שחר-מריו מרדכי משורר
פַּנְטוּם ים-תיכוני/ שחר-מריו מרדכי (מתוך גליון 6 של "הו!")
הַיָּם מָשַׁךְ אוֹתִי אֶל קַרְקָעִיתוֹ
לַהַק שְׁחָפִים גָּאָה מֵעָלַי
אַתְּ קָרָאת סֵפֶר עַל הַחוֹף
בְּצִפִּיָה דְּמוּמָה לַשְּׁקִיעָה.
עֲנָנִים מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
הַיָּם מָשַׁךְ אוֹתִי אֶל קַרְקָעִיתוֹ
הַשָּׁמַיִם מָלְאוּ דָּגָה
אַתְּ קָרָאת סֵפֶר עַל הַחוֹף.
הַגִבּוֹר הָרָאשִׁי גָּסַס בֵּין דַפַּיִךְ
עֲנָנִים מָלְאוּ אֶת הָאָרֶץ
קָפֶה צָלַל אֶל קַרְקָעִית כּוֹסֵךְ
הַשָּׁמַיִם מָלְאוּ דָּגָה.
לַהַק שְׁחָפִים גָּאָה מֵעָלַי
הַגִבּוֹר הָרָאשִׁי גָּסַס בֵּין דַפַּיִךְ
בְּצִפִּיָה דְּמוּמָה לַשְּׁקִיעָה
קָפֶה צָלַל אֶל קַרְקָעִית כּוֹסֵךְ.
וזה מה שנקרא
וריאציות לואטות
מקרקעות
וממריאות
עם הקפה של הבקר
ועם השחפים הנסתרים
כמו כנפי השחפים,
אתה מרחף בין המשפטים.
מרחף או טובע. עכשיו זה כבר לא משנה.
ולך, חנוך, תודה רבה!
מריו?!
שחר?!
איזה שיר נפלא!!
תודה, תודה!
אבל למה בעילום שם?
כי זה התאים לי בשעה המוקדמת ההיא של הבוקר
🙂
תבואי כל בוקר.
כל כך יפה, הגבור בספר, הדובר הנמשך לקרקעית והיא הקוראת בו בשלווה, מדויק מבחינת תהליכים עד השחפים החגים בסופו, שיר מצוין
שיר טוב, האם אין בשיר ניגוד בין שאננותה של הגיבורה השקועה בתוך עולמו הבדיוני של הספר ,לבין הדובר השרוי בתוך מצוקה אמיתית והיא לא חשה בו האם אין כאן ניגוד בין הספרות לחיים דגה בשמיים והיא לא רואה ?שיר טוב אמרתי? מקווה שקריאתי נכונה ,השורה החוזרת כמעט בעקביות בשיר ממחישה זאת מזכיר במוסיקה של השורה החוזרת את "כף יד רשעה" של רביקוביץ: הקווים של עשן נטו במלוכסן
טואג , יש אפשרות שתגיבי על שיר מבלי לסחוב אותנו לבתי קברות. בכבוד רב !!!
שיר בנאלי ורע, הדמיון לרביקוביץ עושה חסד עם פלאגיאט
:)))
והוא בעיקר עשה חסד איתך, שסיפק לחיים המשעממים שלך שלושים שניות של תעסוקה.
אבל מה עשית בשאר היום?
חני, איזה כיף לשמוע. כלומר: לקרוא. תודה!
תודה על הקריאה ועל הפרשנות, חנה.
הערת לגבי "שורה חוזרת". זו לא שורה אחת שחוזרת. כל שורה מפציעה בשני מופעים. זה אחד מעקרונות הפּאנטום, אם כי פאנטום זה – כמו אחד נוסף, שהעליתי כאן בבלוג – אינו מציית אחד לאחד לחוקי התבנית, בת מאות השנים.
יפה. יש בו ערגה, רומנטיקה, כיסופים, עצב של אהבה. והים, החוף והשחפים הם כרקע מעצים.
איציק, איציק, אביב הגיע, אוגוסט בא.
יפה הפנטום הזה לזמן המזרח תיכוני ההזוי ומוכה שמש החוף. הוא סובב, ולעולם לא מגיע.
מגיע-לא מגיע. מה זה משנה? העיקר – אתה הגעת לבלוג, ונתת לי מתנה יפה.
תודה, אמיר.
שחר היקר
מה שהבנתי מהשיר, שזה בריאת עולם, והבחורה קוראת ספר שסופר בורא עולם, והמציאות היא עמוקה, קפה צלל אל קרקעית כוסך… קוראת בקפה היתה מוציאה עוד עומק על הגיבורה שהיא רק מקשרת בן בראית העולם והספר.
אפשר היה לעשות מהשיר הזה סרט קצר.
להתראות טובה
תודה, טובה. יש לך תגובות מקוריות. ראייתך את הדברים שונה כ"כ, ומובילה למחוזות מסקרנים. את מעלה חיוך על שפתיי.
חכם ומהורהר. כל כך הרבה יש בעולם וכל כך קשה לסר אותם. מה קודם מה אחר כך ןמה בכלל חשוב
לסר=לסדר
הכל חושב ודבר אינו חשוב.
אבל חשוב לי להודות לך על הקריאה שלך, מירי.
שלום שחר מריו
אני חושב שהשיר יפה מאד. המבנה המוכתב והמאולץ של הפנטום לא פוגע בשיר, להפך.
כנראה ומזג האויר של השיר והחום הכבד לא נוחים לטרולים המתגנבים גם לבלוג זה. גם לכלבה ההסקית סיבירית שלי שנקלעה בטעות ללבנט קשה מאד. אני חושב שארתום אותה למזחלת ואושיב עליה את הטרולים ואשלח אותם להרגע ביערות נורוגיה.
כאמור, יופי של שיר
גיורא
יפה הסבב הזה, קרוסלה שאינה נגמרת והפער בין הגיבור הבדיוני הגוסס בין הדפים לזה שהשחפים גואים מעליו.
גיורא, תודה!
כיף לי שאתה מבליח אצלי מדי פעם.
ואפשר לעזוב את הטרול במנוחה. לא צריך לשלוח אותו לגלות בסקנדינביה. זה שהוא אוכל את הלב שלו – זה עונש קשה מספיק.
כן. זה זה בדיוק.
תודה, אסתי!
אני חשה הרבה אובדן בשירך, שחר-מריו, היטלטלות מתמדת בין מעלה ומטה. כולם איבדו את דרכם – הדובר בקרקעית הים כמו הקפה בתחתית הכוס, העננים בארץ, הדגים בשמים, גיבור הספר גוסס, ודומה שמישהי אחת, בלי לחוש, מבלי דעת שהיא (אולי) מחוללת המהומה, ממשיכה לקרוא בשלווה נוכח השקיעה. האדישות מוציאה מהכלים, והכאב שלאחר הכריתה בעוצמתו. החזרה על שורות קבועות נותנת תחושה של הלם ומלמול. שמיים בקשו רחמים עלי… השיר מבקש עוד טיפה של הידוק ועריכה, לבנה.
אני אוהב את הקריאה שלך, לבנה.
תהדקי אותי.
אני "נפזר" מאד.
יש לי צורך להגיד לך, שחר-מריו, עצור, אל תלך יותר לאיבוד, במיוחד לא בלילה.
לאיפה לא זרקת אותי בנדרס, ספר יחזקאל, ציורים של אשר, אודיסאוס יורד לשאול, כל כך אפוקליפטי ונפלא והכל לנוכח צריחות השחפים. שאפו.
וזה בדיוק העניין, סיגל. לא זרקתי אותך מעולם.
🙂
מדהים מאוד דיבר אלי
אילנה
תגובות שונות מרגשות אותי באופנים שונים. ואיך אתאר לך את ההתרגשות הנוכחית?
תודה, אילנה.
התגובה למגיבה היא מלאכת מחשבת של חנופה.
איזה ספר היא קראה על החוף?
ומי גסס שם בין הדפים?
בהתחלה לא הבנתי. וקראתי. ועוד פעם קראתי. ושוב, ושוב… ונדמה לי שהבנתי – שפשוט לא צריך להבין הכול בחיים! אהה!
והייתי שחפים ודגים וצללתי בתוך הדפים ובתוך העיניים היפות שלך.
ואיזה ספר אתה קראת על החוף, יקירי?
יוס"לה,
לא הכל אפשר וצריך להבין בחיים.
אבל מעבר לפרטים (איזה ספר, מי הגיבור שגסס בין הדפים), חשבתי שתבין את התמונה הגדולה.
זה שיר ישן, שנכתב לפני שבע שנים, לזו שכפסע היה ביני לבין עמידה מתחת לחופה איתה. ומאז, כמו שאתה יודע, עברתי לפרק ב" בחיי, הנכון ומדוייק לי (אם יש דבר כזה בחיים – מדוייק).
וכשאקרא את הספר על החוף, איידע אותך.
יקירי, עכשיו כשהבנתי את ההקשר… אהה!
זה אתה שגססת בין דפי הספר שלה. זה אתה שנמשכת אל קרקעית הים.
אוי יקירי, איזה שיר פרידה נפלא!
ואני חשבתי שכבר הצצת לתוך הדפים… שלי.
מילא…
נשיקות, יוסי
עכשיו שקראתי את שניכם הבנתי – אולי את הכאב והוא כאב לי- שמחה שיצאת משם.
כל כך יפה, מריו. זהו.
אחח…
כל-כך תודה, שירה. זהו.
פַּנְטוּם WHAT IS THIS?
וואו שחר, יש עצמה רבה בשיר, כל הים והדגים בשמים והגסיסה והיא עם הקפה שלה, ולא רואה את מה שאתה…
תודה, אורה.
כן, זה בדיוק מה שניסיתי לתאר. ובמשפט אחד הצלחת להעביר את התחושה-תמונה שביקשתי לצייר.
וגם התגובה שלך, בדומה לתגובה אחרת שקיבלתי כאן, מרגשת אותי יותר בעולם הנפש מאשר בכיוון הלוגי. תודה.
סבינה,
Pantoum זה תבנית שירית, שמקורה במלזיה, כנראה במאה ה – 15. ע"פ חוקי הפּנטום, השורה השנייה בכל בית הופכת לשורה הראשונה בבית העוקב, והשורה הרביעית בכל בית מפציעה שוב כשורה השלישית בבית הבא. ואף על פי שהשורה חוזרת על עצמה, ההקשר משתנה בשל המיקום השונה. זה, כמובן, מקל על מלאכת הזכירה של השיר, אבל זה גם יוצר אפקט דרמטי. חוק אחר הוא החריזה. הפנטום אוצר בחובו שני חרוזים, שעוברים כחוט השני לאורך השיר (גם זה, כמובן, מאפשר זכירה של השיר ומעודד אווירה אפלה או דרמטית או תחושה שהבלתי נמנע מתקרב. סיזיפי משהו).
כתבתי כמה פנטומים. דווקא בשניים, שפרסמתי כאן, חרגתי מעט מהכללים. בשיר הזה, למשל, אין חריזה. וכאן דווקא השורות הראשונה והשלישית הפכו לשניה והרביעית. לכן קראתי לו "פּנטום ים תיכוני". כי זה לא מלזי או אירופאי (האירופאים, בעיקר הצרפתים, אמצו את התבנית הזו בסוף האלף השני).
בפּנטום האחר, שפרסמתי כאן, שעוסק בוירג"יניה וולף, חרגתי מהכללים באופן אחר. חשבתי שאין כמו תבנית הפּנטום לצייר זרם תודעה של דמות, שלא יכלה לברוח מגורלה. הנה:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=199&itemID=3946#post3946
אני לקחתי את המילה פנטום לכיוון התכני – הכוונה לכאב המדומה המתקיים באיבר לאחר כריתתו מהגוף, זה עדיין לא סותר, להרגשתי, את עניין המבנה.
לבנה, זה מעניין.
בעברית שתי התופעות הללו (הספרותית והרפואית) נכתבות באותו אופן, אבל ההגייה שונה (ובלעז כותבים זאת שונה).
ואף על פי שלא התכוונתי לזה, אני מסכים שזה מעשיר את הקריאה.
תודה על ההסבר, זה מעשיר ומוסיף להבנת השיר
בבקשה, חנה.
התלבטתי אם להסביר מראש, אבל חשבתי שזה עלול להלאות (מוזר שחשבתי כך. הרי זו במה של יוצרים). ואולי רציתי לבדוק אם השיר עומד גם בלי ההסבר.
שמח שמצאת עניין בשיר ובהסבר.
תודה.
יפההההההה
פנינה, תודה!
שחר מריו,
אהבתי מה שקורה למלים ומה שקורה בשיר. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים: שקיעה, הגיבור הגוסס, והקפה צולל לקרקעית הכוס. נהדר.
מירה, תודה.
אהבתי את הציטוט האגבי שלך משירו של אהוד בנאי.
שחר, כבר יומיים אני והשיר חברים, השחפים ממעל, קרקעית הקפה…כשקראתי את תגובתה של סיגל בן יאיר יכולתי דרכה להבין עוד יותר מה אני מרגישה. עכשו כשאני מבינה ממך מה זה "פנטום" אז ברורה לי עוד יותר חווית המחזוריות הטראגית של השיר היפה הזה.
:)))
שמח שהתחברת איתו. דווקא איתי הוא פחות חבר.
🙂
אבל זה כבר יותר מיומיים שאת ואני חברים.(לוירטואליה חוקים משלה).
אגב, גם אני מבין יותר כשאני קורא את סיגל בן יאיר.
ותודה, תמי!
מריוש
עכשיו אחרי שקראתי את ההסבר המפורט שלך לסבינה, הקראתי את השיר בקול לגרא כמה פעמים, התלהבתי, התרגשתי, שמחתי, ובא לי
להתנסות בפנטום
..
איריס, יקרה שלי!
אני שמח על התגובה הזאת. אני שמח שיצרתי עניין ודחף לכתוב. זו מחמאה גדולה. תודה! ואשמח לקרוא את הפּנטוּם שלך, לִכְשֶׁיִּכָּתֵב. אם תרצי להתייעץ איתי בטרם תעלי אותו לבלוג (אם תרצי להעלות לבלוג), תוכלי לשלוח לי אותו במייל פרטי, ונדון בו.
יתכן גם שנתת לי רעיון. אולי אסביר ביתר פירוט את תבנית הפנטום לכל חברי בננות-בלוגס, ואעלה לכאן פּנטוּם, שמציית לכל חוקיו ולא לחלקם.
אחשוב על זה.
ושוב, תודה.
שחר-מריו גם אני אשמח לכזה פוסט. מרתק נושא הפאנטום.
כלומר – פנטום..
אפשר עם א", אפשר גם בלי.
אני כמעט סגור על זה שבקשתך תתמלא (בלי נדר).
קצת עסוק השבוע, אבל אולי עוד אספיק, ואם לא – אז בשבוע הבא.
אולי אתחיל בפנטום מצוייר. אעשה לך מחווה. נראה איך יצא.
🙂
איריס! עכשיו גם אני מחכה…
איריס, (ה)שירה מחכה לציור…
:)))))))
וואו, זה יפה.
וקצת סוחט רגשית.
ההקבלה בין הגיבור שצולל אל קרקעית הים לבין הקפה שצולל
אל קרקעית כוסך (טוב שניקדת :))
חזקה.
גבר חזק, קפה חזק.
תמונה בכחול ושחור ולבן.
ואשה מנותקת.
רונית!!!!! תותחית!
איזו תגובה של אלופה!
כל בלוגריות-בננות ניכרות בכיסן, כוסן וכעסן.
(אופס. הפעם לא ניקדתי).
:))))
תני לי רגע להשתלט על הצחוייה, ולתקן/להבהיר שהגבר צולל. אך לא כצוללן, אלא כנאבק בטביעה. הקפה אכן צולל. ובעצם, יתכן שהקוראת על החוף "מצלילה" את שניהם, ומחכה לשקיעה הן של השמש, הן של הגיבור בספר, הן של הדובר. שקיעה משולשת. וקשה.
ובחזרה לצלילה אל כוסה
:))
אולי בגלל זה השמיים מלאו דגה…
:)))))))))
טוב, לא התכוונתי עד כדי כך כחול …
גם היה ברור שהוא צולל בשל טביעה
בגלל זה קצת סחיטה רגשית.
אבל תמיד כייף לצחוק.
ואת השיר שאני פרסמתי,
אולי כדאי לקרוא שוב,
לפי מה שכתבת שם.
מחקרים רפואיים מוכיחים: הצחוקים טובים לבריאות.
אני מאמין שגם שירים "סוחטים רגשית" טובים לבריאות.
אוטוטו קופץ להתעדכן אצלך.
שיר מעולה. וגם נראה מעולה. השמים מלאו דגה. הגיבור הגוסס בין הדפים.
אני לא סגור על השורה של הקפה. קצת פוגמת לטעמי בשיר היפה הזה.
אקרא אותו שוב מחר. אולי יתבהר לי הקפה.
עדי, תודה!
ולגבי הקפה, זה פגם בגלל שהוא מר. לא דומה בכלל לקפה הטעים ששתיתי איתך ועם אורית אתמול.
אם לא יהיה לך טעים בקריאה המחרית שלך, הקפה עלי.
🙂
ש.מ.
ובין תחושת הגלים שהפנטום נותן ותחושת האיבר שנגדע ופנטומי האופרה וזה שטס באוויר, צללתי אל הקרקעית
ופקעת הלכה וגאתה את כאב הפרידה.
רב-יופי
מ – ש.מ ל – מ.י, תודה רבה!
שקראתי את השיר התמלאתי באינטימיות הייתי שם.
לא היה לי זמן לחלוק אותה איתך, אז הנה עכשיו.
שבוע וחודש טוב.
תודה, אביטל.
אין זמן נכון לחלוק חוויית קריאה. עיתוי, קצב, נגישות, זמינות, פתיחות – כל אלה אינדיבידואליים.
שבוע טוב וחודש טוב.
וצום קל (בשבוע הבא).
אהבתי איך שהמילה "קרקעית" בשיר יורדת אל קרקעית ביתו של שיר. הזכיר לי את השיר שלך על סבתא שהלך והצטמצם. האישיות שלי הייתה בוחרת הפוך, שיר הולך ומתרחב, ובמקום שקיעה התרוממות.
מה שהכי מעניין אותי כרגע ,זה, האם כתיבה שקיעתית לא משקיעה את מצב הרוח? התשובה איננה ברורה לי דיה מהשיר, מכיוון שמצד אחד הגיבור גוסס בין הדפים ,ומצד שני בסוף השיר זה "רק" הקפה שצולל לקרקעית.
חמודה, למדי אותי לסגל (חחח…) לעצמי משהו מאישיותך, וארחיב את השורות.
:))
זה שיר הומה-גלים, יונתי שלי,
c
~
לסגל? פשוט מאוד, לא משחרת למִריו אלא לחיוכו של העולם , העלום ,והעלם, ובכל מקום שבו יש ים, אני מצטרפת לFlock of seagulls
כמו אלה שבשירך.