הכל כבר מוכר וידוע וישן רק הצוואר לפעמים זוכר את היד המנפצת כשעוד גרמה לו להרגיש ברבורינה לא באמת אבל לרגע, לשניה של סאטן לבן ורך וחלק. וחיים שקטים על מים מתוקים. האמת יבשה, חסרת כל חן או עידון. מה שיש, מלוח וזולג לאיטו במורד הפנים. דממה מן הצוקים. המדבר שלי אילם ולילי. רק קול הלחישה המחליא מעומק ...
קרא עוד »