Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

שיר ערש

    לשותף המכונף   אנחנו איקרוס. בלי מצפן. בלי מפה. רק זיכרון שחוק. אנחנו מתכננים כנפיים. ובין חישוב לבחירת דבק מישהו נזכר בכוכבים. ואז יודעים בדיוק:           מערבה. אני לוחשת לך תזכורת – כדאי שנמריא בלילה, ולא נעצור עד הקצה של הבוקר.    

קרא עוד »

רגע לפני

  זה להתחיל לצעוד מול הרוח המתקררת. לדעת שזו התחלה חדשה, שהדרך עוד לא ידועה, אבל נמתחת כמו רחוב מחשיך. המוזיקה דמיונית, אבל כל צד הופך מנגינה. זה הכאב הקל בקצה של השפתיים, מתגעגע לטעם חדש לגמרי, למגע אחר. לחשמל הנרעד ברוך, ברכיים נמסות. הסיפור הזה כתב את עצמו על החיים של כולם כמעט. אבל הוא עוד לא קרה ככה, ...

קרא עוד »

מישהו

התחלתי לכתוב כי לא היה מי שיקשיב. ולא ידעתי לדבר אותי. המשכתי לכתוב כי גם כשהקשיבו, אף אחד לא הבין. אני יודעת כבר לדבר בשפה שלי רק כבר עייפה מלנסות לתרגם. ממשיכה לכתוב כי גם אם לא יבינו לעולם, לפחות כתבתי את זה ואולי מישהו ירגיש. זה נדיר כמו חדקרן. ושביר כמו הקליפה של קרם ברולה. אבל אולי. מדי לילה, ממשיכה ...

קרא עוד »

בטחנות הרוח של רוחך (תרגום חופשי)

  בטחנות הרוח של רוחך עגול כמו מעגל בספירלה כמו גלגל בתוך גלגל ללא סוף או התחלה על מסילה שמסתובבת כמו כדור שלג במורד הר או בלון של קרנבלים קרוסלה מסתחררת מסביב לירח מטביעה מעגלים   כמו שעון שמחוגיו מטאטאים את הדקות מעל פניו והעולם הוא כמו תפוח חג בדממת שביל החלב כמו המעגלים שיש בך בטחנות הרוח של רוחך ...

קרא עוד »

רותשיין

רותשיין על השביל המשובץ אבנים קטנטנות, ליד היהודי הנודד הסגול הנצחי. ריח של דשא קצוץ. ואת. בכובע גדול מדי. ומקל. אני פוגשת אותך כשאני שוכחת לאהוב אותי כבר הבנתי. היית אוהבת את זה שככה את מזכירה לי.  

קרא עוד »

תרגום – קורות חיים

Résumé Dorothy Parker Razors pain you; Rivers are damp; Acids stain you; And drugs cause cramp. Guns aren’t lawful; Nooses give; Gas smells awful; You might as well live. קורות חיים / דורותי פארקר לחתוך זה כואב בורידים בארץ אין נהר עמוק כזה חומצה רעה לעור הפנים וסמים זה כזה פאסה אקדחים זה לא חוקי לולאות נקרעות גז עושה להקיא ...

קרא עוד »

אלוהים מתאהב

לאלוהים היתה בעיה עם הבירוקרטיה. הוא שנא אותה יותר מכל. הגיהינום, אם היה מעלה בדעתו לברוא אחד אמיתי ולא את הלונה פארק זיונים וכאב שנועד להרתיע את מי שאין בו תשוקה – הגיהינום היה חדר התיוק. תיעוד, היו מלחששים השדונים המסריחים מפחד וכפייתיות, זה הכי חשוב. הגיהינום, מתקן הראווה עם הלבה הרותחת, היה בסך הכל מלכודת תשוקה לאלו שלא טרחו ...

קרא עוד »

לכבוד יומולדת המאה לאישה הכי יקרה לי בעולם – דברים מהאזכרה בנובמבר

7.11.11 – בין ניו יורק לדנבר, גלויה בין העננים סבתא רותי שלי, את הקטע הזה ליורצהייט שלך אני כותבת על מטוס, במקום שנראה לי הכי קרוב אלייך, כי אם יש משהו שאני בטוחה בו, זה שעשית יותר קילומטרז' טיסה מכל אחד אחר במשפחה, סבתא מעופפת שלי. אני בטוחה שאת מבינה ומאשרת לי להיעדר, כי חו"ל תמיד היה תירוץ מספיק טוב, ...

קרא עוד »

ברבורינה שחורה

    הכל כבר מוכר וידוע וישן רק הצוואר לפעמים זוכר את היד המנפצת כשעוד גרמה לו להרגיש ברבורינה לא באמת אבל לרגע, לשניה של סאטן לבן ורך וחלק. וחיים שקטים על מים מתוקים. האמת יבשה, חסרת כל חן או עידון. מה שיש, מלוח וזולג לאיטו במורד הפנים. דממה מן הצוקים. המדבר שלי אילם ולילי. רק קול הלחישה המחליא מעומק ...

קרא עוד »

ויסלבה

אני מהנאחזים, כמוך שרק אחדים אולי אוהבים. בכל פעם שהטרוריסטים שבי צופים אני נזכרת בחתול שלך, שמחכה למישהו שלא ישוב. השארת אותנו ככה, ממשיכים להחזיק חזק במעקה הגואל היחידי אבודים כמו אטלנטיס עם מצפן מילים שבור עוד קצת, עכשיו.

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר