Oh, look to the western sky מכשפה של מילים

בגלל שהוא עוד כמה שעות יהיה בארץ לרגל ההשקה של הספר "סימני נשיכה". הרי שיר לא ערוך מהביקור הקודם שלו. הערות והארות יתקבלו בברכה, אני מתנסה מחדש בכתיבה של שירה "אותנטית", דיבורית. מוקדש לרונן א. קידר, משורר, חבר, סופר, מתרגם, ואחד האנשים הכי יקרים לי בעולם. שרדי. סימני נשיכה. בבית הקפה אתה יושב, משקפי השמש וכובע הקש לצדך, בכלל לא ...

לא מוצאת זמן לעדכן. כותבת מלא לאחרונה וגם הולך לי באתרים חביבים בחוץ 🙂 הכל מצויין, הכל טוב. הרומאן קצת תקוע עד שאבין מי ומה הדמויות שבא לי לבלבל מגדרית. דואגת לעצמי, נושמת עמוק, עובדת המון, טוב לי. מתחילה להכיר את מי שמעבר לדרמות. היא די מתוקה, כשהיא מרשה לעצמה. מחייכת יותר, שרה יותר. זהו. שתדעו, שלומי נהדר. Never better ...

      הדוכסיות השחורות של כף התקווה הטובה פושטות יד בתחתית רחוב הלל בירושלים הן לעולם לא מתמזגות באבן המקומית גם לא מצייתות לכור ההיתוך האוגוסטיאני הנהוג בחלק זה של המזרח התיכון שחורות ומדברות בשפה של ציורים שנשמעת מרחוק כמלמול מכשפות העיניים גאות כמאהל בדואי. לא מסגירות. השפתיים מקובעות לחיוך חם במיוחד מרמזות בעדינות רק למי שאוהב אותן שיש ...

בואי נמריא מכאן. כן, כן, את, את שקוראת אותי עכשיו. בואי נעוף מכאן למקום בו אין חוקים, ואין אסור ומותר. ויש רק רוך. מקום כזה לא קיים, את צוחקת. את כנראה צודקת, אלא שכשאני בין זרועותייך קשה לי לדמיין שיש עולם אחר, שאינו רך. כמו שקשה לי להיות רוך כשאני מחוץ לחיבוק הזה, כמו שקשה לי לדמיין עולם שאינו מלא ...

לא הרבה רע יכול לקרות לך כשיש לך כאלה. זאת אומרת, הרבה יכול לקרות, אבל תמיד יש את הנחמה הקטנה בלב, הנשימה הקטנה הזו של ממממ… נעים לי ברגליים… מוצאת לעצמי בתוך הבלאגנים הלא מעטים שקורים לי, שגם אם מכניסים לשיא הפרופורציה, הם עדיין ענקיים ומגעילים במיוחד – נקודות קטנות. כשהרביצו לי גם מצאתי כאלה. זו תכונה שכנראה תלווה אותי. ...

כבר שעה וקצת שאני מסדרת. המחשב עבר, אחר כבוד ובעזרתו האדיבה של הבן של השכנים, למיקום קרוב יותר למיטה, וליד החלון. יש לזה כמה מטרות, אבל העיקרית שבהן היתה של"ש. שינוי לשם שינוי. כבר חודשים שאני חושבת על השינוי הזה בחדר. מצד שני, כבר שנים שאני חושבת על שינוי בכלל. אז עכשיו עושים, בעבודה קשה. מחפשת עוד עבודה, לשעות אחר ...

זה ציטוט של ג"וליה רוברטס, במיטה עם ריצ"רד גיר, באחד הסרטים שתמיד גורמים לי להאמין שאולי, רק אולי, חלומות מתגשמים. אלה שבאמת ראויים להגשמה. כשהייתי בת חמש, אני זוכרת את המבט שלי על העולם אחר לגמרי. היה מעט מאוד שאיים עליי. ויכולתי להאמין בלב שלם שאני אכן בסדר, ומותר לי להיות רגישה, פגיעה ורכה כמו שאני. עם השנים, עם המשברים, ...

היתה לי לפני בערך שנה שיחה עם איזולדה על איך לומדים להכיר את עצמנו. אני טענתי שדרך התקשורת שלי עם אחרים, אני לומדת את עצמי. היא אמרה (וצדקה) שאין שום אפשרות שלמידה כזו תהיה אפקטיבית לעומק. היתה לי טעות בהנחת היסוד משך הרבה שנים. הנחתי שאני יכולה ללמוד רק דרך מראה. היתה לי גם את אותה טעות בהופעות הראשונות שלי ...

כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל – טרמינל, ז"ה טם, איי לאב יו, טרמינל, בלה מיה. החיים כטרמינל אחד גדול. כל מה שיש לנו הם המפגשים האקראיים, זמני ההמתנה המשותפים והאישיים, ההמראות, הנחיתות, הזמן באוויר וכמובן, איך לא, הדיוטי פרי והשופינג. הו, השופינג. כולנו עוברים את כל אלה ועוד. חלקנו טעו ועלו על הטיסה הלא נכונה כמה פעמים. חלקנו ממריאים ונוחתים ...

כל כך יפה בחוץ עכשיו. טיילתי עם הכלבה, ואלוהימא החליטה, ברוב טובה, לעשות לי נקע בצוואר. השמיים מדהימים. לה בלה לונה, כמו שקורא לה הזקן האיטלקי ב"מוכת ירח", שטה לה באוקיינוס חלבי של עננים גבוהים, שנראים כמו תבליט של יבשת אחרת, על גלובוס אחר, נוסף, מעבר למעטה הזכוכית הגבוה, ביני ובין היופי הזה. זה יפה יותר מהשמיים המכוכבים והמנוצנצים של ...