הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
כשאלטון ג'ון מלטף בקולו – אתה מכה בי שוב;
נזכרת בך שר,
רגליך רמסו בהונותיי.
היי שלום, דרך האבנים הצהבהבות,
כלבות השמירה נובחות, הנשימות נעתקות;
איה השנים, מר אל על,
היית ונשארת נבל,
מעט דם ואין אדם,
מאום לא השתנה,
לבד אני וקמטיי.
כל החיים רצה כמטורפת בגללו, לנטור, לנקום, לשבור את סלע לבו; שיידע מה החסיר, מה הפסיד הנפסד; לא העריך אותה כשוויה.
להופיע ערב ערב על במה, להיות אישיות תיאטרלית בלתי ניתנת להשגה. שיעמוד בתור כמו כולם, ירכוש כרטיס לחזות ביופייה. היא חיה ובועטת, כל כך קיימת. תרדוף אותו הקללה. יחזור וילחש את אותיות שמה על גב הנייר, תמונת דיוקנה תאיר מכל קיר וסמטה; ולא תהיה פעם שנייה. לעולם לא תהיה.
כעבור חצי יובל הסתכל בה היטב על דרך האבנים הצהבהבות. בא מולה במלוא כתמיו. השקיעה בפניו. באמת. לא שם לב… הידועה?
עקר בית, עסוק כל חייו. אשתו הגוצה מוסתרת מאחוריו, סלים בידה, שיערה מדובלל. כרסו הולכת לפניו. עיניו גדולות להתפקע מאחורי משקפיו.
הרי היה ידוע מזמן; לא תהיה פעם שנייה.
הניפה שיערה וסובבה את הגב לדרך האבנים הצהבהבות.
לבנה את חכמה, את לא לבד, את עם עצמך, את כל כך חכמה, אני שומעת בן המילים מה את לא אומרת…
וזה המון, זאת את , אוטנטית, את זה לא קונים.
להתראות טובה
מוצא חן בעיניי (וזה אתגר) שאותי את רואה ראשונה, לא את הטקסט; חשבי שאני סימולטורית לאחרות, אלו שהעפרון לא זמין בידן או לא שמיש, אבל הלהבה עולה מגרונן, ואני כאן, ואני הצעקה, ואני יכולה!
אוהבת את האנרגיה
את הכוח ליצור ול צ פ צ ף
קטן עליה
מירי, אל תפקירי בידיי את הפורצלנים היפיפיים שלך, פשוט לא! תודה לך.
לבנה אל תדאגי אני אוספת שברים אובססיבית. פעם בדרך לפסיכולוג שלי מצאתי כלי , יותר נכון רסיסי כלי פורצלן מדהים. אספתי את כולם ונתתי לביתי הגדולה להדביקם . ילדה טובה שכמותה. אבל נדמה לי שנהנתה. יצא כזה יפה . ככה שאת יכולה להשתולל וירטואלית עם הפורצלאנים שלי. תקבלי אפילו פטיש.
דרך האבנים הצהבהבות לא במקור מהקוסם מארץ עוץ?
הוי, את חמודה!
השורה לקוחה משירו של אלטון ג"ון, "להתראות דרך האבנים הצהבהבות"
( Goodbye yellow brick road
ואם זה לקוח מהקוסם מארץ עוץ – הוא יודע.
היי לבנה
מה לך ולאלטון ג"ון לא הבנתי?
מה שכן, הכתיבה והתיאורים מקסימים. אהבתי.
אגב, עניתי לך על שאלתך באתר שלי, בפוסט האחרון.
בהצלחה ממי.
אלטון ג"ון שר את השיר "דרך האבנים הצהבהבות" לפני שנים רבות. והשאר – לדמיון שלך!
כתוב יפה מאוד וגורם לקורא לחשוב
מה מעבר למלים.
את המלה עלוב הייתי מוריד. התכונה משתמעת ממה שתיארת אחרי.
תודה איציק, לקחתי אל לוח לבי.