לבנה באוקיינוס של חלב – אל עצמי 2

כל כך יפה בחוץ עכשיו.
טיילתי עם הכלבה, ואלוהימא החליטה, ברוב טובה, לעשות לי נקע בצוואר. השמיים מדהימים.
לה בלה לונה, כמו שקורא לה הזקן האיטלקי ב"מוכת ירח", שטה לה באוקיינוס חלבי של עננים גבוהים, שנראים כמו תבליט של יבשת אחרת, על גלובוס אחר, נוסף, מעבר למעטה הזכוכית הגבוה, ביני ובין היופי הזה. זה יפה יותר מהשמיים המכוכבים והמנוצנצים של המוזיאון, ביום חמישי בלילה, אחרי הסיור בו הוריי נכחו.
היה נעים לראות את אבא שלי מחייך מבין שורות המבקרים בכל סיפור גבורה שסיפרתי.
היה כיף גם לראות את אמא שלי עם מבט גאה. לשם שינוי.
היה להם גם מה לומר על המצב הנוכחי בחיי, אבל הם בעיקר חיבקו ורמזו לזה שהטיפול, ללא ספק, יועיל – הן בראייה החברתית שלי והן בענייני שקרים וגבולות לצומי.
הם ויתרו על הניסיון להבין למה אני כפי שאני לפני הרבה שנים, הם רק יכולים להציע לי כתף תומכת. אני באמת זקוקה להם הפעם. טוב לגלות שהם שם, בדרכם.
המצב הזה מלמד אותי להעריך את מי שבאמת אוהב, את מי שבאמת אכפת לו, את מי שלא עסוק בלשפוט אותי או אחרים. היה יום קשה. מלא חששות ורעד קל בשפה התחתונה, והמון המון תחושת אשמה.

דימיון. כמה טוב שיש לי אחד.
ולא רק צללים ולהבות יש בו. או נצנצים. או כנפיים. לפעמים זה פשוט ירח. ופשוט עננים. ואני כבר בעולם אחר. בעולם שלי אף אחד מלבדי לא קיים, לא מפריע לי לחייך. כאן שקט. כאן אפשר לנשום רגוע.

יש לי רק את העכשיו. רק את הרגע.
לבד מול המחשב. סיגרייה ביד, מקלדת ביד השניה, תנור קטן למרגלותיי, מיטה שמחכה לי, ויום עבודה מחר.
במיוזיקל החביב עליי בתקופה האחרונה, רנט, יש קטע על קבוצת התמיכה לחולי איידס life support.
מסתבר שזה עובד רגשית יופי גם עליי, הסיסמאות המעודדות האלה, שמורידות מעליי את תחושת האשמה המכבידה כל כך, את הכאב על מה שהיה, וממקדות אותי בעכשיו, בכאן. בירח היפהפה, במחשב. בכתיבה אליי, לתוכי.

מילים חודרות אליי. גם של אחרים, אבל תודה לאל – גם שלי.
לו לא הייתי יודעת להגיע אל עצמי, הייתי מתה כבר פעמיים לפחות.
וההגיון אומר שהייתי אמורה להתאבד אז, כשהכל היה עשן, והכל היה פסיכוזה אחת גדולה שלא ידעתי איך לצאת ממנה. כל כך רציתי, כל כך חשבתי על איך.
כל כך שקלתי לבצע ובסוף נאחזתי איכשהו במשהו בתוכי, והתיישבתי לכתוב במקום.
זה הlife support  שלי.

ובמילים אחרות, שאינן שלי, שנורא חיזקו אותי היום, כששרתי אותו יחד עם מישהי מהעבר:

Look – I find some of what you teach suspect
Because I"m used to relying on intellect
But I try to open up to what I don"t know
Because reason says I should have died
Three years ago
There"s only us, there"s only this
Forget regret or life is yours to miss
No other road
No other way
No day but today