בננות - בלוגים / / מסדרת את החדר, הפסקה מתודית
Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

מסדרת את החדר, הפסקה מתודית

כבר שעה וקצת שאני מסדרת. המחשב עבר, אחר כבוד ובעזרתו האדיבה של הבן של השכנים, למיקום קרוב יותר למיטה, וליד החלון. יש לזה כמה מטרות, אבל העיקרית שבהן היתה של"ש. שינוי לשם שינוי.

כבר חודשים שאני חושבת על השינוי הזה בחדר. מצד שני, כבר שנים שאני חושבת על שינוי בכלל.
אז עכשיו עושים, בעבודה קשה. מחפשת עוד עבודה, לשעות אחר הצהריים, כדי להתחיל לחיות נורמלי.
לא רוצה לעזוב את המוזיאון, טוב לי שם.
(ממתי יש לי התנגדות ללספר סיפורי גבורה, ועוד במקום שמשלם לי כסף ומעריך את זה שאני עושה את זה טוב :))
אנני לנוקס ברקע. ככל שאני מקשיבה לה יותר, ככה אני מתאהבת בה יותר ויותר.
ואני שרה לאחרונה המון.
היו פה קודם חברים טובים, הפתעה נעימה לאחרי הצהריים של יום שישי, ועוד אנשים שמעולם לא ביקרו כאן. עשר שנים אני ואחד מהם מכירים, וחברים, וזו היתה הפעם הראשונה שהוא היה כאן.
איזה כיף!

נלחמת מלחמת חורמה בדפוסים, אלוהים, זה קשה.
כל שניה בא לי לברוח.
אבל לא, מחפשת כל פעם את הנקודה הלא דרמטית, את הפרופורציה, את הרוך.
בדרך כלל מצליח לי. לפעמים לא.
וכנראה שזה בסדר, כל עוד השאיפה באמת שם, והקרב הוא באמת קרב.
לומדת מכל טעות.

עבר שבוע טוב, בסך הכל.
המון הבנות והמון תובנות. המון פגישות עם אנשים שהתגעגעתי אליהם (נדבי… מירי… אנשי במה חדשה…)
ואחת מיוחדת, שהבגדים הצבעוניים שלה נכנסו לי לקטע פרוזה קצר שאני עוד לא יודעת מה אעשה איתו.
שלחתי שני טורים למקום חשוב, והם התקבלו. נקווה שיתפרסמו בקרוב.
הסקיצה שהתחלתי לכתוב בכתב יד בריפרף (בית הקפה הכי חמים בירושלים) לפני שבועיים הולכת וקורמת עור וגידים. בסוף יצא לי מהדרמה הזו רומאן, ואז תהיה לי תודה גדולה לומר, בנוסף לעוד כמה דברים. מי אמר שניסים לא קורים, לפחות על הדף. אולי זה טוב. משהו הבשיל בכתיבה שלי, ואני ממש אוהבת לראות את זה. ההפסקה של השנתיים האחרונות (הפסקה זה אומר שלא הפסקתי לכתוב, רק לא לקחתי את זה ברצינות) היתה נכונה כל כך ונתנה לי זמן להבשיל באמת.
אני מניחה שבעוד שנתיים אסתכל על זה שוב ואבין שעוד היה המון בוסר, יחסית, אבל זה מה שיפה בהתפתחויות. זה התחום הכי טוב שלי, לא יעזור כלום. זה הכלי הכי מעניין ומגוון שיש לי.
ולשיר.
יונתן, אותו חבר קרוב של עשר שנים, הכריח אותי להתמודד עם לשיר את פויזן של אליס קופר מהלב.
אחרי כמה שניות אנשים נעצרו והסתכלו עליי בתדהמה. אחד אפילו מחא כפיים בסוף.
מסתבר שכשאני עושה את זה מהלב, זה יוצא טוב.
היתה לי גם הופעה עם מיחזור – ראזל דאזל מתוך שיקגו – בערב במה 100. היה מוזר להופיע מול קהל שהפעם האחרונה שהוא שמע על דראג היתה כשהיו כאן בנות פסיה או באיזה מסיבת רווקות בדיווה.
מוזר, מאתגר, מעניין.

מוזר יותר היה להישאר בדראג כל הערב, ולפגוש ככה אנשים שלא ראיתי יותר משנתיים. מביך לאללה, בהתחשב בזה שהיו שם אנשים שאפילו לא ידעו שיצאתי מהארון, שלא לדבר על דראג.
ולהיזכר גם למה אני לא שם יותר, ולא להתגעגע יותר.
מוזר. ניתוק של נוסטלגיה.

מוזר לא לנסות להחיל את החלומות על העולם, ולראות אותו בחיוורון שלו.
חיוור ויפה, אבל עדיין, ברגעים שאני לבד ורק המוזיקה שלי איתי, אני צובעת אותו לעצמי איך שבא לי, ואת עצמי איך שבא לי.
אולי שם זה המקום הנכון.
אני רוצה להעיז שוב לרקוד כשאני לבד. משהו נחנק לי בגרון כשאני מנסה.
זה כנראה יקרה מעצמו בשלב כלשהו.
היום יש הדלקת נרות משפחתית, אחרי תקופה מאוד מתוחה כאן. אבל איך שכולם חזרו הביתה להדלקת נרות משהו נרגע אצל כולנו. ואני יכולתי לסדר.
אכלתי סופגניה וחצי עד כה, ואני מקווה לא לעלות מזה עד סוף החג.
שבת שלום. חנוכה שמח וחמים!

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר