השבוע הלכה לעולמה , לאחר מחלה קשה אישה יקרה שחברותה החמה ליוותה אותי ואת חיי בעשרים וחמש השנים האחרונות, ובספרי הראשון, הקדשתי לה שיר שנבע מתוך הדרך לביתה, מתוך התבוננות בנוף הנושא יופי וכאב.                    לציפורה לוריא     לֹא כְּמִשְׁקְעֵי הַגִּיר בַּסְּטָלַגְמִיטִים וְלֹא כְּטִפּוֹת בַּסְּטָלַגְטִיטִים לֹא סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל דֶּקֶל לֹא הַפוֹתוֹסִינְתֶזָה וְלֹא שַׁלְוַת הַקַּקְטוּס לֹא מְנִיפַת סַחַף פּוֹרִיָּה כְּבֶטֶן                    ...

רגע לפני החג היורד עלינו, בין השמשות, שיר מתוך "שירי אורפאה" (2000) שיוצא עכשיו ב"שביעית". גמר חתימה טובה לכולכם. שלח אותי להיסתר     שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵר בְּנַחַל כְּרִית הַבָּא אֶל הַיַּרְדֵּן בְּמָקוֹם חֲסוּךְ דִּבּוּר שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵר בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כָּרֵת. וְהַיֹּבֶשׁ יַעֲשֶׂה חֲרִיצִים בְּעוֹרִי וּלְשׁוֹנִי תִּדְבַּק לְשִׁנַּי וְיִהְיֶה סִימַן תַּעֲנִית שֶׁצִּוִּיתָ עָלַי   שְׁלַח אוֹתִי לְהִסָּתֵר עִם הַנְּחָשִׁים ...

החגים כאן , והפרות בשפע שנותנת הארץ הנדיבה הזאת, אז בדרך בצאתכם לצפון , תזכרו את הרגע המנחם הזה.   מנחם, אהובי     בְּסֻכַּת הַדְּרָכִים עַל כְּבִישׁ גּוֹלָנִי כַּרְמִיאֵל טָפַח לַמֶּלוֹן שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עַל פָּנָיו וְקָרָא לוֹ: בָּלָדִי וְלַתְּאֵנִים שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל הַסַּל: בָּלָדִי וְשִׁכְנַע אוֹתִי בְּמֶתֶק שְׂפָתַיִם שֶׁזֶּה הַבָּלָדִי וְאֵין בִּלְתּוֹ, קִנְאַת הָעוֹבְרִים עַל הַדֶּרֶךְ לֹא עָמַדְתִּי בַּפִּתּוּי וְנָעַצְתִּי שִׁנַּיִם ...

שיר מפוכח לחג אופטימי במיוחד, מתוך "הגנן הכלבתא והשרמוטה" שנשתל בתוך "שביעית. שיהיה חג שמח והדגים היוצאים מהים המלוח, מתוקים. כל האנחנו     הוּא וְאִשְׁתּוֹ הַמֵּתָה וְאִשְׁתּוֹ הַחַיָּה וַאֲנִי וַאֲבוֹתַי הַנָּחִים וּבוֹעֲלַי הַיְשֵׁנִים שִׁחְרַרְנוּ כְּמוֹ מָשִׁיחַ אֶת הַמֵּתִים לַיְלָה בּוֹ שָׁכַבְנוּ עַל שְׂפַת הַיָּם בְּמָקוֹם שֶׁנִּשְׁמַע כְּהֹלֶם לֵב עוֹלָם   כִּסִּינוּ עֵירֻמֵּנוּ בַּחוֹל כְּמִנְהַג הַחַיּוֹת וְאַחַר כָּךְ הִתְחַבֵּאנוּ בֵּין ...

היתה לי שיחה הערב עם סבינה , דיברנו עלל המצוה שציונו לאהוב (הדיבר השני) , ציונו לשמוח (ראה סוכות או פרשת ואתחנן) ואפילו יש מצוה לשכוח ואיזו סמיכות יש שכחה ושכיחות. לפעמים המחשבה על המילים ומה שהן מסתירות מעוררת טירוף.    עגילי לקט ושִׁכחה  לי. פ.                                  א   קוֹל הַפַּעֲמוֹן בַּמִּנְזָר הַיְרוּשַׁלְמִי מַכֶּה בִּי עִם הָרוּחַ הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה שֶׁבָּעֵמֶק, שָׁם ...

קצת לפני שהשנה מתחלפת ודפי הזמן משתנים, אני מוציאה שיר מהספר. מנערת משהו אל הזמן הזה. שִׁכחה או הדרך לנהר     בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בָּאנוּ תַּחַת שְׁלֹשֶת הָעֵצִים לִשְׂפַת הַנָּהָר. אַחַת אַחַת הִגִּיעָה וּמִטְפַּחַת עַל רֹאשָׁהּ, בְּגָדִים לְבָנִים בְּסַלָּהּ וְחֶמְאָה חֲבוּצָה וְלֶחֶם שׁוּם שֶׁזֶּה נֶאֱפָה. אַחַת אַחַר אַחַת יָצְאָה מִתּוֹךְ הָרְחוֹבוֹת, מִתּוֹךְ הַחַלּוֹנוֹת וַחֲצֵרוֹת אֲחוֹרִיּוֹת וְהִגִּיעָה לַיּוֹם הַמְיֹעָד יוֹם סִיּוּם ...

מתוך "אין לי מקום" בסדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד . אסופת "שביעית". לטובת הדיאלוג שנוצר בעקבות פרסום חלק מהשיר שָׁלֹש דְּרָכִים לִקְבֹּעַ         טֶרִיטוֹרְיָה:   לְהַשְׁתִּין לְדַבֵּר וְלִקְבֹּר   שְׂדֵה חַמָּנִיּוֹת בְּשׁוּלֵי הָעֵמֶק מְשַׁנֶּה אֶת הַמִּלָּה בָּהּ תַּעֲשֶׂה דִּבּוּר שְׁבִי הַשְׁתִּינִי וְחַכִּי לְיַד הַצָּהֹב עִם הַלֵּב הַגַּרְעִינִי לְשָׁם אָבוֹא. אֲנִי הוֹלֵךְ אַחַר נוֹזֵל הָעוֹבֵר אֶת הַגּוּף מִפֶּה לְפֶה   אֶעֱשֶׂה לְךָ ...

בימים אלה מוצגת תערוכת רישומים ועבודות של האמן אברהם אופק, באוצרותו של גדעון עפרת בבית אבי חי. תערוכה מרשימה של עבודות בנושא עקדת יצחק (ועוד). התערוכה מתנהלת בבית אבי חי והנה שיר שנכתב שמופיע בספר "שביעית" היוצא בשבוע הקרוב לאור. שני אֵילים מתרוצצים                                     לאברהם אופק     מַה לְּכָל שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאֵין לָנוּ נֶחֱמָתָא.   זוֹ ...

         מאחר והתפתח דיון על תכונותתיו של האל, ואולי על הנסיון האנושי המוגבל כל כך לנסות ולהגדיר ולצייר את הבלתי ניתן, במילים. מילים המקרבות מוחש למופשט ומאפשרות למשהו שלישי להתחולל . יצר הנגיעה בבלתי ניתן להגעה מושך את המילים להגביה עצמן אליו. וכך אומר הרמב"ם במוטו שבחרתי לספרי "שירי אורפאה"  מתוך "שביעית".                              "על הקול נאמר שהוא מתהלך                                       על פי השאלה ...

בספרי החדש "שביעית" לכל ספר יש מוטו ולספר האחרון "אין לי מקום" הקדשתי מוטו מתוך מורה נבוכים לרמב"ם , ספר שאני הולכת ואוהבת מעמוד לעמוד. ספר בעל חכמה ופואטיקה גדולה  והנה קטע שהוא כל כך אנושי ויש בו משהו גם ממידות האלוהי.                                       "שכן כאשר נעדרת הגופניות                                        נעדר המקום                                        ומתבטלת כל קרבה                                        התקרבות או ריחוק                                        הידבקות או ...