הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
צִימוּקִים
לבנה מוֹשוֹן
רוּחָמָה הָלְכָה בִּצְעָדִים חֲפוּזִים עַל הַשׁוּלֵיִים שֶׁל הָחַיִיּם. מִתוךְ שָׁדֵיהָ הַצְמוּקִים שלחה שִׁירִים לַדָוַּר הַשְׁכוּנָתִי, שֶהֱחְזִיק וּמִישֵׁשׁ וְגָרוּע מִזֵה, הֶחְזִיר לַמוֹעֵן יָעַן כִּי הַמָעָן לֹא הָיָה מְזוּהֵה; רוּחָמָה אָהֲבָה צִימוּקִים וּצְעָדִים וְמִלִים וְאֶחָד שֶׁלֹא הִרְגִּישׁ, חָצְתָּה מִקִיר לְקִיר אֵת הָמַחְלָקָה הַסְגוּרָה שֶׁל בֵּית הָחוֹלִים אֵיתָנִים. רוּחָמָה אָכְלָה, כָּתְבָה. אָהֲבָה. עַל הַגָדֵר הִתְנַדְנְדָה, לְאִישׁ לֹא נָגְעָה.
שורות מעטות שמכילות עולם ומלואו!
תודה לחנוך, בגלל המצב הכלכלי גם רוחמה צריכה לחסוך.
מכירה את רוחמה.
אמיתי מאד .
התכוונת לרוחמות, נכון? תודה אביטל.
היי לבנה כל כך בודד, מקיר אל קיר.
נעלת את הדלת
להתראות טובה
תודה טובה, לעתים קירות הם חברים.
יפה ועצוב.
עולם מוטרף וכל כך קרוב
תודה ליעל ולמירי פליישר על קריאתכן.
לבנה הקצרצרים שלך כתובים בכשרון ובחוכמה
תודה לחני, המסגרת הזאת מזמינה תפריט מתאים.
מאד יפה
תודה ענת.
כמה יפה תארת את החיים המצומקים של יושבי השוליים , הו האנשים הבודדים מהיכן הם באים, כדברי הביטלס, יפה כתבת ,לבנה,ולשונך מתגלגלת בכתוב ועושה צימוקי לשון
שימחת אותי בדברייך, חנה, אי אפשר להניח לבריות האלה להיעלם בשוליים.
כל מה שהצעת זה עוד צימוק למצומקת, שמימלא אינה נראית.
לעלום השם, אינני בורא עולם, ידיי כבולות כשלך.