הבלוג של לבנה כותבת ומספרת

      עוד אושר כזה מאת: לבנה מושון אתמול ראיתי את יוסי בסדרה על "האושר" (ערוץ 2, רוזנטל וד"ר יורם יובל), וחוויתי שיעור בהתבזות של ילד בן 41, רווק, מובטל, חסר כל וחסר ישע, ובהשפלתה של אמו המחוקה, האוגרת בחדריה את פסולת החיים. מעומק ייאושו ואפסותו כרה לו יוסי קבר דמיוני, נשכב בחצר מנושל, מקופח, קודח מצער וצורח בעליבות ...

  אבן הטועים מאת: לבנה מושון                 "אבן גדולה בירושלים, וכל מי שאבדה לו אבידה                           נפנה לשם. וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם.                       זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה"                                                      (בבא מציעא) אחרי שיצאו הפועלים הוא שאל בבהילות אם אפשר לישון כאן קצת.  ומעולם לא ישן אצלה איש שאין לו עבר ואין לו עתיד, ועוד לפני שהשיבה לו לקח ראשו ...

        של מי החיים האלה, לעזאזל מאת: לבנה מושון בלילה נדדה שנתי. אוגוסט וברכיי רעדו מקור. התמונות חמקו מעפעפיי. שוב ושוב ראיתי את הפינגווינים מהלכים כאצילים בריטים, במעילים שחורים, מתנדנדים בחשיבות עצמית, ראשיהם זקופים וצווארם קשה והשלג מכה בפניהם, לחייהם כזגוגית פריכה והלובן על ריסיהם מכביד והאדמה תחתיהם עבה כגבינת ריקוטה. איזה לילה. לפני שנרדמתי צפיתי בסרט דוקומנטרי ...

        הכפות האלה מאת לבנה מושון הכפות האלה הלכו על גחלים, דידו על חצצים, ידעו את הסלעים והכורכר והאספלט הקודח, הן עמדו לפני כל דלת, בפתח של בית, בשער כל חצר, בכניסה לאוהל ולצריף. בהתחלה שתקו, אחר כך כחכחו, קצת גמגמו, ולבסוף ביקשו. הן ביקשו דריסת רגל, בהתחלה קטנה, מזערית, לא הרבה, משהו מן המעט, הן שאלו ...

       פגשתי את פייר אוגוסט רנואר בפתח תקווה מאת: לבנה מושון   ביקרתי עם בתי החיילת ביחידה הגסטרואנתרולוגית בבית החולים בלינסון בפתח תקווה ועיניי נפקחו בתמהון. נכנסתי לארמון שיש. במבואה חדשה ומבהיקה, עטורת עמודים וכרכובים מפוארים, חיכה לי פייר אוגוסט רנואר עם הנשים המתרחצות, והרוקדות והמסתרקות. אבל לא רק הוא. כל גדולי האימפרסיוניסטים לדורותיהם. עבודות צבע קלאסיות מוכרות ...

    "אלה תולדות" לאלזה מורנטה. מאת: לבנה מושון כל היקום השתאה והריע לאוזפה הקטן, תכול העיניים ודק הרגליים, לאידושקה המיוסרת, לנינירדו הפטריוט קל הדעת והפושטק, ולשרשרת הדמויות , הכלבים והחתולים שמלווה אותם, כולם פילוסופים ומפוכחים כאחד, כולם אנושיים רחומים ובעלי רצונות(בעיקר הכלבים) וחסרי אונים נוכח החיה הנאצית וציר הרשע  שבהנהלתה – ורק אני הרגשתי שבידי ספר מפוהק וטרחני, מפוזר, ...

  לפסיכותרפיסט, מִשָׂרָה   מאת: לבנה מושון              אחת לשבוע, בין שלוש לארבע, אני חיה לשעה, מתמסרת לאהדתךָ. כשהן מסתכלות בי אני יודעת שאני יֵשְׁנִי וגם אני אוהבת אותי. כשצערךָ עֵר למכאובִי גם אני כואבת אותי. אוזניךָ שומעות את קולי ואני אותי. פיךָ אומר לי, מספר לי, מגלה לי, מרגיש לי, פורם את מחשבותיי. אני השתיל, אתה הגנן, כולי ...

   ראיתי אהבה קווקזית צנועת מבט מאת: לבנה מושון בכל יוני, שנה אחר שנה, עומדת בחלון הפח, מחכה ללא גבול וזמן, דבוקת העדר אבק הדרכים ופעמוני הבקר קוראים לה הוא כאן, חבוק במקלו הולכות רגלי הסומא ממרחקי אזרביאג'ן אל מורדות הקווקז, שש מאות אלף מטרים באותה עונה, אותו שביל מחורץ אל עצי האדר האורן והתולע, היא יורדת, מתגלגלת במרבד התלתן, ...

   מושלמת מאת: לבנה מושון אף פעם לא אהב את השם שנתנו לו הוריו, וגם לא את הפנים המחוטטים שהתגלו לו במראה, ופחות אהב את הגוף המשונה שבו צמחה הנפש הקרועה שלו ופחות ופחות אהב את קיומו המיותר והנשימות שלקח לעצמו כיצור חי ושנא את הטעות האיומה של אמו הזקנה בהבאתו לאוויר העולם. ומעולם לא הצטער על הנכסים העלובים שנפלו ...

באהבה לסבתי לאמי ולשכנתי מאת: לבנה מושון   סבתי הייתה אומרת לא טוב לאהוב מישהו שאת לא יכולה לקבל אמי הייתה אומרת לא טוב לאהוב מישהו שתקבלי ממנו רק סבל שכנתי הייתה אומרת הזהרי מפני אהבה לא מקובלת ואני אהבתי את כל מי שלא יכולתי לקבל ואהבתי את כל מי שקיבלתי ממנו סבל והעזתי ואהבתי את כל מה שלא מקובל ...