בננות - בלוגים / / הזמנה לסדנת כתיבה וירטואלית (פּנטוּם מרילין מונרו-דיאנה-עפרה חזה)
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

הזמנה לסדנת כתיבה וירטואלית (פּנטוּם מרילין מונרו-דיאנה-עפרה חזה)

 

 

על הפַּנְטוּם

ראשית, תודה לכולם על התגובות בפוסט הקודם שלי. עקב פניות, שקיבלתי, באשר למהות הפּנטוּם ולתבניתו, הבטחתי להעלות פוסט שישפוך אור על התבנית. שני הפַּנטוּמים, שהעליתי בבלוג שלי, "פנטום ים תיכוני" ("עננים מלאו את הארץ, השמיים מלאו דגה") ו"מרת וולף" (על וירג"יניה וולף) חרגו מעט מחוקי הפּנטוּם. לכן, בפוסט זה אסביר את חוקי הצורה השירית הזו, אתן דוגמא משלי לפּנטוּם, שמציית לכל חוקי התבנית, ואציע לכם לכתוב פּנטוּם משלכם. סדנאות כתיבה מעין אלו עשיתי בקריות, בחיפה, בקיבוץ יפתח ובכפר סבא, וזו תהא לי מעין התנסות ראשונה בסדנת כתיבה וירטואלית. אתם מוזמנים לחלוק עם כולנו את פּנטוּמכם, או – אם תחפצו בכך – אתם רשאים לשלוח לי את הפּנטוּם לכתובת האי-מייל הפרטית, ואני מבטיח להשיב, להעיר, להאיר ולסייע.

מהו הפַּנְטוּם?

הפּנטוּם הוא תבנית שירית, שמקורה במאה ה – 15 במלזיה הרחוקה. במכורתו, מלזיה, ידוע השיר בכינויו פַּנְטוּן, והוא החל דרכו בשירי עם. הקולוניאליזם האירופאי ייבא את הצורה המלזית לאירופה. ראשית, היתה זו צרפת שנכבשה ביופיו של הפּנטוּם במאה ה – 19. ויקטור הוגו, למשל, עשה לו נפשות. לאחר מכן נדדה הצורה גם לאיטליה ולבריטניה. במאה ה – 20 היתה לפּנטוּם דריסת רגל גם בארה"ב, ובמאה ה – 21 (למיטב ידיעתי) הגיעה בשורתו לישראל. יחד עם זאת, עקבות הפּנטוּם עדיין נדירים בשירת העולם.

עקב החזרה על השורות, הפּנטוּם מקל על מלאכת הזכירה (לשומע שלא ידע אז קרוא וכתוב) ומאפשר יצירת מצג רווי קסם. מאידך גיסא, הישנות זו של השורות יכולה לשמש גם ליצירת סיטואציה אפלה ודרמטית. אבל לחזרה יש תפקיד נוסף. השורה החוזרת משנה את ההקשר שלה במופעיה השונים, ובזה נעוץ סוד הקסם ו/או הדרמה. תבנית זו מאפשרת בניית דמות, שגורלה חזק ממנה, ואין ביכולתה לשנותו. סיזיפי קמעה. 
מהי נוסחת הפּנטוּם?

* הבתים הינם מרובעים, קרי: בני ארבע שורות.

* מספר הבתים אינו קבוע, אלא נתון לשיקול המשורר/ת (עד להשלמת התמונה המבוקשת).

* החריזה מסורגת, קרי: א-ב-א-ב לאורך כל השיר.

* כל שורה חוזרת על עצמה פעמיים. כיצד?

שורות 2 ו – 4 בכל בית מופיעות שוב כשורות 1 ו – 3 בהתאמה בבית העוקב.

* אבל בבית החותם הנוסחה משתנה כך שהשורה השלישית בבית הראשון היא השורה השנייה בבית החותם, והשורה הראשונה בבית הראשון מפציעה כשורה הרביעית והאחרונה בבית האחרון. כלומר: השורה הפותחת את הפּנטוּם היא השורה החותמת אותו.

יש פּנטוּמים, שחורגים מהכללים (כמו אלה, שהעליתי בפוסטים קודמים). מותר לכם לחרוג מהכללים (הרי חוקים נֶהֱגוּ כדי לשבור אותם), אבל רצוי שיהיה לכך צידוק אמנותי.

חשבו על נושא, שתבנית הפנטום תעשה עימו חסד, ונסו. זו הסיבה, אגב, שבעטייה בחרתי לתאר את זרם התודעה העגמומי של וירג"יניה וולף בתבנית הפּנטוּם. לכן, מעבר לקושי, זה עשוי להתגלות גם כהתנסות כֵּיפִית.

הנה פּנטוּם שלי, שמציית לכללים:


מרילין מונרו-דיאנה-עפרה חזה
(פַּנְטוּם)

 

אָחֲרֵי שֶׁמֵת קוֹלֵךְ וּמֵתָה הַתְּנוּעָה,

הָאֶמֶת שֶׁלָךְ הִיא רִאשׁוֹנָה לָמוּת;

כִּי לַנֶּצַח יִמָּשֵׁךְ הַרְחוֹב אֶל הַשְׁמוּעָה

כְּמוֹ יֶלֶד אֶל שִׁיר גָּס וּגְּזוּל תְּמִימוּת.

 

הָאֶמֶת שֶׁלָךְ הִיא רִאשׁוֹנָה לָמוּת.

וְהִנֵּה נְחִיל אָדָם סָבִיב לַבָּבוּאָה ,

כְּמוֹ יֶלֶד אֶל שִׁיר גָּס וּגְּזוּל תְּמִימוּת,

עָט עָלַיִךְ עִם שׁוּב נֶפֶשׁ לְבוֹרְאָה.

 

וְהִנֵּה נְחִיל אָדָם סָבִיב לַבָּבוּאָה

חַג מֵעָל כְּמוֹ עוֹדֵךְ כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת,

עָט עָלַיִךְ עִם שׁוּב נֶפֶשׁ לְבוֹרְאָה –

אַתְּ תִּחְיִי לַנֶּצַח; עָלָיו נִגְזָר לָמוּת.

 

חָג מֵעָל כְּמוֹ עוֹדֵךְ כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת,

כִּי לַנֶּצַח יִמָּשֵׁךְ הַרְחוֹב אֶל הַשְׁמוּעָה.

אַתְּ תִּחְיִי לַנֶּצַח, עָלָיו נִגְזָר לָמוּת;

אָחֲרֵי שֶׁמֵת קוֹלֵךְ וּמֵתָה הַתְּנוּעָה…

 

 

 רוצים לנסות? עכשיו תורכם…

 


:לפּנטוּמים קודמים ("בלתי-לגאליים") שלי 

 http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=199&itemID=6400&PHPSESSID=0163305dfb9877cd16f7c2a873fcdad5#post6400

http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=199&itemID=3946#post3946

 

 

 

36 תגובות

  1. שחר! יפה יפה לך! אני ניגשת לכתוב שיר לפנטומיסט מריו

    • יופי, מי-טל. קדימה!
      אני "תופס" אותך במילה (וזה קשה איתך, אני יודע).
      יש לך מועד אחרון להגשה: ה – 15 באוגוסט. (ככה זה בסדנאות. יש מטלות).

      ולא הספקתי להודות לך על הערת העריכה לשיר "סבתא". תודה!

  2. שחר, ברוך מפנטם פנטומים לישראל. יופי של יוזמה.
    וכמובן, פנטומים נכתבים בישראל מאמצע שנות התשעים, באותו בית ספר לשירה שבו מלמדים אותם דרך קבע.

  3. ופנטומך יפה.
    כדאי להוסיף שההקשר של הטורים חייב להשתנות אחרת זה משעמם.
    הפנטום גם אינו ללא סוף בגרסה המחמירה, אבל דומני שדי באתגר שהצבת פה.

    • אמיר, תודה על שתי הערותיך (בסיפא אתייחס ל"מפנטם הפנטומים").

      🙂

      חשובה הערתך לגבי מופעיה השונים של השורה החוזרת, קרי: הֶקְשר שונה. הזכרתי זאת בפוסט הקודם, וכאן החמצתי את המידע הזה. כעת הוספתי. תודה.

      ובהחלט מגיע ל"בית הספר לשירה שבו מלמדים אותם דרך קבע" קרדיט על ההיכרות עם הפנטום לקהל הישראלי. לא ידעתי שהפנטום הראשון בישראל פורסם כבר בשנות התשעים של המאה הקודמת. אני מניח שהוא פורסם ב"הליקון". אשמח אם תפנה אותי לחוברת המתאימה.

      ותודה על הערתך לגבי פנטומי.
      ו…"מפנטם פנטומים" נשמע קינקי משהו. אבל אהבתי.

      • שחר, לא ידעתי שלא ידעת, הרי מאחורי הפרגוד היית שם 🙂
        לא זוכר מתי הוספנו גם את הפנטום לצורות הנלמדות בצד טריאולטים, סונטים, סקסטינות וכו", אבל זכורים לי פנטומים יפים של טל ארבל וטלי לטוביצקי כבר ב"שירה חדשה 95". היו כמובן עוד כמה וכמה ראויים ונאים – אבל זה מה שעלה בשליפה פינטומית.
        כל שנה יש כמובן חדשים.

        • כמובן, ידעתי שפּנטוּמים נלמדו ונלמדים ב"הליקון". לא ידעתי שהם נלמדו (ואף פורסמו!)כבר בשנות התשעים! יפה. גם על הוילנלים ידעתי. Do not go gentle into that good night של דילן תןמס מוצג כל שנה, נדמה לי, בהליקון. טריאולטים לא זכורים לי מ"הליקון". אבל את הססטינות אני בהחלט מכיר משם. ססטינה, אמיר! מה פרויד היה אומר על פליטת הקולמוס שלך?)
          :))))))))))))))))))))))))))))))))))

          ואם ב"מאחורי הפרגוד" עסקינן, בילדותי ביליתי מאחורי הפרגוד בבית הכנסת של סבי, עליו השלום. ובעוד שחלק מהכתובים נצרב בי, חלק לא מבוטל נשתכח. ככה זה.

  4. איזה יופי ! זה נראה וירטואוזי, כמעט קסם.

  5. שחר, אני שקטה כדי לנסות לכתוב פנטום קטן, כאתגר גדול…:)))

    • תמי, זה לא קל (לי) לכתוב פנטום.
      🙂
      אני לא יכול למצות את הבדיחה.
      אבל
      תכתבי. תתנסי. ההתנסות בכתיבה מתובנתת מועילה ל"התפתחות משוררית" גם אם בסופו של דבר הנטייה של הכותב/ת היא אחרת.

      • שחר, כשאני קוראת את הפנטומים שלך אני באמת חושבת שזה לא קל וזאת בגלל שאצלך הם מביעים המון למרות כל החוקים הנוקשים. זה ממש מדהים. (מה שכתבת).
        עכשו ראיתי שאני נוטה שמאלה…:)

        • לאה גולדברג בְּדַבְּרה על מלאכת כתיבת השיר, המציית לכללים ולמסורות (של חריזה ו/או משקל ו/או תבנית), השוותה זאת לאשה ערבייה הנושאת סל על ראשה ומהלכת באיזון גמור ובטבעיות. כי מה שלא קל למשורר, לפי גולדברג, צריך להיראות טבעי לקורא. אל להם, לאגלי הזיעה, שהגיר המשורר, להיחשף בפני הקורא בעת הקריאה. וזה באמת קשה, תמי. ולא תמיד זה מצליח.

          אבל דווקא בגלל שזה לא קל, הסיפוק עצום כשזה מצליח.

          (ולנטות שמאלה זה טוב, לא?)

  6. שחרמריו
    הקודם שלך היה מהמם. באמת מהמם. נשאר הרבה זמן אתי. הנוכחי יפה אך נסחף יותר מדי טכנית. עופרה חזה ומותה בהחלט ראויים לשיר. פטנום קצת מגביל אותה, לא?
    ובכל זאת, נראה לי שאתנסה בפנטום ציורי. אקדיש לך פוסט כזה
    🙂

    • איריס, יקירתי.

      אני לא בטוח שזה באמת על עפרה חזה. זה יותר על היחס של הציבור הרחב (אם תרצי, פשוטי העם) ל"נסיכות" בעת ולאחר מותן. פולחן אישיות כזה, שחורג מכל פרופורציה. סגידה לדיווה, שהציבור הרחב מפקיע אותה מפרטיותה לטובת איזשהו היכל קולקטיבי. ומעניין שהנשים האלה שהלכו לעולמן בשיא חייהן, צעירות, זוהרות ויפות (כך הן נתפסו, ולא בטוח שכך הרגישו), צרובות בתודעת הקולקטיב ככאלה. אגדות בנות אלמוות לזמנים החדשים. אגדות, שקשה להרפות מהן, כי הן מוֹכרות אשלייה.

      אבל
      I hear you
      ואגלה לך סוד: גם אני אוהב את הפּנטוּם ההוא יותר. ויש שירים שאני מעלה כאן כדי לבדוק את תחושת הקהל. מעין סייסמוגרף או אצבע על דופק הקוראים (והשיר הזה גם מוצנע בתוך פוסט לימודי).

      ותודה!

  7. רציתי לכתוב לך פנטום על עוגיות הולנדיות, אך ראיתי שאחד, ואן יוסי, הקדים אותי.

    מילא.

    האם האתה הוא הפנטום (phantom), או שמא חלמתי חלום?

  8. אני קוראת שירה, לא כותבת ולכן לא ארים את הכפפה; ובכל זאת, נראה לי שהתבנית הנוקשה כופה חולשה על הבית האחרון, מפני שההפתעה בו (או החידוש)מצטמצמת. האם אתה טועה?

    • לא בטוח שהבנתי את שאלתך.
      האם אני טועה בקשר לשיר, שנתתי כדוגמא?
      אם זו שאלתך, יתכן שחריגה מהכללים בבית האחרון תשדרג אותו. כך:

      חָג מֵעָל כְּמוֹ עוֹדֵךְ כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת,

      אָחֲרֵי שֶׁמֵת קוֹלֵךְ וּמֵתָה הַתְּנוּעָה.

      אַתְּ תִּחְיִי לַנֶּצַח, עָלָיו נִגְזָר לָמוּת;

      כִּי לַנֶּצַח יִמָּשֵׁךְ הַרְחוֹב אֶל הַשְׁמוּעָה.

      • שחר-מריו, השאלה הייתה צריכה להיות: האם אני טועה? כמובן, ולא האם אתה טועה…לכן לא הבנת את שאלתי.
        ובכל זאת: כן, נדמה שהעריכה החדשה הטיבה עם הבית, הוא נכון יותר.
        בחזרה אל שאלתי, אני טוענת שהשורות החוזרות ממעיטות מגורם ההפתעה, להוציא מקרים שהשיבוץ שלהן- או ההקשר שנוצר – הוא מבריק ובעל משמעות אחרת לגמרי.

        • לבנה,

          1) אני נוטה להסכים איתך שחריגה מהכללים בפּנטוּם הספיציפי הזה (כפי שהדגמתי בעקבות שאלתך הראשונה) תיטיב עם השיר.

          2) טענתך נכונה ועולה בקנה אחד עם מטרת הפּנטוּם. החזרה על השורות צריכה להיעשות כך שלא תמעיט מגורם ההפתעה, אלא תעצים אותו. כלומר: לייצר/ליצור הישנות-מופע שהשיבוץ שלו – או ההקשר שנוצר – הוא מבריק ובעל משמעות אחרת. זה, בעצם, עיקר הקושי של הפּנטוּם. ולכו, בזה טמון גם עיקר הסיפוק.

          אם השיר שהודגם (על שלוש הדיוות, מונרו-דיאנה-חזה) לא הצליח לשנות את ההקשר בחלק ממופעיהן השונים של השורות, אז יש כאן כֶּשֶׁל של המשורר. אני בהחלט לא חסין מכשלים (האל עדִי). ולכן יתכן שהפּנטוּם, שהצגתי כהדגמה, אינו שלם. (להגנתי אטען שזה שיר ישן, שנזנח, וששבתי אליו כעת, לצורך הפוסט, כדי לעמוד על טיבו מול דעת הקהל ולממש את דופק הלב שלו. יש מי שטען שזה זורם בטבעיות ויש מי שטען שזה לוקה בטכניות. נעים לשמוע תגובות חיוביות, אבל חשוב מאד להאזין לביקורת. אני מקשיב ומפנים. ותודה לך, לבנה).

  9. אסתי ג. חיים

    שחר-מריו יקר,
    איני נכנסת לאתר לעיתים קרובות כעת, אני שקועה בעבודה… אך נכנסתי ונתקלתי בפנטום הזה שלך, ועל-אף שלא אכתוב אחד משלי, הרשה לכתוב לך שהשיר הזה, על השילוש הקדוש, (מרילין מונרו-דיאנה-עופרה חזה) מרומם נפש, הן מבחינת השמירה על חוקי הפנטום הנוקשים, והן מבחינת החופש בתוך המבנה, והשיר העצוב שבתוכו.

    • תודה, אסתי.
      אני שמח שמצאת זמן להציץ אצלי בבלוג על אף שאת שקועה בעבודה. התמסרות למלאכת כתיבה זה סימן טוב. המון בהצלחה. ואני אמתין למוצר המוגמר.

      ושמחתי לקרוא את התרשמותך מהשיר. הוא נכתב לפני זמן רב, והגרתי אגלי זעה בכתיבתו. ועד היום איני יודע אם הוא "טכני מדי" או "טבעי וזורם". זו, אולי, הסיבה, שבחרתי להביאו במסגרת פוסט לימודי, ולא באופו עצמאי. קיבלתי דעות לכאן ולכאן (טכני או טבעי). ועדיין איני יודע. אבל שמח שדעתך ממוקמת בצד שלך.

      • בבוקר אני מבכה
        חלומות שהיו לי בלילה
        והייתי בהם
        כל מה שרציתי להיות

        קולות של תנים מתגרים בי
        בבוקר אני מבכה
        קולות שדיברו מתוכי
        והייתי בהם

        בלי לשוב עם ההד.
        קולות של תנים מתגרים בי
        וימים רחוקים נעקרו כמו
        קולות שדיברו מתוכי

        לא רציתי להיות שם
        בלי לשוב עם ההד
        זיכרונות מתפתלים על צירם
        וימים רחוקים נעקרו כמו

        ביום שהלכתי.
        לא רציתי להיות שם
        בין קירות ריקנים ושריקת
        זיכרונות מתפתלים על צירם

        לא רציתי להיות שם
        והייתי בהם
        זיכרונות מתפתלים על צירם
        ובבוקר אני מבכה.

        • פנינה!
          אני שמח שהרמת את הכפפה.
          מאחר ואין לי כתובת אי-מייל שלך, נבצר מאיתנו "לנהל" את הסדנה באופן אישי.
          אז אם תרצי לעבור לתכתובת אי-מיילית, את יכולה להקיש על האופציה "שלחו לי מייל" מתחת לתמונתי בצד שמאל למעלה.

          לגבי הפנטום שלך – מקריאה ראשונית אכן יצרת מבע סיזיפי, שאינו נעדר קסם, והוא מוביל לכיוון נוגה ועצוב. וזה מרשים. יחד עם זאת, הפנטום שלך לא מציית לכללים (בהחלט מותר לחרוג, אבל עלייך להצדיק זאת בפני עצמך ולבדוק שזה עובד מבחינת רוח השיר).

          הבתים מרובעים, ועל אף שאין חריזה (וזה גם פחות חשוב בעיניי), בחרת לחזור על השורות לפי נוסחה שונה מזו שקובע הפנטום. שורות 2 ו – 4 אמורות להפוך בהתאמה לשורות 1 ו – 3 בבית העוקב. אצלך שורות 1 ו – 3 הופכות לשורות 2 ו – 4. זו חריגה, שגם אני בצעתי, אגב, בפנטום אחר שלי. כך שאם אפסול זאת, תוכלי לומר לי ש"הפוסל במומו פוסל. חחח…לכן, מבחינתי, אין כאן בעיה.

          ובכל זאת, יצרת שעטנז חריג בין הבית הלפני אחרון לבית האחרון. שם החלפת את נוסחת החזרה על השורות. נוצר מצב, שבו שלוש שורות בשיר חוזרות שלוש פעמים (ולא שתיים). וזה דורש הצדקה. השורות הן: "בבוקר אני מבכה", "לא רציתי להיות שם" ו"זכרונות מתפתלים על צירם". וזה בא על חשבון שלוש שורות שמופיעות רק פעם אחת. ואלה הן: "ביום שהלכתי", "בין קירות לבנים ושריקת" ו"כל מה שרציתי להיות".

          שוב, אני בעד שבירת חוקים. המטרה, בסופו של דבר, היא לא קיום מצוות נוקשות אלא רוחו החופשית של השיר. אם הנוקשוּת משרתת את חירות השיר, כדאי לציית לחוקים. אם לאו, כדאי לשברם.

          את צריכה לשאול את השאלה אם שבירת החוקים, במקרה זה, סייעה לרוחו החופשית של שירך לנסוק.

          אגב, יפים בעיניי הזכרונות שמתפתלים על צירם (גם יפה שהזכרונות מתפתלים ולא סובבים, כפי שהיה מתבקש. נוצר מבע מרענן). יפה בעיניי גם המופע השונה של השורה "בלי לשוב עם ההד". ואכן, מופעי השורות החוזרות משנים את הקשרם.

          לדעתי, מצאת אמירה, שתואמת היטב את תבנית הפנטום, אבל זקוקה לליטוש. אם אם מסכימה איתי (ואת לא חייבת, כמובן), אשמח להמשיך להתדיין, כפי שהצעתי, באי-מייל פרטי.

          אני אשמח לחמם ידיי בכפפה הזאת.

          • ידידי היקר
            שמחתי לקרוא את הערותיך, וכמה מילות תשובה בפי אליך:
            אינני משוררת ואיני מתיימרת להיות כזו. אני כותבת להנאתי, והמגירה היא הסובלת עפי"ר.
            אי פעם, ראיתי את תבנית הפנטום וכתבתי על פיה. אולי יש סוג אחר? ואם אין אז הנ"ל לא יהיה פנ-טום אלא פנ-פנינה. מה קרה? גם כשחשבו שכדור הארץ שטוח היה מי שאמר: עגול…
            מטבעי אינני אוהבת חוקים כובלים. היה לי קשה מאוד לכתוב בתבנית מוצהרת.
            וחרוזים????
            חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
            בבניין ציון ננוחם.
            ואגב, רשמתי מייל, אם תעדיף להשיב שמה.

  10. פנטום או לא פנטום מצא חן בעיניי השיר של פנינה, וגם קיבלתי את ההזמנה לסדנה שיותר התקבלה אצלי כהזמנה למשחק. ושיחקתי. ובהתחלה חשבתי שזה קל. אחרי שקראתי את התוספת של אמיר, הבנתי שכדאי שההקשר של המשפט החוזר ישתנה. זה כבר דורש ממני משפטים עם הקשרים משתנים, ולכן זה יצטרך לחכות שקודם יהיו לי משפטים שכאלה, ורק אחר כך אכניסם לתבניות.
    ותודה ענקית על המשחק, הוא עוזר לי להעביר רגעים חלולים.

    • לא, זה לא קל, חמודה. וטוב שיש את אמיר, שמיישר במקום שבו ההסברים שלי מתעקמים. אין חכם כבעל ניסיון.

      רגעים חלולים? זו הגדרנ מפחידה לתופעה שכיחה אצל כולנו, לא? אני מעדיף לקרוא לזה "שעמום".

      וגם בעיניי מצא חן השיר של פנינה. התייחסתי אליו לאור מסגרת הפוסט, שעוסק בתבנית הפנטום, ולא כיחידה שירית מנותקת. אני מקווה שהיא הבינה. פנינה? השמיעי קול (קיבלת את המייל שלי?).

      • אויש………… לא….
        דווקא חיפשתי בדוא"ל שלי.
        לא ראיתי מייל ממך. ענית? כתבת?
        ואל נא תשאל אם הבנתי…. אתה יודע איך זה- כשמסבירים לי לאט אני מבינה מהר.
        לילך שיהיה במנוחה ובנחת
        פנינה

  11. לא קל בכלל, אך כחובב של דגם ההייקו היפני – שווה לנסות!

    • תמיד שווה לנסות, חנוך.
      מתאים – מתאים; לא? אז לא.
      אבל דבר אחד בטוח: לומדים.

      משהו בסגנון של: לעולם לא תבין את שפת אמך עד שלא תלמד שפה זרה.

  12. הי שחר,
    בכלל לא הלכתי, פשוט נשארתי כאן בחברת הפנטומים. מנסה, מנסה, מנסה ונאדה.
    שמע…זה קשה.
    ( אגב, אולי תמשיך עם הסדנא לעוד תבניות שיר?)

    • סיגל,

      תנסי עוד קצת, ואם תגלי שזה לא בשבילך, זה גם בסדר. שלא כמו עוגות, שירה אינה רק צורות ותבניות.

      ואל תיתקעי בפוסט הזה. תמשיכי לשייט בין כולם.

      (ולגבי סדנאות וירטואליות נוספות, אולי. בעתיד. עכשיו – פסק זמן. וברמיזה: זה לא רק בגללי).

      🙂

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי