רציתי לשתול כאן שיר אהבה או שיר געגוע,  שירי אהבה בתדיררות מסויימת מעידים על עונות וחילופי עונות. אבל משום מה, באה ה"פיאטה" ובקשה לצאת קצת החוצה. ומאחר והיה משהו מהפיאטה הלאומית אתמול, היתה הורדה מהצלב הן של החיים והן של המתים. והדמעות צרבו בגרון כמו מסמרים. הבאתי פיאטה משלי ותסלחו לי על ההשאלה. פִּיאֶטָה                              הָיָה רֶגַע בּוֹ הֶחֱזִיקָה ...

שיר ירושלמי מאד מתחילת שנות התשעים שמקדים את הפואמה "מסע אילה". נסיון לתת קווי מתאר לחוויה הירושלמית, לריבוי קולות שבה ונסיון כמעט בלתי אפשרי להישיר מבט למקום המסנוור הזה שנקרא "ארץ". או אולי כל השיר הוא הסבת מבט כדי לראות טוב יותר את המקום. געגועיו של קאראקאשיאן     אֲנִי נוֹשֵׂאת בַּאֲגַרְטָלִים אֶת גַּעְגּוּעָיו שֶׁל קָארָאקָאשְׁיָאן מִוִּיָה דוֹלוֹרוֹזָה 15 אוֹלְד ...

לספר קראתי "אין לי מקום" . עם כל המשמעויות של המושג "מקום". משמעויות אבסטרקטיות וקונקרטיות, הנוגעות לבית ולארץ. תוך כדי הכתיבה, חשתי עד כמה מנועה אני לאהוב את המקום הזה, חסר הגבולות והמדמם בכפל משמעויותיו. ותהיתי, האם שירה שנוגעת לארץ, לנופיה, למורכבותה היא בהכרח בעלת מסר פוליטי, או שיש דרכים נוספות להתבטא אודות הארץ והמקום. השיר המצורף הוא שיר פופתח ומענינת ...

שיר זה כמעט נדחק מתוך הספר, משום החשש להשתמעויות שאינו ממין העניין. לאחרונה , המלחין והמוסיקאי, אורי לשמן, הלחין את השיר לקול ולכלי נגינה .מתוך "מסע אילה". סדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד.1995     וידוי          לאורי לשמן     וַאֲנִי רָצִיתִי לוֹמַר וִדּוּי עַל אַהֲבָה אֲסוּרָה בַּחֲבָלִים. אַהֲבַת נָשִׁים.   כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בִּי בֵּין שְׁתֵּי יָדֶיהָ וּמְאַמֶּצֶת אוֹתִי לְחָזָהּ, רֵיחַ בֹּשֶׂם ...

שני שירים מתוך "מסע אילה" שיצא ב1995, ספרי השני ובימים אלה עומד לצאת "שביעית" כל השירים עד כה. ומתוך תחושת רטרוספקטיבה, אני משתפת אותכם בקריאה החדשה שלי גבולות     וְאָמַרְתָּ לִי שֶׁגְּבוּלוֹתַי הוּצְרוּ שֶׁעֵינַי הָיוּ פְּקוּחוֹת תְּרִיסֵיהֶן חוֹרְקִים וּמַבָּטָן נִסְגָּר מֵאֲחוֹרֵי זְכוּכִית   וְאָמַרְתָּ לִי בְּבוּז שֶׁלְּשׁוֹנִי יָרְדָה לְלַחֵךְ שְׁלוּלִיּוֹת.   וְקַמְתִּי וְקִפַּלְתִּי אֶת אַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ וְשַׂמְתִּי לִמְרַאֲשׁוֹתַי ...

יבמות     הִנֵּה הָלַכְתִּי לִי אֶל הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ לִרְאוֹת מִשָּׁם מָה רוֹאִים וְהָלַכְתִּי לִי לַעֲצֵי מַטָּע רַעֲנַנִּים וְהֵם נוֹתְנִים בְּתַמּוּז פְּרִי נוֹטֵף וּמְטַפְטֵף וְלוֹ גַּלְעִין. אוֹ גַּלְעִין שָׁקֵד לָבָן מִצְּחוֹר עָטוּף קְלִפּוֹת רַכּוֹת הַרְבֵּה (אַחַת יְרֻקָּה וּשְׂעִירָה שְׁנִיָּה עָבָה וּבַשְׂרָנִית יְרֻקָּה וְשַׁבְרִירִית) וְרֵיחַ הַשָּׁקֵד כְּרֵיחַ בְּשָׂרוֹ שֶׁל תִּינוֹק יוֹנֵק וְתַחַת הָעֵץ שׁוֹכֵב אִישׁ עוֹנֶה לַמּוּאַזִּין בְּ"אָמֵן" וְלוֹ אִשָּׁה ...

כְּמוֹ קֶנְטָאוּר מְשָׁכַנִי בְּשִׂפְתֵי אֱנוֹשׁ בְּצַוָּארִי מָשַׁךְ יָדַי לוֹפְתוֹת אַחַר צַוָּארוֹ   מָשַׁךְ וְגָרַר וְנָשַׁךְ עַד הֱבִיאוֹ לִמְאוּרַת הַמַּרְאוֹת הִיא רֶחֶם וְקֶבֶר לְאוֹר הַיּוֹם   וְדָהַר אוֹתִי לִמְקוֹמוֹת בָּהֶם פָּנַי מִתְעַבְּרוֹת וּמֵתוֹת מֵתוֹת וּמִתְעַבְּרוֹת עַד עִלָּפוֹן   וּפָנָיו מְשֻׁנִּים וּבוֹהֲקִים כְּאוֹר יָרֵחַ עַל הַיָּם הָאָדֹם אֱנוֹשִׁיּוֹת וַאֲנוּשׁוֹת פַּרְסוֹתָיו בְּרִקּוּד הַמֵּתִים   לְמָתְנָיו, לְבִרְכָּיו, לְטַבּוּרוֹ וְלִכְתֵפָיו חַיְשָׁנִים דַּקִּים הָאוֹסְפִים אֶת נִשְׁמוֹת ...

 אישה שקפאה תנועתה בשדה (שיר בדיאלוג עם צילום מתמונותיו של פרדריק ברנר) מתוך מתיחת הידיים לאחור, אל השער, אל הצעיף, אל השדה שנמתח אחריו ומשיכת החזה בשדיים כבדים הבאים  מתוך בד הכותנה אל האדמה אל העולם כח חזק ממנה מושך את גופה בין לפנים לבין לאחור להיזרע כמו השדה להתעגל כמו אבני הנחל ההרים מהם בא הנחל נראה ונבלע אל הסלעים והיא ...

אלה ימים שאיני לעצמי. אני נעוצה בעשר אצבעות בעולם המעשים והתכלית, ועולם הוירטואליה, נראה כאלטרנטיבה בלתי אפשרית. כסוג של גירוי וגרוד בחוסר התואם שבין הדבר להשתקפותו. לפעמים זה נראה כמו מקום חמים לשקר, לבדיה, להדמות כמו מישהו או משהו שהיתי רוצה להיות. כך לפעמים אני מבינה חילופי דברים שאני עוקבת כאן. אמרתי דברים שיש בהם גם ביקורת וגם תהייה וגם ...

איילה כחולה     א   הָאַיָּלָה הַכְּחֻלָּה נִטְרֶפֶת כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ בֵּין שִׁנֵּי הַמֶּלֶךְ הַזָּכָר בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהוּא מָבוֹךְ שֶׁל דְּרָכִים   אֵין לָדַעַת לְאָן קִיר לָבוֹא אֵלָיו לְלַטֵּף בְּחַמְסוֹת פְּרוּסוֹת לְהִשָּׁעֵן עָלָיו עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר וְיִפְנֶה מִמֶּנִּי וְאֶמְצָא חַלּוֹן שֶׁמְּשָׁכַנִי לָעוּף מִתּוֹכוֹ     ב   הַלַּיְלָה רָאִיתָ אוֹתִי קַעֲרַת פְּרִי עִם גְּלָזוּרָה מֻפְלָאָה מֵהַדָּם שֶׁהִקְרִישׁ בָּהּ שֶׁהוּצָא מִמַּעֲמַקֵּי ...