בננות - בלוגים / / עגילי שכחה
חוה פנחס כהן
  • חוה פנחס כהן

    ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון ''אליאנס''. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן. מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. ספריה: הצבע בעיקר (תל-אביב : עם עובד, תשנ"א 1990) מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994) נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה, לאה שניר> שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000) <עריכה, לאה שניר> משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים, מרים גמבורד> הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)

עגילי שכחה


היתה לי שיחה הערב עם סבינה , דיברנו עלל המצוה שציונו לאהוב (הדיבר השני) , ציונו לשמוח (ראה סוכות או פרשת ואתחנן) ואפילו יש מצוה לשכוח ואיזו סמיכות יש שכחה ושכיחות. לפעמים המחשבה על המילים ומה שהן מסתירות מעוררת טירוף. 

 
עגילי לקט ושִׁכחה

 לי. פ.
                                
א
 
קוֹל הַפַּעֲמוֹן בַּמִּנְזָר הַיְרוּשַׁלְמִי מַכֶּה בִּי עִם הָרוּחַ הַהוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה שֶׁבָּעֵמֶק, שָׁם רָצִיתִי לְשַׁחְרֵר אֶת מַעְצוֹרֵי הָרֶגֶשׁ דֶּרֶךְ הַגּוּף הַמְבַקֵּשׁ רִקּוּד, הַבָּא בִּנְגִיעָה עִם חַרְטוֹמֵי הָרִים וּסְלָעִים וּתְהוֹמוֹת וּמַיִם. אוֹסֵף לְתוֹכוֹ עוֹלָמוֹת מִתְפָּרְצִים זֶה אֶל זֶה מִתּוֹךְ הַשְּׁתִיקוֹת, מִתּוֹךְ הַזָּרוּת שֶׁלִּפְּפָה הַכֹּל, וְרַק כְּמִיהָה יַלְדוּתִית שֶׁזָּחֲלָה מִתּוֹךְ סֶדֶק, יָכְלָה לְהָבִיא אוֹתָנוּ כְּאִשָּׁה אַלְמָנָה אֶל בַּעַל הַשָּׂדֶה.
 
זוּג עֲגִילִים זוֹ לְשׁוֹן הַשְׁאָלָה לְעִנְיָן שֶׁנֶּחְצַב מֵעוֹלַם הַסּוֹד, לִגְלֹל אֶת הַמֻּפְלָא, לַחְשֹף מְכֻסֶּה וְלִשְׁבֹּר אֶת הַדַּק מִן הַנִּסְתָּר לַנִּגְלֶה, הֶעָשׂוּי לְעָגִיל בַּכָּחֹל וּבָעִנְבָּר הַבִּלְתִּי נִתְפָּשׂ, לַאֲשֶׁר לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג נִפְרָד מִדָּבֵק , וְהַנִּדְבָּק מֵהַרְחֵק.


ב
 
אָבַד לִי הַשִּׁיר כְּמוֹ עֲגִילֵי שִׁכְחָה. לְאָרְכּוֹ שֶׁל יוֹם נִצְמַד וְנִשְׁמַט. אֶבֶן חֲבוּקָה בּוֹ בְּמִסְגֶּרֶת בַּרְזֶל, אֶבֶן קָשָׁה מֵחֹם הָאֲדָמָה, שֶׁקָּנִינוּ מִיָּדוֹ שֶׁל צוֹרֵף וּמְשׁוֹרֵר. בָּאתִי אֶל הָאֲבָנִים וְאֶל הַמַּתֶּכֶת וְהִקְשַׁבְתִּי לְשִׁיר נְשִׁיקַת גֶּבֶר תּוּרְכִּי בִּשְׂפָתַיִם פְּתוּחוֹת וְאוֹתִיּוֹת מִתְעַקְּלוֹת, עַל אֵם הַדֶּרֶךְ, הוּא אֶקְסִיס מוּנְדִי* וְעוֹד זוּג מֵאֶבֶן כְּחֻלָּה חֲצוּבָה מֵעֹמֶק הַיָּם הַתִּיכוֹן, שְׁנֵי זוּגוֹת עֲגִילִים הַלּוֹחֲשִׁים עַל אָזְנַי הֲרֵי דִּין הֶעָגִיל הָאָבוּד, שִׁכְחָה. מִתּוֹךְ הַהֶעְדֵּר תַּעֲשִׂי לוֹ צוּרָה שֶׁל גְּמַר מְלָאכָה בְּשִׁיר.
 
* אֶקְסִיס מוּנְדִי – ציר העולם

5 תגובות

  1. Axis Mundi ציר תבל – בַּיַּהֲדוּת כִּמְדֻמֶּה עֶרְכּוֹ וְשוֹוְיוֹ כְּשֶׁל חוּג הַיְסוֹד

    • תודה משה, אין כמוך. ובכל זאת אני אוהבת ללוש בלשוני כמה מילים זרות שהיו אמהות למילים עבריות.

  2. התאמצת לכתוב כפרוזה
    אבל יצא שיר
    שנה טובה
    גיורא

    • היי גיורא, שנה טובה. זה שיר גם הוא מחופש לקצב אחר והתפרסם בספר שירה שיצא לאור "שביעית"

  3. שנה טובה. אומי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחוה פנחס כהן