברחוב, טופפת על עקביי. הרגליים שלי מובילות אותי במהירות למשרד של הוצאה לאור. מחשבותיי רצות לפניי כחלוץ לפני המחנה. יש לי ויכוח נוקב עם ריבונו של עולם. אני חושבת על החייל השבוי. אני חושבת על הרבה אנשים ששבויים במחשכים והוא, למעלה, אינו רואה ואינו זוכר, ולא ברור מה הוא בכלל עושה בעניין. לפניי צומת כבישים עצום וסואן, בלב העיר רמת גן, על גבול בני ברק. ארבעה כיוונים, שפע רמזורים, הרבה מעברי חצייה. אוטובוסים ארוכים. אנשים דוהרים. מדרכה רחבה מרוצפת, לוח מודעות מעוגל מבטון, זוג ישבנים בהירים חשופים. עוד מודעה אגרסיבית בפאתי העיר הקדושה. אני מחזירה את פניי במהירות. זו לא מודעה. הם מתרוממים. אישה בגיל השפוי ומשהו נעמדת. גבה לקהל. כל הצומת מתבונן בישבנים שלה. היא אינה ממהרת. היא מרימה את התחתונים לאט. מפשילה את החצאית ומיישרת אותה. מעבר לכתפי הולך אברך. לא עלינו. הוא מכסה את עיניו. ברגע הבא הוא בודק שוב אם מה שראה קודם אמנם ראה. האישה מתכופפת ומרימה שקית ששעונה ללוח המודעות. היא מרימה שקית שנייה ושלישית. זורקת מבט בנוזלים שמנתבים את עצמם על המדרכה. הם כנראה שלה. היא מסתובבת לאיטה. כולם יכולים לנשק באחוריה החמים. היא פונה לענייניה, מרחפת בבועה משלה.
גם אני ממהרת. טופפת על עקביי. יש לי ויכוח נוקב בקשר לאנשים שיושבים במחשכים ונאלצים לחשוף את אחוריהם כדי לזכות במבט אחד.
מה הויכוח לבנה? מעניין אותי לשמוע.
לדעתי קצת הטרדה מינית בכוון ההפוך. כלומר אברך לא יכול להסתגר ימים שלמים בבני- ברק.
גם אני ראיתי פעם תמונה כזאת וריחמתי דווקא על האברך.
אם כי גם היא אולי קורבן של משהו אחר.
מקווה שאיני נשמעת דידקטית, חינוכית, ומתחסדת.
זאת רק אני.
בת- אדם.
אנוש.
קלפו ממני את כל מה שאתם חושבים עלי מלכתחילה.
לאביטל, ראיתי את תגובותייך, אני מבינה שאין בינינו עוד ויכוח. תודה.
כתוב יפיפה ומדוייק.
ואביטלי יקירתי, לא הצלחתי להבין על מה התרעמת. אבל גם אני, כמו סיגל, חייבת לעוף לקחת את הילדים. אז אקרא את התשובה, אם תהייה, בלילה שלי.
תודה, איריס. זה מדויק כי כך ראו עיניי. אני חושבת שאם הייתי גרה ברחוב, הייתי סופרת יותר טובה.
מחלה, זו גם אופציה, אביטל. היא לא מבינה מה היא עושה, כמו תינוקת. צריכה פיפי – מתיישבת היכן שהיא נמצאת. היא לא בסדר שכלית, ומעמידה את הרחוב במבוכה. זה הכל. לא הטרדה מינית. פשוט מוגבלות.
הבנתי אותך.
אז אני הטועה.
פשוט אני אסוציאטיבית בקריאה ונזכרתי שעליתי לאוטבוס ופתאום מלפני בחורה שעומדת ומשלמת לנהג, מאחוריה אברך, ומכנס בקו הישבן והופ הוא יורד ומגלה הכל מול פני הנדהם.
דבריים כאלה קורים גם כשאני נוסעת במוניות שירות, הלקוחה יודת משלמת , מזנקת קדימה והנה הכל במחיר נסיעה .
ובעיניי זאת הטרדה הפוכה.
כי לא שילמת על זה, רק רציתי לנסוע, וגם לא חיפשת להתבונן, להעיר או להביך.
למה הטרדה הפוכה, כי פעם גבר אחד חשף בפני את אחוריו ולא יכולתי להרגע מרוב בהלה.
אז למה הפוך זה כאילו כלום.
אם פמיניזם אז עד הסוף.
אז סטיתי.
אקרא שוב.
ככה אני לפעמים קוראת ותמונה נוספת קופצת בפני.
יכול להיות שהיא מוגבלת ואז רחמנות עליה ,ויכול שהיא מייצגת תופעה הממחישה מה קורה כשנחצים כל הגבולות האדומים, וזוג ישבנים חשוף לא נחשב לפריצת טאבו, הרי חצאי ישבן חשופים אנחנו רואים מדי פעם אצל כמה יצורים וולגרים שאפילו לא מרגישים איך המכנסיים נוזלים להם עד לחריץ,
ולא רק האברכים מסכנים, אלא כל אדם המחפש קצת צניעות ועדינות (וזו לא מילה גסה)
מכל מקום את מתארת וכותבת נהדר, לבנה, ציידת של מראות
למגיב, מחלה נראית אפשרות טובה. תודה.
חנה, אני דווקא חשבתי שכל אחד מוציא לאור בדרכו שלו. סתם הרהור. תודה על קריאתך.
יופי של דברים קורים בגבול שבין רמת גן לבני ברק. מי אמר שרק לגברים מותר להשתין בלי בושה על אם הדרך ונשים צריכות להתאפק ?
מתוך הזדהות אני מציע שם אלטרנטיבי לסיפור הנפלא: לא שמה זין
חחחח אהוד
אהבתי את תגובתך 🙂
לאהוד, אין לה מושג מה מציע השם האלטרנטיבי. וחוץ מזה קורים שם עוד דברים.
יפה.
היי איציק, מה שלומך? מזמן לא ביקרת. גם לא פרסמת. עייפת?
לבנה, איפה היית, בהודו?
לבנה תאור חי וזורם ומחשבה קטנה בצידי כל כביש רענן רואים גברים עומדים ללא בושה או מסתור ומטילים מימיהם, לפעמים גם נשים צריכות{סתם}
נשים צריכות – זו בעיה בארצנו, ואין מספיק עשבים גבוהים, חני.
בימי הביניים זה היה חזון נפרץ. ואני לא מתכוון לומר שבני ברק שבויה בימי הביניים.
🙂
גם אני לא, כנס פעם, הבחורות הכי יפות בארץ מסתובבות פה.
ואיש לא משתין, גם לא גברים.
דמוקרטיה.
אם כי אני מסכימה גם עם חני.
חמרות שגבר בכל זאת הכנס לחצר פנימית בדרך כלל, אחרת גם בעיניי הוא סוג של מטריד.
רצוי שגבר יכנס..
זה סיפור שכתבתי פעם בהשראת ההטרדת האחוריים שעברתי.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1845&blogID=161
אולי אתה דוקא מתכוון ולא מודה מחשש לברק שיצא מבני ברק ויכה בך ( פחדים כאלה הם חזון נפרץ מאז ימי הביניים ועד ימינו אלה )?
לא, אהוד, לא התכוונתי. דווקא בתל אביב "הליברלית" ובחיפה "הנאורה" (גם אתה חיפאי, לא?) נחשפתי לכמה גילויים ימי-ביניימיים חשוכים מצד החברה "הפתוחה" למגזר החרדי.
ולא. לא מתקיים בי הפחד שציינת, אבל אני ירא שמיים. יש גם כאלה. והם חזון נפרץ, אהוד. תתמודד (לא בברקים ורעמים, אם יש ביכולתך).
שחר מריו,
א. אשמח אם תפרט מה משמעות המושג 'ירא שמים' ומה ההבדל בין ירא ופוחד
ב. אם מה אני צריך להתמודד ?
אם יותר לי להתערב, אהוד, שחר מתכוין בביטוי ירא שמים, למאמין בבורא עולם, ולא למי שפוחד מהמגזר שמנכס את הבורא אליו.
את חשכת הימים שאליה אתה מתכוין, שחר, יוצרים בעיר דברים הרבה יותר משמעותיים מעשיית צרכים בחוצות.
יאללה…כולה תחת; ויכוח נוקב, הטרדה מינית, יצורים וולגריים, אבכה עליכום בכה
סיפור מהחיים לבנה, כשייתי בהודו זה היה ברור שאשה קורסת ברשות הרבים זה כדי לעשות מה שאצל גברים גם בארץ הוא ענין יום יומי. וכשהייתי בהודו גם אני השתתפתי ברגע כזה יחד עם כל הבנות באוטובוס, שעצר בשום מקום מדרמסלה לדלהי ישבנו בשורה זו ליד זו, כמו שעשינו בתנועה מאחורי האוטובוס בלילה חשוך ורוקנו את הפחדים יחד עם ההשתנה הקבוצתית. אך זה נראה כמחזה סוראליסטי בתוך עיר.
אורה, כבר מישהו שאל אותי למעלה אם זה קרה בהודו, האסוציאציה שמוליכה לשם מדאיגה. האם כך נראה המאבק לשיחרור האישה?
עצוב ביותר לבנה
בכלל רואים גם ברחובות שלנו(לא רק בהודו) מראות עצובים ביותר
אוהבת את הרשת שלך שצדה אותם
שבוע טוב