הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

    מאת: לבנה מושון  "…ככל שאתה רחוק יש לי הפנאי לאהוב בתחושה, משש ודקה עד הסתלקות החמה, ובזמן של ערב פרוע צל עצמי רוקד מת לבד, כל עונה, כל שנה לצד אישי נבל; אשלח מאה צימוקים ושניים יין, ואתה האדמוני, מעת לעת, כואב אותי? א", אמתך."    

    "…אני נושכת את כריות אצבעותיי, לועסת נטפי דם שומעת איך גופי מוצף תפילה אדומה; אתה משול למת על בימת ייסוריי." לורה קווין

        מאת: לבנה מושון בחנות הסינית לממכר תירוצים שכבו כולם על מדפים מסומנים. תירוצים לבן הזוג – שקופים ורדודים; תירוצים לידיד- אפורים וחמקניים; תירוצים לדודה – קטנוניים וקצרי רוח; תירוצים לשוטר- מבקשי תחנונים ותפילה; תירוצים לשופט – נקיים מאשמה; תירוצים לאלוהים – חופשיים ומרוצים; תירוצים לאהוב – ורדרדים ויקרי מציאות; תירוצים לעצמי – חשאיים וביישנים. "אפשר משהו בעד ...

   מאת: לבנה מושון    הם  עמדו על גשר הוויסלה בקרקוב. לתלמידים העניקו שעתיים שוטטות לפני הנסיעה לאושוויץ- בירקנאו. היה חם, חם בגוף. הוא קנה לעצמו גלידה, וקנה גם לה. כשהגיש לה את הגביע נפגשו עיניהם – ולא בפעם הראשונה. אבל עכשיו זיהו בוודאות את רגע השבירה. אחרי שלוש שנים שהם עובדים יחד בשכבה הודו הלבבות שהם רעבים לנגיעה אסורה. הם ירדו מתחת ...

   מאת: לבנה מושון לא רוצה עוד לבוא, לא רוצה אותך לראות, מרפא חלומות ארור; לוא יכולתי לאחוז כל געגוע בנפרד, לרסק אותו עד דק; לפזר האבק בצמתים בגוף שמבקשים מפלט; ללכוד כמיהה למגע יד, לחי, צוואר – ולשרוף באח;  רק אז יכולתי לבוא, מרפא חלומות ארור, ארוכת נשימה, נטולת משאלה, חפה מכמיהה, אסורת נגיעה, לשוחח בצלילות ובניכור על רציו ומחשבה, מה נחוץ ...

   מאת: לבנה מושון  בתור בבנק נפגשים מכל שדרות העם. הרוב ממתין בשתיקה. מהלב עולה תפילה קטנה – שההוא באשנב יסיים מהר, קצר יותר, חיש חש. הגוף מעביר תמיכה מרגל אל רגל, הראש נע לחפש ישועה. כך עושה האיש עם העגיל, שיערו קצוץ דק דק, עצביו חשופים, הצ"קים בידו רועדים.  היא מאחוריו. מחכה. זה לא נגמר. בולעת את הזמן. מאחוריה מגיע עוד אחד משדרות ...

   מאת: לבנה מושון    בחורף, בקור המקפיא של חצות, שלחו שני רוכבי אופנוע רעולי פנים את אבא של אדם לשמים עם מתנה קטנה בלב. מתחילת השנה ישב אדם הקטן בכיתה וחייך את חיוכו הביישני, עם שתי גומות החן, ותמיד, בכל שיעור, כששאלתי מי לא הכין שיעורי בית, הצביע ביושר, בתום לב, ואפילו בחדווה גלויה. חוץ מזה הוא הקשיב, קלט ושתק ...

   מאת: לבנה מושון                                                             מחווה לצ" שלימדה ובכתה, לימדה ובכתה עד סוף היום הארור אפה של צ" היה אדום ומרוט. עיניה מודלקות. בעוד הדמעות החליקו בגרונה היא ביקשה מהתלמידים בקול יבש להוציא ספרים וחוברות תרגול באנגלית. נתנה להם עבודה כיתתית ולא הוסיפה מילה. צ" הרימה את יומן הכיתה באופן שיכסה את פניה. הבוקר רק התחיל, היום ארוך. איך היא תחזיק ...

  מאת: לבנה מושון שעת חצות. יום ראשון. הרחוב דומם. אורות עמומים במרפסות, יום מעייף, אנשים מתכנסים לשינה, תינוקות בחלימה. צפירת סירנה קורעת את החשיכה. ניידת טיפול נמרץ חוצה את רחובות השכונה בניגוד לנתיב הנסיעה. הנהג קיבל ידיעה על פרפור חדרים סופני. לשכנינו, הפרופסור אמוץ שטיבל, נותרה נשימה אחרונה בקנה. שכנים מודאגים מגיחים החוצה. מה קרה? מי מת?  פרופסור שטיבל עומד ...

    מאת: לבנה מושון בסוואנה באפריקה לא הולכים שניים שניים לעת ערביים. בסוואנה באפריקה דוהרים עדרים בהמונים וענני העפר עוטפים אותם בחופת פלאים. בסוואנה באפריקה ננעצו בה העיניים האפלות שלו מבעד לראי הקטן כשהחברה שר ו "א-ל ה-מ-ע-י-ן בא גדי קטן…" ראשו הזקוף, צוואר השוקולד הארוך, הזרועות המוצקות שהחזיקו בטוחות בהגה. כשעצר סובב את ראשו והסביר. הוא הנהג, הוא ...