אנשים

 

שחר-מריו מרדכי

 

אֲנָשִׁים    (ראה אור ב"משיב הרוח" כ"ה)

 

כְּשֶׁהֵם לְיָדִי אֲנִי אָצוּר כְּמוֹ שֶׁמֶן בְּזַיִת.

הוֹ, לֹא. יוֹתֵר כְּמוֹ קַו רָקִיעַ בַּנָּהָר.

מִפְּנֵיהֶם דָּרוּשׁ לִי מָקוֹם לִקְרֹא לוֹ בַּיִת.

רָצוּי עִם אָח. שֶׁיִּבְעַר. וְיִבְעַר.

וּנְחוּצָה גַּם דֶּרֶך פְּתוּחָה וּרְחָבָה. וְאַהֲבָה –

לְשֵׁם מָה הִיא נְחוּצָה לִי? וּלְשֵׁם מָה נְחוּצִים לִי

אֲנָשִׁים אוֹ אֲפִלּוּ

אֶחָד?

מֵאַיִן הֵם צָצִים לִי?

בְּיַחַד, אוֹ אֲפִלּוּ

לְבַד?

אֲנִי אוֹמֵר: לא לְהִתְפַּתּוֹת לְחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם.

תָּמִיד לִהְיוֹת דָּרוּךְ. תָּמִיד זָהִיר לְיָדָם.

לא יַזִּיק – בַּמִּנּוּן הַנָּכוֹן – לִהְיוֹת גַּם חָרֵד.

צְעָדִים פּוֹסְעִים אֶל הָרַגְלַיִם

בִּלְעָדַי. תְּנוּפָה נוֹשֶׁבֶת לַיָּדַיִם בִּלְעָדַי.

וּמַצְפֵּנִים שְׁתוּלִים בַּפְּעָלִים: נִפְגַּשְׁנוּ. מִתְוַדְּעִים. נִפָּרֵד.

 

אֲנִי מִתְמַתֵּג מֵחָדָשׁ.

 

אֵינִי אָצוּר כְּמוֹ קַו רָקִיעַ בַּנָּהָר.

הוֹ, לֹא. יוֹתֵר כְּמוֹ תָּכְנִית בְּרִיחָה

בְּאָסִיר.

אֵין לִי בַּיִת עִם אָח שֶׁיִּבְעַר

וְהַדֶּרֶך לֹא פְּתוּחָה.

לְהַחֲסִיר

נוֹכְחוּת זֶה לִהְיוֹת יוֹתֵר.

מִפְּנֵיהֶם נְשׂוּאוֹת הָעֵינַיִם אֶל
הָאֲדָמָה, הַמַּבָּט חוֹתֵר

לַצְּדָדִים. לַהֲקוֹת עֲנָנִים מִשְׁתּוֹקְקוֹת

מַטָּה. לְטַשְׁטֵשׁ סִימָנֵי דֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.

לְכַסּוֹת בְּעָלִים. לִהְיוֹת נְתִיבֵי מַיִם בֵּין הָרִים תְּלוּלִים.

מַה צָּרִיךְ הָהָר

קִרְבַת הָרִים? לְשֵׁם מָה זָקוּק הַפְיוֹרְד

לִפְיוֹרְדִים אֲחֵרִים?

הַבְּרוֹשׁ – לְעוֹד בְּרוֹשִׁים?

 

וּמָה אֲנָשִׁים.

 

לא לְהִתְפַּתּוֹת. עָלַי לָקוּם, לָלֶכֶת, לַעֲזוב. לְהָדִיחַ

כֵּלִים נְגוּעִים בִּידֵי זָרִים בַּבַּיִת. לְטַאטֵא

עִקְּבוֹת פּוֹלְשִׁים, לְנַעֵר רֵיחָם מִכָּרִים וּכְסָתוֹת. לְהַגִּיף

לֹא קְרוּאִים. לֹא לְהִתְפַּתּוֹת. הָרַמְזוֹרִים מוּבָנִים

לִי. וַאֲנִי לָהֶם. פִּקּוּדֵי מַעֲלִיּוֹת נַעֲנִים

לִי. וַאֲנִי לָהֶם. מַכְשִׁירֵי חַשְׁמַל בֵּיתִיִּים מִתְכַּוְּנִים

לִי. וַאֲנִי לָהֶם. אֲנָשִׁים לֹא לִי וְאֵינִי לָהֶם.

וְכָל הַהִגָּיּוֹן הַפְּנִימִי שֶׁל מַהֲלַכֵיהֶם

רַע מִנְּעוּרָיו.

 

וְרַב לִי מֵהֶם. מַה לָּהֶם

לְעַרְסֵל אוֹתִי? לְהִתְכַּרְבֵּל בִּי?

לִדְרֹשׁ עָלַי חָסוּת? לְהַזְמִין אֶצְלִי מַחֲסֶה?

כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ לַחֲדַר הַשֵּׁנָה מַתְחִילָה בַּסָּלוֹן

 

בְּקִרְבָתָם אֲנִי זָקוּק תָּמִיד

לְדֶלֶת אוֹ חַלּוֹן.

 

וְלִהְיוֹת מְלֻטָּף בִּידֵי עֵצִים וְהָאָרֶץ וּצְבָא הַשָּׁמַיִם.

הִנֵה פּוֹסְעִים צְעָדַי אֶל הָרַגְלַיִם

בִּלְעָדַי. תְּנוּפָה נוֹשֶׁבֶת אֶל יָדַי בִּלְעָדַי.

וְעַכְשָׁיו לָרוּץ.

לֶאֱטֹם אָזְנַיִם לֹא

לִשְׁמֹעַ אוֹתָם מִתְלַחְשְׁשִׁים

מְשַׁגְּרִים צַוָּארָם כְּלַהַק בְּרוֹשִׁים.

גּוֹזְלִים לִי אִוְשָׁה מֵאֵשׁ,

קוֹלוֹת תַּנִּים מִלַּיְלָה.

הַפֶּה מֵנִיעַ אֶת שְׂפָתַי חֲרִישִׁית, וְרוֹעֵשׁ

כְּמִנְיָן. עֲנָנִים מַמְטִירִים דַּעְתָּם מִלְּמַעְלָה

וְעַל גַּג הַבִּנְיָן… אוּלַי אֲטַפֵּס?

אֲבָל אֲנִי לֹא אֶשָּׁבֵר! לֹא אֶשָּׁבֵר?

יֵשׁ לְהַגִּיף הַחַלּוֹן. לִנְעֹל הַדֶּלֶת.

 

כִּי הַבַּיִת חוֹרֵק, וּמַעֲרֶכֶת הַחִמּוּם כּוֹשֶׁלֶת.

לְמַעַן מִי אֲנִי מִתְגַּלֵּחַ? לְמַעַן מִי מוֹסִיף

לַנָּזִיד קְצָת מֶלַח? אֲנִי
אוֹמֵר: לא לְהִתְפַּתּוֹת. זוֹ אַשְׁלָיָה:

אִם אֵין כְּאֵב חִיצוֹנִי, יִתָּכֵן דִּמּוּם שָׁקֵט וְקַטְלָנִי

מִבִּפְנִים. גַּם אִם דִּמְעָה לֹא זוֹלֶגֶת לַנָּזִיד אוֹ

דָּם לֹא נִקְרָשׁ עַל הַלֶּחִי אֲנִי

 

הוֹלֵךְ מֵעֶצֶב אֶל בֶּכִי

מֵסִיר אֶת רֹאשִׁי מֵעַל כְּתֵפַי,

מוֹסֵר אֶת זְרוֹעוֹתַי לָרוּחַ

מוֹתִיר אֶת רַגְלַי עַל הַשְּׁבִיל

וְהוֹלֵךְ