Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} חברות וחברים, עלינו!! במזל טוב עלה היום לרשת הגיליון הראשון של זוטא – קצר-עט לספרות קצבית, וכולם מוזמנים לשזוף בו את עיניהם ושאר אברי חישה אופטיים (אם יש). גיליון ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} האם לנצח קוואזימודו? במגדל הפעמונים שלי יש מקלדת האוויר הקיברנטי חף מכאב בכל מרחב אחר אני מתרסקת  

  דיסאסוציאציה נוטרדמית לט. מעורפלת עכשיו השברים החדים השקופים שנעצת בתוכי כואבים שוב את מקיזה אותי בכיכר העיר שלא אעיז לספר אני מתערבלת עוד אש כוויותיך מתחת לעור הקוואזימודו שלי שמישהו יקרא לאזמרלדה.  

הניחו לי – הוראות אחרונות 2 היום הייתי חורטת על המצבה שלי משהו מפרפר פחות ממשמריך. עם דלי על הראש, במקום כתר, עומדת כלץ המנסה להרדים את עצמו. אני חושבת על כל זה במקום כל החופה והקידושין ומעריצה בשקט את הבת שלו, שעשתה צלילה חופשית אחת אל תוך השקט המוחלט ואיך לפעמים, גם לי בא להתרסק. בהשראת "שיר ערש", נתן ...

גם מחר, הילדים בבית הספר יצרחו בראשי ואני אחייך ואדמיין לרגע שאני נימפה. בתיכון חלמתי שלא אצא מהבית יותר כי אהיה גדולה מכדי לצאת היום הגוף הוא הכלא הנשמה רוקדת פירואטים על הדף אבל גם הם יוצאים כבדים מדי אף אחד לא יאהב אותי ככה, וגם אם כן – זה תמיד יראה לי חולני כמו רצפת חדר האמבטיה אליה מעולם ...

לקחת איזה שנתיים ופשוט לא להיות לאיזה זמן. בשומקום. חלל אוורירי, משהו שאף אחד לא יכול לגעת בו, משהו שאף אחד לא יכול להתקרב אליו, משהו שאי אפשר לגרום לו לדמם. קיבלתי מחזור בבוקר שאחרי הערב שלי, מהפוסט הקודם. זה מעניין בעיקר כי הרגשתי את עצמי די פצועה, הדם התאים לי ברקע. הערב היה לא טוב, מבחינתי. אבל למדתי משהו ...

המשמעות הפרטית שלי לעניין הוא משהו שקשור למה שנוצר ברגעי דממה. אחד, קוראים אותו רונן א. קידר, אומר שזה הזמן של ההוריקנים. אצלי זה מתח השרירים של לפני הצעד הראשון בכוריאוגרפיה, או השניה שלפני הצליל. זה רגע קפוא מרוב אנרגיה. הדבר הבא שיוצא הוא ניסיון אמנותי. שקט שיהיה פה. עכשיו צריך לייצר משהו שיביע את כל זה. כל שנה הימים ...