אחר כך יותר קל הלחץ על העין השטופה

כמו שאמר מאיר אריאל ז"ל – טרמינל, ז"ה טם, איי לאב יו, טרמינל, בלה מיה.
החיים כטרמינל אחד גדול.
כל מה שיש לנו הם המפגשים האקראיים, זמני ההמתנה המשותפים והאישיים, ההמראות, הנחיתות, הזמן באוויר וכמובן, איך לא, הדיוטי פרי והשופינג. הו, השופינג.
כולנו עוברים את כל אלה ועוד. חלקנו טעו ועלו על הטיסה הלא נכונה כמה פעמים. חלקנו ממריאים ונוחתים כל הזמן וכואב להם באוזניים וגם די מתיש. חלקנו בכלל לא קנו כרטיס והם עדיין מחכים לטיסה עלומה, מאוהבים בטרמינל עצמו. כל אחד וסיפורי הטיסות שלו. המעשנים נתקלים גם במה שאני ואחי הקטן מכנים "עשנריום", שזה במילים אחרות, אקווריום המעשנים בנתב"ג. שם השיחות קצת אחרות, בדרך כלל פוגשים שם את הטיפוסים הכי מעניינים, אבל זו כבר ההעדפה האישית שלי לאנשים שחוטאים בעישון, כי יש סיכוי גבוה יותר שהם חוטאים גם בעוד כמה דברים מעניינים. סוג של סטייה, בעולם שהבין כבר מזמן שזה גם עולה לך כסף וגם הורג אותך.

עשיתי היום טיול קטן בטרמינל. אם כבר נחתתי, אז לפחות שאהנה מהשהייה למטה.
פגשתי כמה אנשים מעניינים. הרבה זמן לא הקשבתי לאנשים באמת.
משהו נעשה שקט בפנים.
הכי קרוב לבד.
גם את עצמי פגשתי לשיחה. אחר כך הרגשתי כל כך יותר טוב, שאני פשוט חייבת לעשות את זה עבור עצמי יותר. פרקתי אל הדף בכתב יד את כל מה שהפריע לי להקשיב לאחרים, כל מה שאני צריכה להקשיב לו יותר בתוך עצמי.
פגשתי גם קבוצת גמלאים מיקנעם. עם בת דודתו של משה ברזני, שסיפרו לי אחר כך את מה שסיפרה עליו מעיניים משפחתיות. היה מרגש.
גם שתי חיילות בספסלים הקרים ברחוב הלל. אני ביקשתי אש, הן צחקו כי בדיוק הן רבו מי תלך לפיצוציה לקנות מצית. הלכנו יחד.
אחר כך הלכתי לחברים טובים, והיה ממש חמים ונעים. ומשכר קלות 🙂
היה מעניין לראות את העולם ממקום שליו. שלם. אוהב.
לא עשיתי את זה משהו כמו שלוש שנים. כיף לי, משום מה. למרות שזו לא תקופה מדהימה, ולמרות שלכאורה הכל נכנס עכשיו לתרדמת חורף שלא ברור מתי אצא ממנה בדיוק.
למרות שלא הכל מושלם, ולא הכל יציב, משהו בפנים התייצב פתאום, פוקוס כזה, חדש.

חזרתי להרגיש רוך בפנים.
לא מתאגרפת בפנים יותר. הלב חזר להיות שם, חזר כמו חדש, מהמקפיא.
סטירות הלחי של החודש האחרון קצת הוציאו אותו משם בעל כורחו. אין לי ברירה אלא להרגיש מה קורה סביבי, אי אפשר להתעלם יותר.
ורך לי.

לילה טוב ירח, לילה טוב שמיכת פוך, לילה טוב גברת ישישה שאומרת רק שה
[היה ספר ילדים כזה, שאהבתי נורא כילדה קטנה וגם קצת אחר כך, לקרוא לאחותי הקטנה לפני השינה.]

ענת