שיקפצו בעיניים בורקות מול רכבת נוסעת
אבל רק אם זה טריק של מצלמה ומסך ירוק
אני רוצה אותם פראיים וחסרי כל פחד,
אבל רק בראש, לא לתוך הכביש ולא על פסי הרכבת.
שיזהרו, לא כמונו.
אני רוצה אותם מושלמים כמוך, יפה שלי
כל כך נוצצת על רקע המחלקה הפסיכיאטרית.
החלוק הורוד שלך עוטף אותך כמו כל אחר צהריים
ואת ישנה שוב. האורחים של ההיא החדשה מרעישים במסדרון.
כשתקומי, אני רוצה להניח אצבע עדינה על כף ידך, ולשאול
אם את זוכרת באיזה צבע היו הכדורים שלך הבוקר?
סתם, כי אם זה כתום, אז יצא לנו אותו דבר שוב
וככה זה כבר מאז שבאתי לכאן.
ואז את בטוח תביני. ותעשי לי ילדים.
זה שיר חזק, בגלל הסוריאליזם שבו ובגלל שהוא נוגע בדברים פראיים, אמיתיים להפליא ומפתים-מאיימים. אבל יש לי תחושה שלפעמים את מפחדת ממה שאת מגלה ונסוגה; בגלל זה, יש כמה מלים ומשפטים שהייתי מנכש.