הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
כמו אדם בגן עוד לא חטא, כמו ברבור במים טרם יגבה, רך מבע אתה אלי,
נקי כפיים, משיק כנפיים, אור מכה בשקיפות עורך, תכלת רטובה בעינך,
הופכת בך דף אחר דף, מתק אגדה;
ועת הדלת תיטרק, על השביל אותו מלבוש, אפודה וג'ינס בלוי, הלאה תפליג עמום,
נוגס תפוח בלהט רעבונך, ואני לא כלום בלבבך.
נוגס תפוח בלהט רעבונך, ואני לא כלום בלבבך.
מוכת יגון ידי בחלון –
הזה האיש, הזה הכפר,
איכה אדע שאתה הוא אתה.
שיר מקסים.
ליעל בר שם תודה. קראתי את הפוסט שלך ואהבתי את הברית עם הכרית והשמיכה. לא כתבתי לך בגלל שהמחשב שלי לא מוציא תגובות, ואפילו כעת אני גונבת דקות ממחשב שלא שלי.
תודה רבה לבנה.
אהבתי מאוד.
גם את השיר
וגם את הגשתו בצורה ה"בלתי מקובלת"!
אהבתי, לבנה, הפנטזיה שמתה להתממש, נוגע מאד עמוק.
לאורה, שמבינה עניין, תודה.
לחנוך, מה לא מקובל בכתיבה? תסביר לי. ותודה שאהבת.
הוא יודע שאת מאוהבת בו?
אפודה ומכנס הדוק? זה לא הולך יחד.
יפה ורגישה הפרוזה-שירה הזו.
איציק, אילו הייתי הממונה על משטרת המחשבות, הייתי מעמידה את עצמי לדין על הולכת הציבור שולל. ותודה על תגובתך.
יפה ורגיש.
שיר מאד יפה ומלא רגישות.
אבל.. כמה דקות ישבתי מולו ושאלתי את עצמי מה מפריע לי ואז גיליתי, המילה מכנס. אולי זו רגישות אישית שלי, אבל השימוש הזה בלשון יחיד למה שעד לא מזמן היה ברור שהוא בשלון רבים, כלומר מכנס במקום מכנסיים, תחתון במקום תחתונים וכדומה, הוא בעיני אחד הדברים הכי מכוערים שהתהוו בשפה העברית בשנים האחרונות. מצטערת, אבל זה צורם לי.
תודה לך אליענה, הערתך חשובה. אחפש דרך לתקן.
כל כך מסכימה איתך.
לבנה,עד "הזה האיש" חשבתי שמדובר בבן, (וממרחק הזמן זה ייתכן, אבל כנראה לא). נוגע..
מה מונע ממנו להיות הנער?הבן? התגובה המוסכמת על כולם? ותודה, אמיר.