בננות - בלוגים / / לכבוד יומולדת המאה לאישה הכי יקרה לי בעולם – דברים מהאזכרה בנובמבר
Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

לכבוד יומולדת המאה לאישה הכי יקרה לי בעולם – דברים מהאזכרה בנובמבר

7.11.11 – בין ניו יורק לדנבר, גלויה בין העננים
סבתא רותי שלי,
את הקטע הזה ליורצהייט שלך אני כותבת על מטוס, במקום שנראה לי הכי קרוב אלייך, כי אם יש משהו שאני בטוחה בו, זה שעשית יותר קילומטרז' טיסה מכל אחד אחר במשפחה, סבתא מעופפת שלי. אני בטוחה שאת מבינה ומאשרת לי להיעדר, כי חו"ל תמיד היה תירוץ מספיק טוב, ועוד טיול כזה, מחוף לחוף, עם קנדה באמצע, לא היית סולחת לי אם הייתי מוותרת.
אי אפשר לטייל בעולם בלי לחשוב עלייך, רותשיין. נסעת איתי לחו"ל הראשון שלי, וכל חוויה שיש לי מאז, בשדות תעופה ובמקומות זרים בעולם, אני חושבת עלייך, כהשראה להנאה בלי חרטות ובלי יסורי מצפון. לפני יומיים, ניו יורק היתה יותר לא נחמדה אלינו מהרגיל, וחזרנו בערב למלון סחוטים ומעט מלאי מיזנטרופיה. לקחתי את הבוס שלי, איש מצחיק ומעניין, לבר של המלון, הזמנתי אותו לדרינק. הרמתי כוס לחייך ואמרתי "סבתא שלי לימדה אותי שזה מה שעושים כשטיול נדפק." ידעת לחיות, רותשיין, ואני משתדלת להיות תלמידה טובה וליישם את כל השיעורים האלה ממך.
לפני שנה כתבתי לך שאני מעדיפה לחשוב שטסת לטיול הכי גדול שלך, ולמרות שלא נקבל גלויה מכל עיר הפעם, אני בטוחה שאת עושה חיים משוגעים. לא ידעתי שכל השנה הזו תהיה מלאה בגלויות וזיכרונות ממך, שתהיי איתי בכל יום ויום, ואיך גם מהטיול הארוך והרחוק שנסעת אליו, את עדיין מלמדת אותי בסבלנות ליהנות מהרגע, לא להתחרט ולמצוא בכל סיטואציה משהו מתוק, צימוקים או שוקולד. אני עדיין לומדת ממך, מהחיים שאהבת כל כך, לאהוב אותם גם, לתת לעצמי ולאחרים שסביבי להיות כפי שאנחנו ולא כפי שהיינו אולי צריכים להיות. אין יום בו אני לא נזכרת בך, אין כמעט רגע בטיול הגדול הזה שהעבודה שלי לקחה אותי אליו, שאת לא איתי. הגעגועים לא פוסקים או פוחתים, הם רק הופכים לחלק מהחיים, עובדה שחיים איתה, דמעה קבועה בקצה של העין, כמו הכורסא שלך בביתי. פרטים קטנים ממך, כמו למשל, בשדה התעופה לה גרדיה מוכרים בייבי בל, הגבינה האדומה ההיא, שלא יכולתי שלא לקנות ולהיזכר בשקט איך זו היתה גבינת "סבתא חזרה מחו"ל". אמרת לי פעם שאת החיים צריך לחיות כאילו הם טיול גדול כזה, כי חיים אותם רק פעם אחת, וחשוב ליהנות מכל רגע. 
רותשיין, היית החברה הכי טובה שלי אי פעם. את חסרה לי בכל יום ויום, כבר המון זמן. את איתי בכל מסעותיי ואלפי הגילויים שלי, שותפה מצויינת לטיול הגדול ביותר של החיים. אני משתדלת לא להתגעגע יותר מדי, וליהנות עד הסוף מהנופים בדרך. קשה לי להאמין שאת נחה, אז רק אאחל לך עוד מהחיים שאחרי, אם יש כאלה. אני בטוחה שאת נהנית גם מהם בצורה מלאה ושלמה, כפי שתמיד היית ותמיד תהיי.
אומרים שהמקום מנחם, אותי מנחם לחשוב עלייך בלי לחשוב על מקום, אלא מעופפת, ולרגע, את פה איתי.
אוהבת אותך יותר ממה שמילים יכולות להכיל. אז מבין העננים, שולחת לך חיבוק גדול גדול ונשיקות עד סוף העולם וחזרה.
וכמו שהיית מסיימת: XOXOXO
ענתוש שלך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר