Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

to do lists

זה כל כך טוב בדרך כלל, הלילה זה פשוט לא נותן לי לישון.
יותר מדי דברים לעשות.
הרבה יותר  מדי. כיסיתי את החיים שלי בעיסוקים שבונים אותי, שעושים לי דברים טובים, אבל הלילה זה פשוט מלחיץ מדי.
אולי בגלל ריבוי החשיפה והכתיבה (פתחנו משרד פרסום שהולך ומתקדם, הטור בויינט, העריכה והכתיבה בגוגיי, פורומים שונים ומשונים) פחות בא לי לכתוב בלוג. יש לי המון כתיבה בחיים,  המקלדת הפכה לעבודה. ותודה לאל על כך, אני פשוט מחפשת דרכים להפיג את המתח, את התחושה הלא נעימה בבטן כשאני יושבת לכתוב עוד משהו.
כנראה שזה העומס מדבר.
אולי עבדתי יותר מדי.

עוד שבוע כזה לפניי, עוד שבוע של המון כתיבה והמון מחשבה והמון לעשות.
זה לא רע.
וזה בוודאי לא משאיר לי זמן לדכאונות או דברים כאלה. אבל הם נוטים לנשוך בישבן, בדיוק ברגעים האלה, של ללכת לישון ולהתבאס שאין לי עם מי להתכרבל גם הלילה.
מצד שני, אין לי זמן לזוגיות עכשיו. אין לי פנאי לא רגשי ולא פיזי לזה.
שלב אגואיסטי, שבו אני נורא עסוקה בעצמי, ואין לי זמן למישהו נוסף. מוזר קצת, עוד לא הייתי בסיטואציה כזו.
היא מציקה רק כשלא מצליחים להירדם, ותודה לאל, אני לרוב מגיעה למיטה כל כך מותשת שאין סיכוי שזה יקרה.

מטריד אותי עניין הכתיבה לשם הנאה, למעני, שלא קורה מספיק.
אם יש למישהו רעיונות על איך מגיעים לזה כשאת עובדת בלכתוב, שיספר לי 🙂

כיף לכתוב פה שוב, גם אם לרגע קצרצר.
הולכת לנסות לישון שוב,
ענת

2 תגובות

  1. פשוט להרגע. במקום להתמלא במחשבות מלחיצות לקבל את מה שיש כמו שהוא. למצוא את החיובי במה שאת עושה ולהאמין, שכשיסור הלחץ מהמחשבה ,יתמלא לך המקום בזמן פנוי לכתיבה של הנאה. ואם לא? אז כנראה שזה לא הרגע ,ולהאמין שברגע הנכון קורה מה שצריך לקרות.(אגב, רגע לפני השינה במקום לחשוב על מה שאין (מישהו להתכרבל איתו), פשוט ללכת על מה שיש (עונג כתיבה) ולכתוב…בדיק כמו שעשית כאן בפוסט הזה.

  2. כתיבה צריכה לבוא קודם כל מהנאה. אני חושבת שמעט מאוד מצליחים להתפרנס מזה. אני לא רוצה להתפרנס מזה כי אז זה יהפוך להיות עוד מטלה מעיקה. אבל ככה שאני עושה את זה כי בא לי – זה משחרר אותי.
    בכל מקרה, בהצלחה!

    שירי

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר