Oh, look to the western sky מכשפה של מילים

   דחיתי את הפגישה הזו כמה שיכולתי. רציתי להפוך את השולחן הירוק בחדר הקטן כעסתי על כל הכורסאות הורודות שלך וקופסאות הטישיו מעץ שהעברת אליי בזמן המשבר הראשון, השני והתשע-מאות בשנה האחרונה. שתינו יודעות: אני נשברת פעם ביום לפחות איתך הרסיסים הפכו תמיד לטעות אופטית בלבד. כמה דרמות התחוללו בחדרים שלנו, בהתחלה הייתי מצטמררת בחדר ההמתנה איפה שתמיד חיכו המשוגעים ...

    1. בכל הפינות הקטנות של הכיתה את מתחבאת לי עכשיו אני צדה במבטי את הפתקים המפוזרים בין כסאות מורמים של ילדים ממותגים. את שם איפשהו, אני בטוחה מחסומים על מחסומים עומדים בינינו כמו שנים. 2. הם מסניפים את הריטלין בשירותים כאן והכל בא בקפסולות, סמים מעוצבים. בעולם שלהם, שינה זה מה שקורה אחרי שניים וחצי ואליום. הם בני ...

גם מחר, הילדים בבית הספר יצרחו בראשי ואני אחייך ואדמיין לרגע שאני נימפה. בתיכון חלמתי שלא אצא מהבית יותר כי אהיה גדולה מכדי לצאת היום הגוף הוא הכלא הנשמה רוקדת פירואטים על הדף אבל גם הם יוצאים כבדים מדי אף אחד לא יאהב אותי ככה, וגם אם כן – זה תמיד יראה לי חולני כמו רצפת חדר האמבטיה אליה מעולם ...

עברתי בדרך הביתה ליד העץ הזה שכפוף כאילו שמו אותו על ארבע כמו פאסיבי שהתעצץ מחכה כבר למישהו שיתקע אותו איכשהו ברור לי שהעץ הזה עשה פעם סקס מטורף עד מוות ככה בדיוק, על ארבע ובשקט.

  שיקפצו בעיניים בורקות מול רכבת נוסעת אבל רק אם זה טריק של מצלמה ומסך ירוק אני רוצה אותם פראיים וחסרי כל פחד, אבל רק בראש, לא לתוך הכביש ולא על פסי הרכבת. שיזהרו, לא כמונו. אני רוצה אותם מושלמים כמוך, יפה שלי כל כך נוצצת על רקע המחלקה הפסיכיאטרית. החלוק הורוד שלך עוטף אותך כמו כל אחר צהריים ואת ...

     נעים מאוד. אני ענת ואני מאוד מאוד יצירתית. כלומר, זה מה שאני הכי טובה בו. יצירתיות. כתיבה זה הכלי העיקרי שלי, בעיקרון, אבל הוא לא היחידי. עריכה, תרגום, קופירייטינג, משחק, שירה. זה הכל מתועד בקורות החיים שלי, נקי ובשלוש שורות לכל תפקיד חשוב שעשיתי. מה היה הכי חשוב? הכי חשובה היתה הדרך. אבל לא זה מה שרציתם לשמוע. ...

אני רותחת על ירושלים‬ ‫שתישרף העיר הזו מהיסודות של התשוקה המודחקת שהקימו אותה ועד לזיוף שהיא יוצרת כבר אלפי שנים ‫זה כמו קיבוץ כאן כולם לועגים לך מאחורי הגב והפנים השקרניות שלהם – ואל תגיד לי שזה שיר, מה שאמרתי, כי לא בא לי לכתוב אותו למה שאהבתי נורא

  מסתכלת בך באחד המבטים המתוקים שלי הזרועות הגדולות חובקות אותי לפתע היומיומולדת שלי ואני חותכת ומשאירה אותך עם כל החרא מה פתאום שאתאים למקום כל כך מריר בביצה הזו יש מקום רק לנרקיס אחד אתה מוזמן לקחת חופשה מדי פעם ולקפוץ איתי לקפה לילי איפשהו אני מתכוונת להישאר לבנה ועדינה כמו צמרגפן מתוק.  

    הגעגוע הוא בכלל לא למחול זו התנועה שחסרה לי כמו אתמול בלילה על המרפסת נאחזת בקצה המעקה והרגל מרחפת מעלה בכוח עצור מדוייקת עד לנחיתה הקלילה חזרה או ההתמתחות לאחור, כשהגב מתעגל כמו אורגזמה, רק בהתנשמויות איטיות יותר הראש מסתכל על העולם הפוך לשניה הבטן והגב מתכווצים ומשתחררים התנועה כבר באה מתוך עצמה, נמתחת לסטאקטו יחידי ואז נוזלת ...

       אחרי אומי, התחשק לי להתעסק איתה קצת בכישוף, עם הירח. ירח מלא. כוריאוגרפית לחשים. One לא בא לי להתחכם איתך הלילה את יודעת יפה מאוד מה אני רוצה ואת תתני לי את זה קצוב בלחן הרגיל מתלחשש הלילה אני גוזרת: זיונים, כסף וטנגו. זה מה שאת תתני לי החודש.  Two עכשיו, ירח, את מדברת. רק תרדי בבקשה ...