שחר-מריו מרדכי משורר
לשון אִטִּית / שירה סתיו (ראה אור ב"מטעם" 10)
אַתּ, צָרִיךְ לִתְלֹשׁ לָךְ אֶת הַמִּלִּים מֵהַפֶּה
כְּמוֹ מַסְמְרִים מִקִּיר
אָמַר לִי סבּא
מֵעל מִטַּת מוֹתוֹ
לָרִאשׁוֹנָה הִבִּיט בִּי מִתוך עִנְיָן
ובְחיבָּה הַשְּׁמוּרָה לְזָרים חֲבִיבִים
שנִקרוּ עַל חַיָּיו.
סַפְּרי לִי, הִפְצִיר
אַתְּ ראיתְּ עוֹלָם.
לֹא רָאִיתִי, סבּא, אֶלָּא
מִבּעד לְחורי הַמַּסְמְרִים
שֶׁהוֹתַרְתִּי בְּקִיר הַבַּיִת
עַד שמָלְאוּ שִׁכְחָה
וְהֶרְגֵּלִים רַבִּים
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁתָּלַשְׁתִּי
הריהן פְּזוּרוֹת לְפָנֶיךָ
עַל שְׂמִיכַת בֵּית הַחוֹלִים,
כֹּל אֵלֶּה רָצִיתִי לוֹמַר לוֹ
אֲבָל הַמִּטָּה הִתְרַחֲקָה,
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי.
לטעימה נוספת:
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=199&itemID=5611#post5611
שחר מריו מרדכי,
נכנסתי לראות.
נדמה כי גם זה אחד משירי בתי החולים שחשבתי להתחיל לאסוף.
אבל הבלוג שלך פה התיישן – מחק את הפרסומת שעבר זמנה.
דווקא לי נדמה שהבלוג שלך רענן מאוד שחר, בייחוד כשהוא מארח את שירה סתיו בשיר היפה הזה. חשבתי שהייתי צריכה קפה אבל התעוררתי.
שחרמריו, הבאת לנו שיר חזק ומשובח. תודה. אנא מסור לשירה שאשמח לראותה בקהילת בננות.
יפה מאוד
שיר מעניין, התחברתי אליו.
שחר מריו, יפה. תודה שהבאת. (וקוריוז – ראיתי את הכותרת בפוסטים אחרונים, וקראתי – "אני שמח להציג את שירת הסתיו" (העיניים שלי, העיניים שלי) וחשבתי לעצמי איזה יופי, אז זה נכון מה ששמעתי שכבר סתיו. הנה, אפילו שחר מריו. אז תודה שגם הבאת לי את הסתיו:).
ועוד משהו, קראתי גם השני, בקישור המצורף. יפה מאוד. משהו נקי ואמיתי, חד ומלוטש. ואולי לכן כל כך פוגע. תודה.
אכן המלים שלה ננעצות כמסמרים אהבתי גם את השיר השני , הוא דבר אלי יותר, משוררת מיוחדת במינה, אמיתית ומקורית, לא דומה לאף אחד{משורר} שאני מכירה
אכן שמחה גדולה לקרוא שירים מופלאים שכאלה.
תודה שחרמריו על שהבאת
תודה לשירה סתיו על השירים
אשמח לקרוא כאן בבננות – ממלכת המשוררים עוד ועוד מדברייך.
מירי
שיר נהדר. משחק מסמרי המילים משובח ביותר. ממסמר.
הדימויים והשיר ממסמרים.
כואב ויפה
הַמִּלִּים לָעוּ בְּפי
וְרָצְעוּ אֶת לְשׁוֹנִי
נפלא. מעביר כאב חד.
דוגמה נפלאה כיצד משורר גדול יכול לקחת סצנה "תמימה" של ביקור נכדה אצל סבהּ העומד לסיים את חייו ובשניים שלושה משפטים הנאמרים כבדרך אגב (ואלו שלא נאמרים) לתאר כיצד מוחמצת האפשרות האחרונה ליצור קשר אמיתי עם אדם קרוב. תוך כדי כך מצוירת תחושת ההחמצה של החיים אצל הסבא ואצל הנכדה את מה שקרה בין שני דורות אלו את הבית ,ההורים, המשפחה אי אפשר לתאר יותר טוב מדימוי המסמרים הננעצים בקירות, הכאב בחילוצם (גם לקירות וגם למסמר) ומה קרה עם הזמן לפצעי הקירות.
השיר הזה מדגים את מה שאני טוען: פשטות אינה פשטנות.
גיורא
גם בעיני הבלוג הזה רענן כגדי של שבועות
(מישהו התמרמר פה למעלה או שרק נדמה לי?)
שמעתי את שירה קוראת בערב של מטעם והיא הייתה נפלאה
וגם השיר הזה דוקר וחזק. תודה.
שירהשחר, שיר מאד מרגש, כמו קודמו בבלוגך, ושניהם על החמצה כואבת, כנשיכת שפתיים כדקירות ועקירה,
מוזר איך ששיר אקראי לחלוטין יכול לבוא לי כל כך בזמן ולהכאיב.
יפה.מאוד.
היי שחר
יפה הדיבור של קול א של סבא, קול ב התשובה
ההמצאה = רצעו את לשוני… חזק.
אני יכולה לספר עלי, שלא ממש אהבתי את סבי, היית לו ביקורת אלי… ואהבה לזרים (מחלה ידועה) 0 אך שנהיה חולה אהבתי אותו מאוד. התחברתי לביקורת להכל העיקר שיחיה.
להתראות טובה
תודה לכל המגיבים על הקריאה הרגישה שלהם בשיר
ולשחר – תודה על ההזמנה, על האירוח החם. אין כמוך מותק.
סבא שלי עבד בסולל בונה רוב חייו, משם בא לו הדימוי של המסמרים שצריך לתלוש מהקיר,
אני חושבת.
שוב תודה, תמיד עושה כל כך טוב לפגוש קוראים מעמיקי ראות.
יפה מאד מאד
וכואב
הערה צייקנית באשר לכותרת הפוסט:
שירה סתיו לא זקוקה ל"הצגה", זה קצת פטרוני ולא מדוייק, שהרי לא אתה גילית אותה לראשונה.
אולי מוטב היה: "אני שמח לארח את שירה סתיו"
הערה צייקנית באשר לכותרת הפוסט:
שירה סתיו לא זקוקה ל"הצגה", זה קצת פטרוני ולא מדוייק, שהרי לא אתה גילית אותה לראשונה.
אולי מוטב היה: "אני שמח לארח את שירה סתיו"
הייתי בהופעה של שי גבסו, והמנחה (לא צביקה הדר), אמר אני שמח להציג את שי גבסו. אני לא חושבת שהוא התכוון שהוא גילה את שי גבסו. אבל מה היינו עושים בלי הצייקנים של העולם? ואני שמחה שהצגת את עצמך בשמך המלא והייחודי, אבן טוב. באמת גילוי מרענן.
מה לעשות, זה שמי. אני נושא אותו לא מעט שנים.
ואת, המגיבה, אינך מזדהה בשם, אף לא בשם בדוי.
כך או כך, אני עדיין חושב שנדיב, נחמד ומנומס יותר "לארח" מאשר "להציג".
אשר לשי גבסו – שיהיה בריא.
מאד אוהב את הבית הראשון.
לדעתי צריך לעשות משהו עם השני.
והשיר הזה יהיה שיר שאין שני לו.
תודה שירה.