הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

       לבנה מושון כשיח פועלים עמלנים משיב תקתוק שעון-סלון לשכנו במטבח, לוחשים מאחוריי.  אין מנוח לזמן, השקט צורב בבשר.  בבית הריק אני עולה באש. יוצאת מעצמותיי, יוצאת מרקמותיי, יוצאת מעורי, יוצאת מדעתי, יוצאת מדלתי,  ואין צלצול ממך. (העורך) עודך חי?                

   לחם חיי לבנה מושון   כשלחמניות לוהטות מרקדות בכפותיי וניחוח זהוב מכה בנחיריי נח עלי זיכרון גופך מהביל ולוחש לאיבריי מוטלת על משקוף המאפייה מכווי אש בזרועותיי, קונים נושקים מעליי מזוזה שועטים הלאה לדרכם ואני בחולשת ברכיי חובקת את לחם חיי.  

    לבנה מושון                                               לנעמה נאמן, שתתמלא משאלת לבך    הוא התקדם לקראתי כמו שמש עולה והוארתי באחת, התבוננתי בהשתאות בתפילת השחר שהתקיימה לעיניי; זו הלולאה הנצחית בין חוט לבי ללב בוראי, שעושה רצוני, ומזמן אותו על דרכי, וממלא אחר כמיהתי. ואהבתי, ולא האמנתי, ובכיתי והלכתי, ואין די.    

  אני מרגישה כמו אצל יאיר לפיד… ספר אהוב עלי: חבלים סרט אהוב עלי: ד"ר ז'יוואגו מוסיקה מועדפת: תיאודוראקיס מזל: עקרב מה מצחיק אותי: בן זוגי מה משעמם אותי: נקיון מה מכעיס אותי: חוסר אונים על מה אוותר בקלות: התעמלות על מה לא אוותר לעולם: הסקרנות שלי אוכל מועדף: (כל) מרק משקה מועדף: יין מקום אהוב: יוון חיה מועדפת: ציפורים בטבע ...

   מאת: לבנה מושון    כמו אדם בגן עוד לא חטא, כמו ברבור במים טרם יגבה, רך מבע אתה אלי,    נקי כפיים, משיק כנפיים, אור מכה בשקיפות עורך, תכלת רטובה בעינך, הופכת בך דף אחר דף, מתק אגדה; ועת הדלת תיטרק, על השביל אותו מלבוש, אפודה וג'ינס בלוי, הלאה תפליג עמום,  נוגס תפוח בלהט רעבונך, ואני לא כלום בלבבך. ...

       מאת: לבנה מושון כשאלטון ג'ון מלטף בקולו – אתה מכה בי שוב; נזכרת בך שר, רגליך רמסו בהונותיי. היי שלום, דרך האבנים הצהבהבות, כלבות השמירה נובחות, הנשימות נעתקות; איה השנים, מר אל על, היית ונשארת נבל, מעט דם ואין אדם, מאום לא השתנה, לבד אני וקמטיי.     כל החיים רצה כמטורפת בגללו, לנטור, לנקום, לשבור את ...

  מאת: לבנה מושון ביום השישי בשבוע ירד גשם והרטיב את הבתים. בקאמרי הצגת אמצע היום. חנה רובינא אהבה את אלכסנדר פן. לא האמנתי לה. הוא אהב אותה ועינו קרצה. היה או לא היה, כיזבו לעצמם. בחייהם כמו במותם. תפוחים נרקיסיסטים – אהבתם דלוחה; גם עם שורשי אוויר, תקמל. אתה התכופפת בשורה השנייה ונשקת לי באוזן. כמוה רובינא לא ידעה. מישהו הסמיק ...

מאת: לבנה מושון   אמרת שלדעת עליך זה לא העניין, אניח עצמי על השולחן, זה די.  מילה, חצי מילה, אשוטט במחוזך.  אילו הייתי נוטשת, לו הייתי מרפה, לא הייתי נושאת אותך לאורך היום בכאב המחשבה. לא לדעת, כמו לחבק רוח שבא מהמערב, לא לדעת, כמו להיטרף עד שיתפורר הלב לחלקיו, וכל חלק יפרפר בנפרד לידיעה, יתגעגע ויכמה במופשט, ללא הישג ביד; ושיר חשאי ...

  מאת: לבנה מושון אני הכומר הקנאי אשא הנערה במחשבותיי, אני הכומר המפתה עליה מבטי נח, אני הכומר ההוזה אלך אליה כל חיי, אני הכומר האורב, אוי לבי המתפורר, אני הכומר הסורר אעלה בלהבה, אני הכומר החוטא אתנדף בסערה, אני הכומר הנכמר לא אגע בשיערה; ידיי רכות, קטיפות אצבעותיי, שובל המשי נפשי הפצועה, אעשה הרע במשורה, במופשט, אשכב בסד, יירקב ...

לבנה מושון יצאתי להליכת ערב במשעולי הקמפוס שבשכונה האוניברסיטאית שלי. בהפוגה שעשיתי על ספסל השגחתי במחטטת אשפה שונה שניגשה מפח לפח. עקבתי אחריה, חשתי צביטה.         אישה לא פשוטה באוניברסיטה מהלכת, עגלה לפניה הודפת. שביס לראשה, מדרסים לרגליה; היא נוברת באשפת ההשכלה. השמש במערב, הערב כבר כאן, מתוך פח הפרנסה מקרבת נייר דבר אינו נתפס בעיניה קצרות היריעה; ...