בננות - בלוגים / / יש דברים שאי אפשר לתרגם
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

יש דברים שאי אפשר לתרגם

עַל מְלֶאכֶת הַתַּרְגּוּם/ שחר-מריו מרדכי (ראה אור ב"עמדה" 19)

 

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַרְגֵּם.

נַסֵה, לְמָשָׁל, לְתַרְגֵּם:

Arbeit macht frei

הָעֲבוֹדָה מְשַׁחְרֶרֶת זֶה לא

מַסְפִּיק.

תַּרְגֵּם: Endlösung

הַפִּתְרוֹן הַסּוֹפִי זֶה מַסְפִּיק

סוֹפָנִי?

 

פַּעַם צָפִיתִי בְּסִדְרָה קוֹמִית, שֶׁבָּהּ שָׁאַל

דָּיָּר מֵרְחוֹב אַחַד הָעָם (תַּרְגֵּם אַחַד הָעָם, נִרְאֶה אוֹתְךָ) מָה זֶה:

It's a free country, baby?""

וְהֵשִׁיבָה לוֹ שְׁכֵנְתוֹ: "זוֹ מְדִינָה בְּחִינָם, תִּינוֹק".

 

צְחוֹק, צְחוֹק; אֲבָל אֵיךְ אֲנִי מְתַרְגֵּם בֶּכִי

שֶׁל סָבַתּי רוֹזָה לְבֵית דָנְטֵה, עַל מָוֶת בְּחֶנֶק שֶׁל אַחְיוֹתֶיהָּ,

מַטִילְדָה וְג'וֹיָה

וְשָׂרָה

וְסוּזָאנָה

ואִמָן, רֶגִינָה, בְּאַוְושְׁוִיץ

 

 אֵיךְ מְתַרְגְּמִים אַוְושְׁוִיץ?

 

וּלְמָה אֲנִי מִתַּרְגֵּם לוּלֵא

בַּא מַרְיוֹ, יָּמָאי אִיטַלְקִי,

וְהוֹצִיא אֶת דָנְטֶה מֵהַתּוֹפֵת

לִפְנֵי שֶׁהָיָה מַרְיוֹ לְסָבָּא שֶׁלִי

וְרוֹזָה לְסַבְתָא שֶׁלִי

וְאֵירוֹפָּה לְתּוֹפֵת שֶׁלָהּ.

 

תַּרְגֵּם: תָּא גָּזִים. אֲבָל לִפְנֵי זֶה

תַּרְגֵּם רַכֶּבֶת,

שֶׁנוֹסַעַת שָׁבוּעַ בְּלִי מָיִם וּבְלִי אוֹכֶל, בְּלִי אָוִויר וּבְלִי

שֵׁירוּתִים.

 

תַּרְגֵּם 2 מִילְיוֹן יְהוּדִים אוּקְרָאִינִים בְּ – 1939

לְ – 30,000 יְהוּדִים אוּקְרָאִינִים בְּ – 1945.

 

תִּרְגַּמְתָּ?

 

אֵיזֶה יוֹפִי הַטְּרָגֶדְיָה הַזאת מִתַרְגֶּמֶת לְסִפְרֵי הָהִיסְטוֹרְיָה.

מַעֲדָן עַל שִׂפְתֵי הַמַּרְצִים שֶׁל הַמֵּאָה ה – 22

מוּסִיקָה לְאָזְנֵי הַתַּלְמִידִים. כְּמוֹ מַעֲשִׂיָה.

(עַל אִירְוִינְג לא אַדַבֵּר).

 

וּמֵעֵת לְעֵת כָּל זֶה מְתוּרְגָם לִגִילוּי הִיסְטוֹרִי חָדָשׁ עֲבוּר קוֹרְאֵי

לה מוֹנְדְ אוֹ הַגָּארְדִיאַן אוּ דֶר שְׁפִּיגֶל עַל שׁוּלְחָן

אֲרוּחַת הַבּוֹקֶר בְּטֶרֶם צֵאתָם לְעוֹד יוֹם עָבוֹדָה

אוֹ לְבִילוּי בִּמְחִיצַת יְלַדֵיהֶם עִם כְּלַבְלַב עַל דֶּשֶׁא מוּצַל

לְשָׁעָקָלָה

בְּוונְדֶל פָּארְקְ, לְמָשָׁל.

 

אֲבָל לְסַבְתָא רוֹזָה שֶׁלִי הָיָה הַגִּילוּי

כָּל שָׁעָה

וְשָׁעָה

קָשָׁעָה

הָרִאשׁוֹנָה.

 

 

וְעַכְשָׁו תַּרְגֵּם.

 

 

 

94 תגובות

  1. העליתי את השיר הזה בבלוג בעבר. אני מרגיש צורך להביא אותו שוב.

    • איריס קובליו

      תודה מריו יקר
      קראתי
      אגיב יותר מאוחר

      • תודה, איריס.
        חיכיתי בסבלנות לתגובה המאוחרת (הגבתי עליה, למטה). מוצאת חן בעיניי ההזדקקות להכלה בין הקריאה הראשונית לבין התגובה. זה ממש עולה בקנה אחד עם דילמת התרגום.

        תודה לך.

    • "כל שעה ושעה קשעה הראשונה"
      שמתי לב שהשילוב המורכב
      של שעה קשה
      הוא קשעה
      אתה מצרף צירוף מיוחד
      כמו שאלה קשה
      שהיא קושיה
      ואז יש קשר משמעותי להגדה של פסח….
      אין צירוף כזה, אלא בעברית הנפלאה שלנו.

      • מיכל, תודה.
        כל בעייה תרגומית (באמנות) מציבה שאלה קשה בפני המתרגמ/ת, המנסה להעביר את רוח הדבר משפה אחת לאחרת. על אחת כמה וכמה תרגום זוועה למילים, שכביכול מעניקות הסבר. אכן, שאלה קשה מאד. קושיה קשה. הפרשנות שלך מאירת עיניים. מוסיפה נופך חדש לשיר. אני הייתי פחות מתוחכם כאן. כוונתי היתה "להקשות" על המתרגם הפוטנציאלי להעביר את "כשעה" ו"קשעה" לשפתו. הן כצירוף מילולי והן כמועקה קשה בנפשה של סבתא רוזה. אבל תודה לך, מיכל, על פרשנות יפה.

  2. תודה שחר מריו. שיר נהדר

  3. שחר מריו
    שאלת ענק איך למסור, איך לתרגם
    את הזוועה.

    שיר חזק. תודה לך.

    • שחר מריו
      נמלאתי אשמה על דברי
      מהו חזק? איך לבטא את
      המפגש עם מה שעברה סבתך?
      הרגשתי צורך להניח מילים, להגיב,
      הנטיה הטבעית היתה לשתוק.

      תודה שהעלית את השיר שוב, שחר מריו.

      • סמדר, תתפלאי. התגובה הראשונה שלך רִגשה אותי. היא נוגעת בדיוק בשאלה, שהעסיקה אותי. ותודה גם על תגובתך השנייה. עכשיו אני סופר 21 דקות בין שתי התגובות, ואֶת התהליך שעבר עלייך במהלכן אני יכול רק לשער. וזה מרגש אותי לא פחות. מה שכתבת ומה ששתקת חשוב לי מאד.
        תודה.

  4. גם בגרמנית למלים האלה אין שום משמעות מיוחדת. לכן בחרו בהן. אלה מלות הסואה שנועדו להסתיר את הזוועה, ועכשיו לא יכולות להסתיר כלום, כי מאחוריהן צועק הדם. ככל שאני מתרגזת מניסיונות הטשטוש והסילוף וההשכחה, חוסר היכולת של המלים לכסות על הזוועה נותן לי איזו תחושת נחמה, שלמרות הכל לא יצליחו להשכיח, לא יצליחו להסתיר, לא יצליחו להסוות.

    • ענת, מזדהה עם כל מילה שלך.
      שחר,אתה נושא עמך את צער השתיקה בשם סבא וסבתא הלשון המדוברת והכתובה מכבסת רגשות
      ויכולה להיות רק ההשתקפות או הצילום/ציור
      של התחושות והמחשבות.
      קסירר כתב על שפת המיתוסים, לא הכל ניתן לתרגם
      כי לכל שפה יש תרבות יחודית שלמה מאחוריה.
      ריגש אותי התאור של סבא מריו הימאי האיטלקי וסבתא רוזה שעלתה כבת לבית דנטה מן השאול-התופת האושוויצית. לבכי ולכאב לא צריך תרגום.

    • "מִלות הסוואה להסתיר את הזוועה".
      אבל המלים חסרות המשמעות הפכו טעונות משמעות. ונדידת המילים האלה מהנרטיב של מכונת ההשמדה לזכרון הקולקטיבי של שארית הפליטה היא סימן לכשלון של הצורר. בסופו של חשבון מר. ותודה על התובנה, ענת.

  5. הי שחר מריו
    טוב שהעלית מחדש את הפוסט, כי את הפעם הראשונה פספסתי.
    שיר חזק.
    בתלמה ילין, בי"ס בו אני מלמד, בכל שנה התלמידים נפגשים עם ניצולים, שמספרים להם חוויות אישיות, כל כך קטנות, שדווקא הן, הן ולא העובדות המוצקות, הגדולות, המספריות, דווקא הן מצליחות להעביר את הזוועה.
    אני זוכר סיפור שסיפר לי השכן של הורי בשבעה של אבי ז"ל.
    הוא היה בנערותו בסרביה ואביו לימד אותו לשחות והוא אהב לשחות, למרות שזה היה תמיד כרוך באיזה מאמץ לעשות את זה טוב ומהר. כשהתחילה המלחמה הוא היה בקבוצת עבודה בכפיה. והוא נשלח מהמחנה לעבוד באיזור מרוחק. בדרך היה אגם. המים היו קרים מאד. הוא התפשט ונכנס למים ושחה לעומק האגם, מאושר מהחופש שניתן לו לרגע, נהנה מהחירות להיות כך באמצע האגם, לרגע קל, לא אסיר במחנה עבודה. אח"כ שחה חזרה לחוף, התלבש ועלה על המשאית לעבודה. זה הזכרון הכי חזק שלו מהמלחמה.

    • מיכה, גם אני משתכנע שטוב שהעליתי מחדש. ולוּ בשביל הזכרון החזק של השכן שלך, שאתה מעביר הלאה. ואני מסכים. קשה לספוג או להכיל עקדה גדולה. "עקדות" קטנות מאפשרות לצלוח אגם-אגם במקום להתמודד עם האוקיאנוס.

  6. שחר-מריו, זה שיר מצמרר וחזק ההולך בגדולות ולא לחינם פורסם "בעמדה", כי הוא נושא עמו מטענים אישיים וגם מדבר אל הכלל בטון מז'ורי וכל כך נכון. כמי שמלאכתו היומיומית היא תרגום דברים ציבוריים, עניינים חדשותיים, אתה מצליח להעביר לנו את הבלתי תרגים, שלא לומר הבלתי תרגימאייבּל אם לדבר אנגרית (אנגלית-עברית). אני יוצר את המילים האלה בהשפעתך, כי השיר שלך כמו אצל אבידן יוצר כל מיני ניאולוגיזמים שכאלה ואיזו סבתא דומיננטית עולה מתוכו ואיזו רטוריקה. עזוב, זה מעולה. מצדי תעלה את זה עוד שלוש פעמים לבלוג. באשר לאשר ברש, תודה על התגובה. אגיב בפוסט החמישי והאחרון עליו כראוי. מומלץ לקרוא את השיר הזה לא רק עד יום שלישי וביום שלישי, אלא גם לאחריו. והגית בו… רני.

    • ניצולת הניצולים –
      אני שלא שמעתי את שערי הברזל חורקים
      הסיפורים היו מנת חלקי
      ולא ידעתי מי אימץ את מי
      אני את עצבותם או הם את שמחתי
      כל כך הייתי כמיהה למלא את ליבם
      במעט אור עכשווי
      אך הם נותרו חלולים
      ריקים מדמעות
      מבקשים, רק עוד נשימה.

      טימה בז

      • טימה,
        תודה גדולה לך על השיר הזה.
        הוא מנסח לי במילים מדויקות את מצב הדור שלנו. "ניצולי הניצולים". (אני מניח שיש לך חלק בדור שלי, כי בעצם איני יודע על זהותך דבר).

        גם השיר שלי, שנכתב מנקודת מוצא של ניסיון הנכד להבין את נפש סבתו, אינו על ניצולת שואה (ע"פ ההגדרה המקובלת), מכיון שסבתי עזבה את אדמת אירופה לפני התופת. אמה ואחיותיה, שהמשיכו לבנות את חייהן ב"פסטורליה" האירופאית, נספו בשואה, וזה הפך את סבתי לניצולה (ורדופה) של קרבנות, שהכירה מקרוב מאד.

        וזה אכן פער חלל בקרבה (וכתבת: "נותרו חלולים"), חלל שמעולם לא היתה לי בו דריסת רגל. רק הצצה חטופה אל המסדרון שלפני התהום, כך אני מניח, במרתף של לבה.

        • לשחר מריו – לי אין קרבת דם לניצולי שואה.
          אבל מאז הגעתי לקיבוץ בגיל 10 – השואה
          חגה סביבי בלי להרפות. מאז ועד היום אני
          בתוך המעגל הזה – המשפחה של בין הזוגי שלי
          היו כולם ניצולי שואה, הוא היה תינוק בין
          חצי שנה נישא בזרועות אימו, כאשר אחיו
          בין הארבע אוחז בשמלתה ונגרר אחריה כשהשלג
          מגיע עד לברכיים.
          ככה ארבע שנים הם היו נרדפים – אם, עם שני פעוטים,
          פעם מצאו מסטור בבונקר ביער – או בשדות איכרים.
          הם שרדו את כל האקציות – לא נישאר פרט אחד
          שהאם לא סיפרה לי, כי לא היה לה מי שיקשיב. האחרים
          חיו בהכחשה, כאילו כלום לא קרה – היה שם דיכאון עמוק.
          ואני אדם שמח מטבעי – הייתי נדבקת בדיכאון הזה .
          לכן אני קוראת לעצמי – ניצולת הניצולים .

          • טימה, זה סיפור הישרדות של נפש רבת-תעצומות. תודה שאת משתפת. האם אֵם בן זוגך עודה איתנו? האם את או מישהו אחר גבה/גובה את עדותה ונוצר/ת לדורות הבאים? אני מניח שבן זוגך לא זוכר דבר (משום שהיה תינוק), אבל מה לגבי אחיו? הוא היה בן ארבע. האם מישהו ניסה/מנסה לדובב אותו?

          • שחר – מריו, הסיפור המלא של המשפחה,
            בסופו של דבר הגיע ליד ושם.
            אני הייתי היחידה שהאח של בן זוגי, פתח את ליבו לפנאי.
            הוא היה אדם נהדר, איש תם להפליא, צייר מוכשר,
            אך עלום שם, לצערי. הצגנו תערוכה מעבודותיו.

    • רני, דבריך יקרים לי וחשובים. כנראה משום שהשיר הזה נמדד אצלי ע"פ פרמטרים שונים מאלה של שיריי האחרים. אני קורא את דבריך מבעד לכובע שלך כיוצר (שחולק איתי חבל ארץ פואטי/ספרותי דומה), ומבעד לכובע שלך כעורך שפרסם את השיר, ועמד על הפסיעות בין הפרטי לקולקטיבי שמתחלפות בו לסירוגין. אני לא יודע אם סִפרתי לך על הדרך שעשה השיר הזה מאז ששלחתי אותו על פני המים, ואיך ברבות הימים מצאתיו. אמנם אני יודע היטב שיש באמתחתי שירים טובים יותר ושירים טובים פחות (למי לא, בעצם?), אבל גם עכשיו כשאני כבר מבין, כמדומני, את הקו המנחה ותפיסות העולם של כתבי העת השונים (דבר שלא הבנתי עד לפני כמה שנים. הייתי ממש טירון בעולם המולו"ת הישראלי, ועשיתי טעויות של טירון), אני עדיין מרים גבה מאחת התגובות הרשמיות-מערכתיות לגביו. לא כיוצר שעומד מאחורי השיר אני מרים גבה. ממש לא. כיהודי וכאדם. קבלתי שיעור מאלף בפוליטיקה של הביצה הספרותית בישראל בזכות השיר הזה. ואני כ"כ גאה שהשיר הזה נדפס ב"עמדה". וכ"כ שבע-רצון שהשיר הזה עשה דרכו אליך עוד לפני שעמדתי על קנקנך. השיר עשה את המהלך הטבעי ביותר למקום הנכון ביותר. והשיר הזה הפך לבלתי נשכח מבחינתי לאורך כל תהליך תסיסתו – למן ההבשלה הפנימית, דרך היצירה הקורמת עור וגידים ועד ההגעה הנפתלת אל מחוז חפצו (וחפצי) ואל הקהל הנכון לקבלו. ולך, רני, יש חלק חיובי בזה. תודה.

  7. שיר מדהים שעוד אחזור אליו.
    אני חשה צורך לענות לך בשיר היסטורי משפחתי משלי אותו אעלה בקרוב ממש.

  8. חזק מאוד. אי אפשר לתרגם…או אולי צריך גם לתרגם וגם לכתוב וגם לשורר וגם לצייר, אז אולי יהיה קצה קטן של מה שהיה שם. קראתי את כל ספריו של קצטניק שהוא נוגע ממש בבשר החי, אולי…

    העבודה משחררת: הוא תרגום חסר לדעתיגם. אני תמיד התביישתי להודות שאכן העבודה משחררת…בגלל ההקשר. אבל עבודה משחררת ואני אומרת את זה בחדוות עמלה חרוצה. עבודה משחררת ממועקה, מעצב, מחרדה, משיעמום.
    העבודה לא אשמה.

  9. רות בלומרט

    שחר מריו: אי אפשר לתרגם אבל חובה לשנן עד דור אחרון. הקריאה בשיר מצמררת, ועדין אני משערת שאינה ולא כלום לעומת אותה מציאות איומה שלעומתה הקומדיה האלוהית היא קומדיה… האדם שבר שיאי רשע. השיר חייב להיתרגם. לכל לשונות האדם.

  10. גיורא פישר

    אי אפשר לתרגם אבל אפשר להפיץ את השיר. אני למשל הדפסתי אותו ושמתי עותק בתאיהם של כל המורים לספרות, הסטוריה ולמחנכי הכתות.

  11. חזק וקשה. תודה.

  12. תַּלְמָה פרויד

    ולך ניתרגמו התחושות והאירועים המצמררים לשיר רב עוצמה, מריו.

  13. אתה סתם חתיכת אפס שמתעלק על השירה. לך לעבוד במקום אחר ואל תטריד אותנו עם פלצנותך!!!!!!!!!!!!!

    • השכנה מלמטה

      לעלוב-נפש שכתב את "אתה סתם חתיכת אפס שמתעלק על השירה. לך לעבוד במקום אחר ואל תטריד אותנו עם פלצנותך!!!!!"

      אתה לא יותר מטיפש עלוב שלא ראוי בכלל לקרוא, שלא לומר להבין, את הרבדים שבהם המשורר התבטא

    • אם אני חתיכה של אפס, זה אומר ששאר החתיכות שלי עשר? זה, כמובן, עדיף על היות אפס שלם וקטן מאד (כמוך. שלא יכול להתאפק אפילו ביום כזה).

      ואני "מתעלק על השירה", אבל מעדיף את זה בניסוח של שימבורסקה: נאחז בה "כבמעקה גואל".

      (אגב, מקבלים כאן משכורות? לא ידעתי).

    • לפתטי המאוהב, המשמיץ בהתמדה מעוררת קיא, הגיעו היום כמה כותנות כפיה. להשאיר לך אחת?

      • 🙂
        תגובה מצחיקה, והכוונה טובה (שלך. לא של האינקוגניטו-לא אינקוגניטו הרע). אבל אני חושש שתגובה כזו (כותנות כפייה?) אינה הולמת (ביום השואה).
        אבל זה מצד האיש הפדגוגי שבי.
        מהצד המתפרע – אני אומר: Go girl (לא יודע למה אני חושב שאת אינקוגניטה).
        🙂
        ונשיקה.

  14. אנסה לתרגם:
    עוד 5,999,995 לא חזרו משם, ובודדים נותרו לבכות אותם, וגם זה הולך ונגמר.

    • לבנה, כמה שהגיתי באמהּ ובאחיותיה של סבתי, לא הגעתי לתובנה הפשוטה-לא פשוטה הזו בכלל מבחינה מספרית. והנה, נכון. נתתי שם לחמש קרבנות, ונותרו עוד 5,999,995 שמות עם היסטוריה משפחתית וסיפור חיים.

      תודה.

  15. מירי פליישר

    תודה שחר מריו יקר

  16. חודר בטן.

  17. זה סתם ניים דרפינג. מי שלא מזהה את זה פשוט עיוור.

  18. גם את השיר הזה אני חושבת אי אפשר לתרגם הכאב וחוסר האונים נאמרים בשפה שרק בה הם יכולים להאמר

  19. יד ושם שיצר לב ושיר, וטוב שמוציאים את החושך הזה לאור, שרשימת הלא ניתנים לתרגום, לא תהפוך משום כך ללא קיים.
    הקראתי לבתי את השיר החשוב הזה והנה התרגום שלה:"איזה זבלים היו הגרמנים ההם".
    היא מפרידה בין ההם לבין האלה, ובתור מי שבקרה בגרמניה, כשבקרתי בדכאו ויצאתי החוצה התקשיתי להפריד, התקשיתי לקיים את ובפני שיבה תקום ב-UBAN , ואני מניחה שלאופטימיות שבי ובכלל, חשוב תמיד לצרף קורטוב של זהירות, ושירים כאלה שומרים על מה שמעבר למילים, שישב על המשמר ויזנק על החוטאים בנסיון שכחה.
    החיוך של הסדרה הקומית מעצים את הזעקה שבשיר, והמרחק שבו נמצאים ילדנו ואנו מאותם ימים מצטמצם כשקוראים לאותם אנשים סבא וסבתא. וגם, המרצים שכבר לא מחוברים לרגש ובשבילם זה אולי עם הזמן הופך לעניין של בקיאות.
    והדור הגרמני החדש שמרים גבה לרגע ומשחק עם הכלב ברגע אחר, מול הרגעים הבלתי מתחלפים של סבתא רוזה, כה היטבת לחבר ולהציג את הפער שבין העולמות, בשני צרופי מילים שתפסו את עיניי מאוד: שעה קלה וקשעה הראשונה.

  20. שיר חזק ואמץ !

  21. שיר מצוין. הותיר אותי חסרת נשימה.

    • שחר יקירי, יש דברים שאי אפשר לתרגם ויש שירים שמותירים אותך חסר מילים. זה אחד מהם.

    • אליענה, האם תזכרי? את הראשונה שהגבת לשיר הזה, כשפרסמתי אותו כאן ביום הזכרון לשואה ולגבורה לפני שנה. וכמו אז, אותה תגובה (כמעט באותן מילים) השארת לי גם הפעם. זו מחמאה גדולה בעבורי שהשיר הזה (שהוא יקר לי מאד משום שסבתא רוזה אהובה עלי מאד) מפיק תגובה עוצמתית וזהה גם בחלוף שנה.
      תודה.

  22. שחר יקר, אכן בתרגום ההנחה היא שאפריורית ישנו פער בלתי ניתן לגישור בין המקור לתרגום. אבל השיר שלך, שחר, עושה משהו אחר, אתה יודע מה הוא עושה? – הוא בעזרת המילים, האלו שהן תרגום, בעזרת המילים עצמן הוא עוקף בסיבוב את הבלתי מילולי, את הבלתי תרגִים ומרעיד בנו את נשמת הדבר, תופס בכנף של רוח הדבר ומנכיח בנו ואומר – הנֶה.
    שיר שהוא קפיצת הדרך, מאחורי הקלעים היישר אל יציע קהל הקוראים. חן

    • חן, אתה יודע מה אתה עושה? אתה מנכיח בי את דבריך, כל שעה ושעה כשעה הראשונה. התגובות שלך הן מעשה אמנות. וזה רק מצד המוסיקה שבהן. הן יפות גם בגלל חכמתן. המראתי עכשיו מן הבמה אל היציע, וראיתי את המילים שאמרתי.
      תודה.

  23. פארטיטו דאציונה

    Forse torneremo di sopra, in sala,
    seduti que attorno al solito tavolo,
    sotto la lampada, commensali distratti, fermi, le labbra sigillate, pallidi di contro ai pallidi
    ritratti dei nostri morti, morti anche noi, ma soli.
    (Giorgio Bassani)

    • 🙂
      Giorgio Bassani poetici. Storie dei poveri amanti, Cena di Pasqua

      E quando nel giro del ballo oscuro che ci rimorchia,/ dimenticate ombre nostalgiche a fingere la vita,/ spirito della notte ci riavrai, dopo le ultime risa,/ i baci sulle guance, gli auguri, gli addii sulla porta;/…forse torneremo di sopra, in sala, seduti qua attorno al solito/ tavolo, sotto la lampada, commensali distratti,/ fermi, le labbra sigillate, pallidi di contro ai pallidi/ ritratti dei nostri morti, morti anche noi, ma soli

      • פארטיטו דאציונה

        Noche de Viena

        En la noche do Viena
        acudiste liger,
        cono en un sueno blancos,
        a la casa de la vesina,
        la que te hablaba de sus geranios,
        la que te regalga el trizo de strudel
        y llevaba las llaves de tu casa.

        Ella no te reconocio.
        Ya eres una judia.
        Todo a tu alrededor
        era de judia
        con olor a judia,
        con ropa de judia,
        con la muerte de judia.

        Dijo que tenia prisa,
        que no tenia tiempo para rescater
        a otro judio
        quemados libros sobre el jardin de geranios.

        (Marjorie Agostin)

  24. אוי שחרמריו איך רציתי לדחות את קריאת השיר, כי ידעתי שיהיה קשה.
    כל כך מורכב לטפל בנושא כזה טעון, ואתה הצלחת לתרגם אותו כך?!

    • תמי, יקרה. את מדברת? קראתי את השיר שלך על דודתך מריה. ואז הבנתי ששורת המחץ שלך נכונה גם לגבי סבתי, רוזה. איזה שיר-אגרוף עוצמתי, תמי.
      תודה.

  25. איריס קובליו

    "יש דברים שאי אפשר לתרגם"- בעיקר הבכי. בכל שפה (נפשית או פיזית) הבכי הוא בכי הוא בכי, אבל איך אפשר לתרגם? ואת השיר שלך איך אפשר לתרגם? אולי רק לגמגם ולבכות

    • איריס, תודה. המילים הן כלי תיווך בין החוויה הנפשית לניסוח שלה (האינטימי או הפומבי) כדי שהיא תתפוס מקום חיצוני בעולם. מובע ומוכר (מלשון הכרה, לאו דווקא הכרות). הן לא כלי מספק, כי הן תמיד "ליד", לא "בדיוק". אבל עוד לא המציאו כלי יעיל מהן.

      אולי גם עם ציורים זה ככה?

  26. נהדר.

    • יעלה,
      התגובה החד-מילית שלך לוכדת נתח נכבד ממה שניסיתי לומר על תרגום בכלל ועל השואה בפרט (מבחינה אקדמית או היסטורית, לפחות). על זה בדיוק השיר. נהדר איך שזוועה היסטורית מִתרגמת להדר אמנותי בעיני הקורא/ת (תודה, אגב). כבר שנים שהסוגייה הזו מחרפנת אותי.
      תודה!

  27. רונית בר-לביא

    שחרמריו,
    זה מעט יום השואה שאני מרשה לעצמי היום, וזה מעולה.

    גם אצלנו הנושא טעון, מהצד של אמא שלי, ובשנים האחרונות כבר אין כוחות לזה.

    אפילו אמא שלי קוראת לזה בהומור מר: "יום השעועית".

    • רונית, תודה. ואני מבין לחלוטין את מה שאת אומרת. גם לי לפעמים אין כח לשאת את זה. (אני אומר את זה, ולפני דקות ספורות העליתי פוסט על שואת העם הארמני. עקביות של סתירות…)

      ואין כמו יהודים בשביל חוש הומור עצמי ושחור. יום השעועית? אמצתי.

  28. במקום לתרגם
    אקרא שוב מהתחלה
    שיר יפה שחר

  29. זו הגדולה שלך ! לקחת נושא "טכני" כביכול – ולהפוך לי את המעיים.
    כאילו זו הבעיה שלנו " איך לתרגם"
    צחוק, צחוק – זה באמת נורא קשה!
    ככה השארת אותי מייללת למרות שאני ממש לא קשורה ומאוד מקופחת מכל הכוונים כי אני חסרת עדה ושייכות ואפילו מופלטה לא ראיתי בחיים.
    דור אלף לשוכני ארץ ישראל – אלה שממש צחקו על האשכנזים שהגיעו לכאן ואלה שרקדו במועדונים שעל שפת הים בתל אביב כשההוא מהחצר של מומו הגדולה הגיע מהתופת וראה אותם מזיעים מרוב ריקודים ובירות.
    תתנחם – לך לפחות יש את בעית התרגום.
    כבר אמרתי שאני ממש אוהבת אותך?

    • אורנה, תודה. ולא, לא אמרת לי. לא ככה, אני מתכוון. ישיר. אבל דעי לך שזה הדדי. ואת יודעת ממתי? מאז התגובה שלך לשיר שלי "זהר". אני מתכוון בעיקר לתגובה השנייה שלך בפוסט ההוא, זו שהזכרת בה את מוני, שנהרג באסון המסוקים. וגם שם כתבת איך השיר הפך לך המעיים. התגובות שלך אצלי נדירות, אבל מאז "זהר", כל תגובה שלך מרעידה לי את הנשמה. ולכן, אורנה, גם אני אוהב אותך. את זה ידעת?

  30. טובה גרטנר

    היי שחר
    טוב שהעלת את השיר
    חזק ביותר.
    תופס בגרון
    להתראות טובה

  31. לפעמים קוראים פה משהו באמת טוב – זה אחד כזה!

  32. כתבת היטב את מה שמרגיש ככה כבר שנים.

    תודה, זה אחד הניסוחים הכי טובים שיצא לי לקרוא למחנק הזה.

  33. שחר, כפי שכתבתי לך לפני שנה, השיר עובר כמו שיחה.
    מה שמצליח פה הוא בניית רטוריקה אירונית והצבעה על מה שאי אפשר לגעת בו בלי לגעת בחלק הדמוני שבנו עצמנו.

    • אמיר, אני זוכר את תגובתך ההיא. היה זכור לי בעיקר השימוש שלך במילה "להבים". זה מצא חן בעיניי. אבל קראתי אץ תגובתך (ההיא) עכשיו שוב כדי להיזכר בה במלואה. ואכן, כתבת לי אז על הרטוריקה השיחתית של השיר. ובכל זאת, תרמת לי עוד נדבך הפעם – לגבי האירוניה ועל ה"הצבעה על מה שאי אפשר לגעת בו בלי לגעת בחלק הדמוני שבנו עצמנו". לזה בדיוק כיוונתי, אבל מעולם לא נסחתי לעצמי את זה ככה. הנה, עיון שני שלך זיכה אותי בעוד תובנה אמירורית חדת עין. תודה!

  34. שפתח לי מחנק של שבועות ארוכים.

    ובכלל, אתה משורר נפלא.

    • בכל? בכל אולמן סרלואי?
      תודה! על המחמאה ועל ההפתעה (הגדולה והטובה) שבביקורך כאן אצלי. אני אוטוטו נוסע לרמת הגולן, ואיזה ספתח מרגש נתת לי לקראת היציאה לדרך ולקראת שבת. וזו הזדמנות פז בעבורי לומר לך כמה מלוות אותי המילים היפות שלך מאז פגשתי בהן לראשונה:
      "פָּנַי לֵא-להִים אֲשַׁלֵם. כמעט וְתַם האוֹר…
      עכשיו אני רָעָב ורוּח וצִפּוֹר…"

      "ומה שאין לִמְנוֹת יִכְבַּד מן הַיָּקָר".

      לעיתים רחוקות פוגשים משורר/ת שכְּמו כותב את הקורא. ("ולוחש/ פתח לנו שחר").

      בכל, לפני שנה, כמדומני, שלחת לי אי-מייל פרטי, ואני לא מצליח להתחקות אחריו. נדמה לי שזה היה קשור לכתב העת, שהיית חברת מערכת בו. האם עדיין?

      שבת שלום.

  35. Have you ever considered about including a little bit more than just your articles? I mean, what you say is important and everything. However think about if you added some great photos or videos to give your posts more, "pop"! Your content is excellent but with images and videos, this blog could undeniably be one of the greatest in its field. Good blog!

  36. Hello! Would you mind if I share your blog with my myspace group? There's a lot of people that I think would really appreciate your content. Please let me know. Many thanks

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי