Oh, look to the western sky מכשפה של מילים
הכל כבר מוכר וידוע וישן
רק הצוואר לפעמים זוכר את היד המנפצת
כשעוד גרמה לו להרגיש ברבורינה
לא באמת אבל לרגע, לשניה של סאטן
לבן ורך וחלק. וחיים שקטים על מים מתוקים.
האמת יבשה, חסרת כל חן או עידון.
מה שיש, מלוח וזולג לאיטו במורד הפנים.
דממה מן הצוקים. המדבר שלי אילם ולילי.
רק קול הלחישה המחליא מעומק הריאות
מסגיר אנחת בכי. לא, לא ברבור.
הגוף לא זוכר היטב כבר
ובכל זאת, משהו אחר מצמח כנף מרוטה
משהו אחר, עם נוצות אפורות שגדלות פרא.
וטפרים.