חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
השבוע הלכה לעולמה , לאחר מחלה קשה אישה יקרה שחברותה החמה ליוותה אותי ואת חיי בעשרים וחמש השנים האחרונות, ובספרי הראשון, הקדשתי לה שיר שנבע מתוך הדרך לביתה, מתוך התבוננות בנוף הנושא יופי וכאב.
לציפורה לוריא
לֹא כְּמִשְׁקְעֵי הַגִּיר בַּסְּטָלַגְמִיטִים
וְלֹא כְּטִפּוֹת בַּסְּטָלַגְטִיטִים
לֹא סַבְלָנוּתוֹ שֶׁל דֶּקֶל
לֹא הַפוֹתוֹסִינְתֶזָה
וְלֹא שַׁלְוַת הַקַּקְטוּס
לֹא מְנִיפַת סַחַף פּוֹרִיָּה כְּבֶטֶן
כְּמוֹ בֶּקַע
כְּמוֹ סֶדֶק
כְּמוֹ פֶּצַע
כְּמוֹ צְעָקָה שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ פֻּרְקָן
הַמֶּתַח הַנּוֹרָא שֶׁנִּפְתַּח בֵּין שְׁתֵּי עֵינַי
לֹא כְּרִפְיוֹן חֶבֶל הַכְּבִיסָה
כְּמוֹ נִפּוּץ מַרְאָה בִּסְלוֹמוֹשְׁן נוֹרָא
עַל הַכְּבִישׁ עֵין-יַבְּרוּד-עָפְרָה אִשָּׁה מַבִּיטָה בִּי
מֵעֵבֶר לְחַלּוֹן סוֹרְגֵי תְּכֵלֶת יְרַקְרַק
כְּמוֹ תּוֹפָעָה שֶׁבָּאָה וְהוֹלֶכֶת מִמֶּנִּי נֶגְדָּהּ
כְּהֵד הַנֶּעְלָם. כְּאַדְוָה
נֶגְדָּהּ
כְּהֵד הַנֶּעְלָם. כְּאַדְוָה
מה פתאם מתה? רק לפני כמה שבועות נסענו ושוחחנו כל הדרך לירושלים?!
איתך באבלך, חוה.
כן, סבינה ביום חמישי בבוקר, החזירה נשמתה . אישה מופלאה זו
משתתפת בכאבך ובאבלך, חוה.
תודה שולמית
איזה שיר מדהים ביופיו ורגישותו ,משתתפת בצערך , כל אשר אבד לך , הוא שלך לעד, כדברי המשוררת רחל
תודה לך חנה על תגובתך ההולמת התכתבות כזו בין שירים
חוה, כמה צורב כאבך העולה על הכתב עם מות דמות ציפור ידידות אמונית נדירה
ברשותך, חוה אוסיף מנהמת לבי
ממעמקים קראתיך, צפּורת- שירי האהובה
נגעת בי עד הלב, האמיר והצמֶרת בצמתך השחורה
אהובתי , צלע עיקרית מחיי נפשי.
כעת שירתי עטופת יגון
יושבת תחת אלון הבּכוּת
נוטפת ציפית ארץ , צער צפור שבורת כנף
כי מעוף הפסגות חדֵל מפני קצף האֵל
שהותיר עפר חבל ארץ קובר תחתיו אור עיניים מתוק
קולות מרפא שאבדו בחדלון
מפני שלטון המוות
אחרתי לקלוט שמועה מרה זו
לא ידעתי על חֱלי צפור שתוּקת הקליע
בארץ בנימין
אישה מופלאה, כעת נשמתה עדן
והילוכה היה עבורי מעֲדנות רחוקים, תשלֹבת מרקם חיים
מסת קיום מדהימה, שכלפי עצמה הייתה קשה ותובענית
אבל, כלפי אדם רכּה, חודרת, מבינה ומעודדת
מתחפרת בענווה בלתי מצויה
מצבה חיה להִלוך אהבה עם הבריות.
פּקַעת רוח יחידאית
קוסמת שביבי נשמה סגוּלית עשויית סליל פטריוטיזם חולם
ארץ קֹדש בדחילו ורחימו.
אהבת ארץ קנאית, מתוחה בשמי ברזל, אדמת נחֹשת כּלואת ציר געגועי הפגוּע
נובר כעת בסתום, שואל מִתוֶה מִשעול להוליך דמעות אוהבים
נוקב פלגי נִחומים
שותת צלילי עפרה
נשמתך העולה מעלה מדרגה אחר מדרגה נפרדה מעולמות יסורייך
בעצב עמֹק מתנתקת מסת חיים כּבּירת מבּוע
את נבעת רוח ענקית, מי יִדמה לך
נִשאת על מרכבת גִלוי יוצרים
ראית בפִרסוּמם שליחוּת
ציפי שלי, נדַם כינורי,צֹהר היית לי וכעת עב, ענן וערפל עולמי
בדד אשב ואֶדֹם
בקועת קול שהיה דולה ומשקה
מלוא חופני קִרבתך
יבוא יום וִיבוּלע המוֶת לנֶצח
וישוּב פּעֲמונך להַפעים את נפש החיים
יעורר דמותך צרופת אותיות פורחות באוויר
מתגברת על כל חי במעוף חלום נִתק אל רשפי אש
מציאות נוהרת
רבּוי עולמות ישֵנים
שם מנוחת נשמות טהורות
הכרתי את ציפי והיינו בידידות טובה ויפה במשך 18 שנה.
פגשתי אותה לאחרונה לפני שלושה שבועות ביום ההולדת שלי ואי-אפשר היה לשער שזוהי פגישתנו האחרונה.
לאט-לאט אני מעכלת את גודל האבדה ומשמעותה עבורי והיא עדיין בלתי נתפסת. מרגישה כאב גדול. נפער חור בלבי.
מצד חצי הכוס המלאה, אשריי שזכיתי למתנת הידידות עם ציפי לאורך תקופה כה ארוכה. תודה לך אלוהים, תודה לעולם, שזימנתם לחיי את ציפי ואת ידידותה. תודה לך ציפי על הכול, על כל מה שנתת לי. מעתה תשכני בלבי ואוהב אותך תמיד.
יהי זכרה ברוך!
חוה, אני משתתפת כמובן גם בצערך. הצער גדול.
גבריאלה יקרה, זכינו בנוכחותו של אדם יקר . נראה מה יצמח מתוך ההעדר הזה
נֶגְדָּהּ
כְּהֵד הַנֶּעְלָם. כְּאַדְוָה
חוה יקרה
שירך היפה מקבל לפתע משנה תוקף
האבדה גדולה גדולה
כואב הלב
תודה ריקי. זה כוחו של השיר הצנוע הזה. להחזיק מרובה בתוך המצומצם
נדהמתי לשמוע עכשיו שציפי נפטרה. לא הייתי בקשר רציף עימה, אך היא ליוותה אותי בתחילת דרכי, עוד לפני עשור שנים. ועזרה בלב חם ככל שיכלה לאורך מספר שנים.
הרגישות הייחודית, רוחב הלב שתמיד לווה גם בתנופה גדולה גרמו לי לחוש בזכותה לא רק רצוי ומוערך, אלא גם בעל כנפיים ואהוב. שמה מעיד עליה נאמנה: היא נשאה שיר ומעוף, ציפור יוצאת דופן, ונשמתה בהיכלות לוריאניים. ללא ספק.
חן
חוה יקרה
משתתך בצערך על מותה
של חברה טובה ויקרה לך.
צערך ואהבתך אליה ניכרים
במילותיך שירתך המיוחד ויפה
כגלעד וכמתנת פרידה על לכתה.
יהי זכרה ברוך..
אבי