שחר-מריו מרדכי   נו, נו                     (מתוך "הו!", גליון 6 , 2007):                                                                                     כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ כְּבַר מֵנֵצָה אַהֲבַתֵנוּ בַּשּׁלָב הַקּוֹצָנִי. מַתַי מוֹתָה יָאִיר בִּשְׁעוֹנֶינוּ?   אֵין בַּעַל בְּרִית לַזְּמַן. הוּא חוֹלֵף גַּם עַל פָּנֶינוּ. הָחוֹפֶש בּהֱיוֹת אֶחָד– מַרִיר וְעוֹקְצָנִי.   כִּי בְּעֶצֶם הַבְּדִידוּת הַזּאת מְעַצֶּבֶת אֶת יָמֶינוּ.   אֵיך נוּכַל לְמִשְׁבָּרֶינוּ וְגַלֶינוּ? וְיוֹתֵר מִכָּל: עֵינֶינוּ. גַּם בְּאַטְלַנְטִיס טְבוּעָה מְזִיגַת פְּאֵר וְהֶרֶס ...

לשון אִטִּית / שירה סתיו (ראה אור ב"מטעם" 10)   אַתּ, צָרִיךְ לִתְלֹשׁ לָךְ אֶת הַמִּלִּים מֵהַפֶּה כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר אָמַר לִי סבּא מֵעל מִטַּת מוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתוך עִנְיָן ובְחיבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרים חֲבִיבִים שנִקרוּ עַל חַיָּיו. סַפְּרי לִי, הִפְצִיר אַתְּ ראיתְּ עוֹלָם.   לֹא רָאִיתִי, סבּא, אֶלָּא מִבּעד לְחורי הַמַּסְמְרִים שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת עַד שמָלְאוּ שִׁכְחָה וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים ...

          הגוף (או: שני גמגומים על ג…גו…גוף)/ שחר-מריו מרדכי   1. וּבִשְׁנַת עֶשְׂרִים וַשֶׁבַע לְחַיָי הִשְׁלַמְתִּי עִם הַגּוּף.   עַד אָז הוּא רַק הֵישִׁיר לִי גַּב אֲפִלּוּ שֶׁצִּמַּח לִי ראשׁ (אָחוּז בִּשְׁתֵי יָדַיִם) וְרַגְלַיִם (מֵיטִיבוֹת רוּץ); וַאֲפִלּוּ שֶׁיָּצַר לִי יֵשׁ מֵעָיִן וְנֶפֶשׁ (אָנָה אֶפְנֶה);   הוּא אַף פַּעַם לא שָׁכַח לָשִּׂים לֵב   שֶׁאֲנִי לא מַה שֶׁקִּיוִויתִי. ...

    לא כל מה שֶׁקָּרֵב אליךָ, קרוב אצלךָ/ שחר-מריו מרדכי  (נדפס ב"שבו" 19-20)   לא כָּל מָה שֶׁקָּרֵב אֵלֶיךָ, קָרוֹב אֶצְלְךָ. זְאֵב בָּשָּׂדֶה, לְמָשָׁל. אוֹ קְצֵה הָר אֶל תְּהוֹם. אַךְ עַל סַף נָפְלְךָ –  לא נִשְׁמַעַת הִסְתַּעֲרוּת אָבְדָּנִית, וְיַשׁ נְכוֹנוּת רַכָּה לַסֶּגֶּת. מִשְּׂמָאלְךָ יֵאוּשׁ, לִימִינְךָ אֶמוּנָה (הָהִשְׁתַּהוּת זְמַנִית)  אֶת מָה מֵהֵם יָדְךָ מַשֶּׂגֶּת?   לא כָּל מָה שֶׁקָּרֵב אֵלֶיךָ, קָרוֹב ...

גיורא פישר התעמלות יומית   הַקְפֵּד עַל גֵּו זָקוּף.   הָרֵם אֶת יָדֶיךָ לִצְדָדִים כְּדֵי לִשְׁמֹר עַל שִׁוּוּי מִשְׁקָל. הַיְשֵׁר מַבָּטְךָ וּבְשׁוּם פָּנִים אַל תַּבִּיט לְמַטָּה פֶּן תִּרְאֶה מִבַּעַד לַחֹשֶׁךְ אֵיךְ נִרְאִים פְּנֵי הַתְּהוֹם.  

  שחר-מריו מרדכי   אֲנָשִׁים    (ראה אור ב"משיב הרוח" כ"ה)   כְּשֶׁהֵם לְיָדִי אֲנִי אָצוּר כְּמוֹ שֶׁמֶן בְּזַיִת. הוֹ, לֹא. יוֹתֵר כְּמוֹ קַו רָקִיעַ בַּנָּהָר. מִפְּנֵיהֶם דָּרוּשׁ לִי מָקוֹם לִקְרֹא לוֹ בַּיִת. רָצוּי עִם אָח. שֶׁיִּבְעַר. וְיִבְעַר. וּנְחוּצָה גַּם דֶּרֶך פְּתוּחָה וּרְחָבָה. וְאַהֲבָה – לְשֵׁם מָה הִיא נְחוּצָה לִי? וּלְשֵׁם מָה נְחוּצִים לִי אֲנָשִׁים אוֹ אֲפִלּוּ אֶחָד? מֵאַיִן הֵם צָצִים ...

    על הפַּנְטוּם ראשית, תודה לכולם על התגובות בפוסט הקודם שלי. עקב פניות, שקיבלתי, באשר למהות הפּנטוּם ולתבניתו, הבטחתי להעלות פוסט שישפוך אור על התבנית. שני הפַּנטוּמים, שהעליתי בבלוג שלי, "פנטום ים תיכוני" ("עננים מלאו את הארץ, השמיים מלאו דגה") ו"מרת וולף" (על וירג"יניה וולף) חרגו מעט מחוקי הפּנטוּם. לכן, בפוסט זה אסביר את חוקי הצורה השירית הזו, אתן ...

פַּנְטוּם ים-תיכוני/ שחר-מריו מרדכי       (מתוך גליון 6 של "הו!")              הַיָּם מָשַׁךְ אוֹתִי אֶל קַרְקָעִיתוֹ לַהַק שְׁחָפִים גָּאָה מֵעָלַי אַתְּ קָרָאת סֵפֶר עַל הַחוֹף בְּצִפִּיָה דְּמוּמָה לַשְּׁקִיעָה.   עֲנָנִים מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ הַיָּם מָשַׁךְ אוֹתִי אֶל קַרְקָעִיתוֹ הַשָּׁמַיִם מָלְאוּ דָּגָה אַתְּ קָרָאת סֵפֶר עַל הַחוֹף.   הַגִבּוֹר הָרָאשִׁי גָּסַס בֵּין דַפַּיִךְ עֲנָנִים מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ קָפֶה צָלַל אֶל קַרְקָעִית כּוֹסֵךְ ...

    עברית (סדוּר)/ שחר-מריו מרדכי      (ראה אור בגליון י"ט של "משיב הרוח")       גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ, אֲהוּבָה, שֶׁאִם תִּגְלִי מִמֶּנִּי אוֹ תֵּאָלְמִי בְּפָנַי אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֶתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת. הוֹאִיל וּבָאת לְאוֹת וּלְמֶלֶל וּלְמַחשָׁבָה הוֹגֶה אֲנִי רְצוֹן לְבָבִי וּמִצְוַת עֵינַי בְּלִי שֶׁאֶפְחַד, שֶׁאֶפְחַת, שֶׁאֵחַת.   וְגַם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ, אֲהוּבָה – שֶׁנוֹסֶכֶת תְּנוּעָה עַל עַפְעַפֵּי שְׁנַתִי, וּמַעֲבִירָה חַבְלֵי חֲלוֹם מֵעֵינַי ...

  סַבְתָּא/ שַׁחַר-מַרְיוֹ מָרְדְּכַי  (פורסם ב"עיתון 77", גליון 286 ).   אֲנִי זוֹכֵר בִּלְחִיצָה אַחַת סַבְתָּא מוֹשֶׁכֶת מִשְׁחַת שִׁינָיִם אֶל הַמִּבְרֶשֶׁת שֶׁלִי וּבִתְנוּעַת אֶצְבַּע מוֹרַחַת אֶת הַמִּשְׁחָה, וְאָז מְהַדֶקֶת אוֹתָה אֶל הַמִּבְרֶשֶׁת בְּטֶרֶם הִיא מַגִּישָׁה אוֹתָה אֶל שִׁינַי. מַהֵר מְאד לָמַדְתִּי לָעֲשׂוֹת אֶת זֶה לְבַד, וּבַצָּבָא הִתְפַּלֵאתִּי שֶׁאַף אֶחָד לא עוֹשֶׂה אֶת זֶה כָּכָה. מֵאָז שִׁינַי כָּהוּ וְהִלְבִּינוּ וְזֵכֶר סַבְתָּא הִלְבִּין וְכָהָה. ...