Oh, look to the western sky מכשפה של מילים

   ירח הירח לקח אותי הביתה היום. שוב התבלבלתי מולו כמו איזה ילד מול ציצים. מוזר קצת לחשוב על זיונים דווקא בגלל הירח הענקי הזה אבל מה שבעצם רציתי כל הדרך היה להתפשט לאט באוטו ושיד גדולה תצלול אל בין ירכיי ובקול צרוד תפקדי עליי "תעצרי בצד, כלבה, אני רוצה לזיין אותך מול הירח."    

אינסומניה. מחזור שירים. 1. בשתיים וחצי לפנות בוקר כשהכל משתתק, אני עדיין מתנסחת מחפשת עדיין את הפנים שלך בקצה של הראי, בקצה של הלילה מה זה משנה עכשיו באור החולני של נורה חשופה ממילא אינך כאן. אני שוב מהפכת את הכריות, קוראת לרוחות להביא אותך עכשיו ומיד ויודעת שאפילו ינסה האור במרוצתו לא אגיע אליך הלילה. במקום זה, אדמיין את ...

    מוגבלת איני יכולה לבצע יותר מפירואט אחד והסוף תמיד לא יוצא כל כך טוב הגוף כבר לא זוכר איך ממשיכים לכמה רצופים והזרועות קצת גדולות מכדי להימתח משהו בשומנים מטלטל מדי בכל תנועה העמידה לא באמת יציבה, הבעיטה באוויר נחסמת על ידי הבטן. המושגים דוהים, השרירים אינם כשהיו זה אחרת ממה שאני רוצה שזה יהיה כבר שנים לא ...

  בהתאהבות הבאה שלי היא תרדוף אחרי. היא תסתובב לאט מסביב, כמו טורפת. אני רק אעמיד פנים שאיני שמה לב. כתפיה הרחבות יוחזקו מעט לאחור, כאומרת – את לא תסרבי לי. ותרי על הקרב, הרי כבר נכנעת לי מראש. אני אכנע תוך זמן קצר. הידיים שלי ישתרגו סביב השרירים החזקים של כתפיה וידיה, מנסות להאחז ומחליקות ככל שהתנועה מתחזקת. אחר ...

  מאוד נדיר שערפל באה לכאן. עכשיו היא לא יודעת מי מתחילה ומי נגמרת, והחלב שמסביב מזכיר לה את צחקוקיהן של הילדות הרכות ותלתליהן החומים הנעים עם הצחוק וריח של תינוק נפרש לאט על המדבר ושקט. אין רוח. ערפל ואשת לוט עושות אהבה כבר שעות המכוניות למטה לא שמות לב בכלל וכל החלב הזה ממיס אותה מבפנים האבן החיצונית אוצרת ...

     [מחזור השירים הזה נכתב איפשהו לאורך דצמבר-ינואר, חיכה שאכיר בו כשלי. הוא שונה מהכתיבה הרגילה שלי, בעיניי.  האורך הוא כאורכה של המנגינה, בדמיון שלי. לכל המחפשים אוטוביוגרפיה – כאן עוסקים באמנות 🙂 ] בניגוד לעבר. כוריאוגרפית מילים.  א. צעדים בסיסיים One אנחנו עוד נדבר. אי שם בין כוס קפה מתקררת ושיירי איפור מההופעה של אתמול הספוגים בעור הפנים ...

זה כל כך טוב בדרך כלל, הלילה זה פשוט לא נותן לי לישון. יותר מדי דברים לעשות. הרבה יותר  מדי. כיסיתי את החיים שלי בעיסוקים שבונים אותי, שעושים לי דברים טובים, אבל הלילה זה פשוט מלחיץ מדי. אולי בגלל ריבוי החשיפה והכתיבה (פתחנו משרד פרסום שהולך ומתקדם, הטור בויינט, העריכה והכתיבה בגוגיי, פורומים שונים ומשונים) פחות בא לי לכתוב בלוג. ...

ריטה שרה בקול נפלא באזניים: "הזמן, הוא לא רופא. הוא רק מביא הקלה. הוא עושה את שלו, היא את שלה, היתה זו אהבה גדולה." אכן, כך הוא. הפסיכולוגית שלי אומרת שזה תהליך של אבל, להתגבר על כל האבדנים. הרגליים כבר לקחו הלאה. הראש עוד קצת מתעכב בדלת. הלב, כרגיל, מפגר אחרי שניהם. כמו הכף רגל הנקועה שלי, שבאה לי באמצע ...

מתהפכת כבר כמה שעות. יאללה, לכתוב מה שמציק. המון דברים שאני לא מספיקה מרוב עיסוקים… אני צריכה לעשות צ"ק ליסט של הכל, כי אני מתחילה לשכוח מה שלא כתבתי ביומן כי אין לו תאריך מדוייק. חזרה מחר בתל אביב. להופעה (האחרונה שלי במינרווה) ביום שישי. אני עדיין מקוררת ולא ברור לי איך אני אמורה לשיר ככה את כמו צמח בר. ...

לאט לאט, משהו השתנה בכל זאת. שבועות עמוסים עשייה, עמוסים למידה. עמוסים בכלל. החברים הכי טובים שלי היו בארץ השבוע, קיבלתי פתאום מבט חדש על עצמי. משהו בהחלט לא אותו דבר. החלפתי כותרת לבלוג, הציטוט הוא מתוך שיר אהוב נורא ומנחם נורא, מתוך מיוזיקל וסרט שנקרא "הדוויג אנד דה אנגרי אינץ"". לשיר קוראים "מידנייט רדיו", והוא מדבר (עבורי) על כל ...