עברית, אם תאלמי בפני

 

 

עברית (סדוּר)/ שחר-מריו מרדכי     
(ראה אור בגליון י"ט של "משיב הרוח")    

 

גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ, אֲהוּבָה,

שֶׁאִם תִּגְלִי מִמֶּנִּי אוֹ תֵּאָלְמִי בְּפָנַי

אִי אֶפְשָׁר שֶׁאֶתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.

הוֹאִיל וּבָאת לְאוֹת וּלְמֶלֶל וּלְמַחשָׁבָה

הוֹגֶה אֲנִי רְצוֹן לְבָבִי וּמִצְוַת עֵינַי

בְּלִי שֶׁאֶפְחַד, שֶׁאֶפְחַת, שֶׁאֵחַת.

 

וְגַם גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ, אֲהוּבָה –

שֶׁנוֹסֶכֶת תְּנוּעָה עַל עַפְעַפֵּי שְׁנַתִי,

וּמַעֲבִירָה חַבְלֵי חֲלוֹם מֵעֵינַי –

שֶׁהוֹאִיל וּבָאת לָכוֹף אֶת יֵצֶר הַכְּתִיבָה;

אַתְּ הַמְשַׁעְבֶּדֶת מִלִּים אֶל שִׁירָתִי,

מַרְחִיבָה דַּעְתִּי וּפוֹקַחַת מִלּוֹנַי.

 

וְהוֹאִיל וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַיִךְ, אֲהוּבָה,

שֶׁאַתְּ שׁוֹמְרִי וְצִלִּי, פּוֹדִי וְחוֹסִי; רוֹאַתִי,

שֶׁהִנְנִי צאנֵךְ –

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנַיִךְ וְנָכוֹן לְהַכִּיר לָךְ טוֹבָה

כְּמוֹ שֶׁפַּעַם כָּבַשְׁתִּי אֶת גָּלוּתִי

לְדַבֵּר רְצוֹנֵךְ.

 

וְאוּלָם גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כָּל רוֹאַי

שֶׁרַק אִיתָךְ אֶפְשָׁר לַהֲבִיאֵנִי

לִידֵי חֵטְא אוֹ עָווֹן;                                                                       

שֶׁנְשָׁמָה טְהוֹרָה נָתַן בִּי אֱלוֹהַי –

וּבִשְׂפַתֵךְ עֲתִיד הוּא לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי

וּלְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא.