הקטגוריה היא השניה שלפני

המשמעות הפרטית שלי לעניין הוא משהו שקשור למה שנוצר ברגעי דממה.
אחד, קוראים אותו רונן א. קידר, אומר שזה הזמן של ההוריקנים.
אצלי זה מתח השרירים של לפני הצעד הראשון בכוריאוגרפיה, או השניה שלפני הצליל.
זה רגע קפוא מרוב אנרגיה. הדבר הבא שיוצא הוא ניסיון אמנותי.
שקט שיהיה פה.
עכשיו צריך לייצר משהו שיביע את כל זה.
כל שנה הימים האלה, של בין ראש השנה לכיפור, עושים לי משהו.
זה מוזר קצת, רגעי האמת הגדולים. כמו זה שהיה לפני שבוע בערך, כשהבנתי שצריך עצמאות ויציבות לא כדי להימנע ממשהו מפחיד, כמו טלטלה בחיים, אלא כדי להיות מסוגל להגיע לאן שאתה רוצה להגיע. להגשים את החלומות שלך. ככה קצת, מדי פעם.
הם שקטים, הרגעים האלה.
משהו שמבליח פתאום. ברגע שקט. בשניה לפני שאתה נרדם.
אמת.

כל החיים אני עסוקה בלעשות רושם. וחושבת על רושם.
ודווקא בתקופה האחרונה קצת נמאס לי. קצת הרבה. ואני בתהליך הפסקה.
ודברים מוזרים מתחילים לקרות לי. גם בכתיבה, שנהייתה יותר אותנטית, וגם בנאמברים ובהופעות. משהו משתחרר שם.

בפעם הבאה, יהיה משקט כזה גם שיר. הפעם הדף ניצח אותי. שלוש בבוקר.
לילה טוב.

ענת