ארכיון חודש: נובמבר 2007

על מראות, מעוותות יותר או פחות

היתה לי לפני בערך שנה שיחה עם איזולדה על איך לומדים להכיר את עצמנו. אני טענתי שדרך התקשורת שלי עם אחרים, אני לומדת את עצמי. היא אמרה (וצדקה) שאין שום אפשרות שלמידה כזו תהיה אפקטיבית לעומק. היתה לי טעות בהנחת היסוד משך הרבה שנים. הנחתי שאני יכולה ללמוד רק דרך מראה. היתה לי גם את אותה טעות בהופעות הראשונות שלי ...

קרא עוד »

אחר כך יותר קל הלחץ על העין השטופה

כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל – טרמינל, ז"ה טם, איי לאב יו, טרמינל, בלה מיה. החיים כטרמינל אחד גדול. כל מה שיש לנו הם המפגשים האקראיים, זמני ההמתנה המשותפים והאישיים, ההמראות, הנחיתות, הזמן באוויר וכמובן, איך לא, הדיוטי פרי והשופינג. הו, השופינג. כולנו עוברים את כל אלה ועוד. חלקנו טעו ועלו על הטיסה הלא נכונה כמה פעמים. חלקנו ממריאים ונוחתים ...

קרא עוד »

לבנה באוקיינוס של חלב – אל עצמי 2

כל כך יפה בחוץ עכשיו. טיילתי עם הכלבה, ואלוהימא החליטה, ברוב טובה, לעשות לי נקע בצוואר. השמיים מדהימים. לה בלה לונה, כמו שקורא לה הזקן האיטלקי ב"מוכת ירח", שטה לה באוקיינוס חלבי של עננים גבוהים, שנראים כמו תבליט של יבשת אחרת, על גלובוס אחר, נוסף, מעבר למעטה הזכוכית הגבוה, ביני ובין היופי הזה. זה יפה יותר מהשמיים המכוכבים והמנוצנצים של ...

קרא עוד »

אל עצמי

    החלטתי לא לדבר יותר על העבר. יש רק את העכשיו, רק את הרגע הזה. גם חלומות לא בריא לי יותר מדי, העתיד תלוי במה שאעשה היום. בעצת הפסיכולוגית שלי מן הפגישה השניה ואילך, סוגרת את הדלת לשם. דברים מהעבר בקרוב יותר בוודאי יאלצו להיפתח בשלב כלשהו – אבל אני לא מתכוונת לפתוח את זה למי שאין לו נגיעה ...

קרא עוד »

היום שאחרי השושן.

אתמול הוא נסגר. המקום היחיד בחיים שלי שהרגשתי שייכת אליו. כלום כלום כלום לא ברור עכשיו. מחפשת מקום בעולם. לעצמי, היצור הכי פחות מוגדר ומסודר שאני מכירה. זה שתמיד בין לבין. פאמי מכדי להיות חלק מהקינגז, חסר בולבול מכדי להיות חלק מהקווינז, מתחיל מכדי להיקרא סטנדאפיסט, ותיק מכדי להיקרא מתחיל. דיברנו על זה, אני ורונן, בזמנו. על מציאת מקום בעולם. ...

קרא עוד »

בא לי להיעלם. (או אל תגעו בי. נקודה.)

לקחת איזה שנתיים ופשוט לא להיות לאיזה זמן. בשומקום. חלל אוורירי, משהו שאף אחד לא יכול לגעת בו, משהו שאף אחד לא יכול להתקרב אליו, משהו שאי אפשר לגרום לו לדמם. קיבלתי מחזור בבוקר שאחרי הערב שלי, מהפוסט הקודם. זה מעניין בעיקר כי הרגשתי את עצמי די פצועה, הדם התאים לי ברקע. הערב היה לא טוב, מבחינתי. אבל למדתי משהו ...

קרא עוד »

כמו שהדוכסיות אוהבות -שיר

תביאו את הבכי. בטיפות גדולות, כמו שדוכסיות התקווה האבודה אוהבות שישירו במקצב אחיד על זה ששוב יש פה רסיסים והם באמת שלי הפעם לא בועה מוטלת כאן אלא משהו ממני קריסטלי, כמו שהיה מגדיר את זה משורר חתולים אחד עכשיו זה מתנוצץ על הרצפה יפהפה ומושלם.  

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר