הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

      צִימוּקִים לבנה מוֹשוֹן רוּחָמָה הָלְכָה בִּצְעָדִים חֲפוּזִים עַל הַשׁוּלֵיִים שֶׁל הָחַיִיּם. מִתוךְ שָׁדֵיהָ הַצְמוּקִים שלחה שִׁירִים לַדָוַּר הַשְׁכוּנָתִי, שֶהֱחְזִיק וּמִישֵׁשׁ וְגָרוּע מִזֵה, הֶחְזִיר לַמוֹעֵן יָעַן כִּי הַמָעָן לֹא הָיָה מְזוּהֵה; רוּחָמָה אָהֲבָה צִימוּקִים וּצְעָדִים וְמִלִים וְאֶחָד שֶׁלֹא הִרְגִּישׁ, חָצְתָּה מִקִיר לְקִיר אֵת הָמַחְלָקָה הַסְגוּרָה שֶׁל בֵּית הָחוֹלִים אֵיתָנִים. רוּחָמָה אָכְלָה, כָּתְבָה. אָהֲבָה. עַל הַגָדֵר הִתְנַדְנְדָה, לְאִישׁ לֹא נָגְעָה.   ...

        מחר אספר לחיה (3) מאת: לבנה מושון והשנים חלפו. אולי חמש. חיה סורל הייתה בת עשרים ושש, נחשבה לפרדה זקנה בקרב בני עירה ונסעה לשנה לאנגליה לרפא את לבה השבור. הנסיך הפנוי שלה עוד לא היה בשל לקחת את פרץ אהבתה. בשובה היה עומק שברונה כים הרחב. היא העזה וסיפרה על חלומותיה הטרופים, שיגיונותיה הפרועים, חזיונותיה ...

        מחר אספר לחיה (2) המשך מפוסט קודם מאת: לבנה מושון   כשפניה לוהטות ועיניה מושפלות, הסגירה חיה-סורל את שמו… היא אוהבת אותו בכל לבה, אמרה בבייישנות, את יהודה, הבחור הצולע מהמשרד. נשימתי ניתקה מבית החזה שלי ובקושי חזרה. "חולמת כל לילה  איך אני הולכת איתו יד ביד בחוצות עירי, והאנשים נדהמים מבחיר לבי, לחשוב איך הם נופלים על ...

  מחר אספר לחיה (1) מאת: לבנה מושון                בכל יום אני מבטיחה, גם נשבעת, שמחר אספר הכל, אבל הכל לחיה. היא במרחק נגיעה ממני, ואני מתעכבת. הדרך אליה ארוכה. בת שלושים שנה. תחילה חיכיתי שתהיה אשת איש, אחר כך הפצרתי בי שאמתין עד ללידת בנה הבכור, ואחר כך סברתי שעשר שנות נישואים ירככו את לבה, ובכל פעם שידעתי כי קרובה ...

    מַגִּיש הַתֵה מאת: לבנה מוֹשוֹן לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש לְיַדָה אָמַר דִּבְרֵי שִׁירָה, בַּמַטְלִית נִיקָּה הַמִטְבָּח, תֵּה בְּחָלָב הֵגִּיש, בְּכַפּוֹת יָדַיו חָפַן פָּנֶיה וְהֵסִיר קוּרֵי דְּאָגָה; לִיסָה לֹא יָדְעָה שֶׁהָאִיש נוֹשֵׁם דִּבְרֵי שִׁירָה, לֹא חָשָׁה מִקְצַב, לֹא מִשְקָל רָגְלָיו, חֲרוּזָיו לֹא בָּאוּ בְּצָוָארָה, הֵיאָךְ יִשָׂא שׁוֹאֵב הֶאָבָק אֲהָבָה, סוֹבְבָה הַגָב; לִיסָה לֹא שָׁמְעָה, לֹא רָאֲתָה, כּעִיוֶרֶת חִיפְּשָׂה לַשָוְא בַּטַבָּעָת ...

קטע נוסף מתוך הספר "מכתבים מגבעת הזבל", הוצאת כתר  (זוכה פרס אקו"ם, משתתף במצעד הספרים תשס"ט) מאת: לבנה מושון עמדתי לצד הדלת והצצתי בזהירות. ברוך לש בצק בקערה ענקית. על ידו ישב איש עם זקָן אפור וכיפה גדולה. המכנסיים שלו היו מחוברים בשתי רצועות לכתפיים. הפועל של ברוך, החרש-אילם, עמד בצד ומרח במברשת נוזל של ביצה על חתיכות בצק, ומדי פעם ...

הֵיִי שָׁלוֹם, יָלְדָּה לבנה מושון פָגַשְתִּי בָּךְ אֶלִישֶׁבַע, רַק בַּת שֶׁבַע, עוֹמֶדֶת לְיַד הַקִיר בַּחֲשֵיכָה, מְחַכָה לַמְנֻוָּל עִם הַמַמְתָּק. בָּכִיתִּי בַּמִיטָה אֵת יַלְדוּתֶךְ הַעֲשׁוּקָּה עֵת אֲהוּבִי גָּנַח.       

  רשע מה הוא אומר לבנה מושון                             לכל מרצח ששפתיו ארס דבש מה את יודעת עלי, חמדתי, מפחדת להרים ראש אלי, התבונני בתוך עיניי, מה את רואה, שווא תדברי איכה לבש השקר חג! את לי קוראת מתעתע, מהתל, מפתה, חלקלק. הבלים. הרי אני טוב לך מאלף בנים; הוסיפי וראי, מה יאמר לך לבי, מה ישמיע פי, לא תוכלי בלי אותי, הקיץ ...

     ניחוח השטרודל ומעשה הבגידה הגיחה והתרשמה: לבנה מושון במושבה הגרמנית שרונה-הקרייה בתל אביב מסתובב בחור ששמו הולך לפניו והחול בשעונו אינו אץ, קוראים לו יונתן ממלוק. צעיר ברוחו, עיניו בורקות וקולו דרוך באון, והוא רק בן תשעים וארבע.   מול בית אבן מתפורר הוא מעמיד את כיסאו הנמוך ומבקש שיזכרו, במקום הזה לפני שמונים וחמש שנה הבריא אביו ...

    צֵא מִמֶּנִי כְּבָר  מאת: לבנה מושון לוּ הָיִיתִּי אַתָּה – וְאַתָּה הָיּיתָ אֲנִי, וְאַתָּה/אֲנִי בָּא אֵליי, אַתָה/אֲנִי הָיִּיתִּי נוֹפֵל לְרַגְלָיי, הָיּיתִּי מַרְאָה לְךָ עַד כַּמָה נִזְקָק אַתָּה; הָיּיתִּי בּוֹכָה בְּגָלוּי, לֹא רַק דְּמָעוֹת שֶמְחַלְחֵלוֹת עַד לַשַׁחָלוֹת, הָיִּיתִּי נֶאֱחֶזֶת בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ, תּוֹפֶסֶת אֵת שׁוּלֵי בְּגָדֶיךָ, לֹא מַרְפָה. יוֹרֶדֶת מַמָּש לְחַיֶיךָ; אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מִי שֶׁאֲנִי, בְּאוֹתו גִּיל וְעִם אוֹתָּה חוֹכְמַת סִמְטָה, אֲנִי ...