בננות - בלוגים / / גרביים פלאפיות
Oh, look to the western sky
  • ענת אבישר

    בת 33, משוררת, פרסומאית, אמנית במה ועיתונאית דה-לה שמאטע, עדיין חולמנית מדי. אשת קריאייטיב, יצירתיות, רעיונות, יוזמות ומילים. מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ומלכ"רים במשרד יחסי הציבור רוני ארנון תקשורת. עובדת עם עמותות כמו לא לאלימות נגד נשים, מוזיאון הילדים בחולון, האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה ושדולות שונות לזכויות עובדים, נשים וילדים. בעבר, קריאייטיב דיירקטור במשרדי פרסום קטנים וממזרים. בעבר, ראש מערך קשרי חוץ באגודת ההומואים, הלסביות הבי והטרנס בישראל. לפני כן עבדתי בקרן לירושלים ועוד קצת קודם ניהלתי בפועל את עמותת בית הסופר - בית לאמנים בירושלים. ויש לנו גם כתב עת נפלא העונה לשם זוטא: http://zuta.org.il/ אשר הקמתי ביחד עם רונן אלטמן קידר, כפרות עליו ועל כשרונותיו. http://www.ynet.co.il/headlines/1,7340,L-5119-0,00.html - הטור שלי ב-YNET.  שירים שלי ניתן למצוא בהליקון "פחד" 2010, וגם בגיליון ט"ו של כתב העת "משיב הרוח" שהיה לי הכבוד גם להיות בוגרת כיתת השירה "מזמור" הראשונה שלו. ניתן למצוא אותי גם באתר במה חדשה http://stage.co.il/Authors/16415 וכאן. ובפייסבוק. ובכלל, די קל למצוא אותי, כאן ובמקומות אחרים :)

גרביים פלאפיות

לא הרבה רע יכול לקרות לך כשיש לך כאלה.
זאת אומרת, הרבה יכול לקרות, אבל תמיד יש את הנחמה הקטנה בלב, הנשימה הקטנה הזו של ממממ… נעים לי ברגליים…
מוצאת לעצמי בתוך הבלאגנים הלא מעטים שקורים לי, שגם אם מכניסים לשיא הפרופורציה, הם עדיין ענקיים ומגעילים במיוחד – נקודות קטנות. כשהרביצו לי גם מצאתי כאלה. זו תכונה שכנראה תלווה אותי.
אז אני לומדת ליצור את זה לעצמי. ליטופים קטנים של נוחות, פרגונים קטנים.
כמו ללכת עם השמיכה/פונצ"ו צמר רך לכל מקום, גם חמים, וגם יש איפה להתחבא תמיד.
או מעיל דובון, שזה כמו ללכת עם שמיכת הפוך שלי לכל מקום.
או להדליק תנור ליד המיטה.
או כוס קפה.
או מרטיני ביאנקו.
צריך לאכול פחות, למרות שזה המוצא הראשון שלי מדברים שעושים לי רע.

על הג"ויינטים ויתרתי, לעכשיו. לא בריא כשמנסים להתעורר ולשמור על שליטה ולא לחיות על מתח דרמטי. מנסה להרגע, למצוא נקודות חוזק, לא להיכנע לחרדה החברתית, לדרמה, לצורך בצומי ששני אלה מעוררים. מקשיבה יותר. שותקת יותר (אם כי לא מספיק. אני חייבת ללמוד את זה עוד)
אני מקווה שמחר יהיה בהיר יותר.
היום היה יום לא כל כך טוב.
היה לי קשה מאוד לא להיסחף למטאפורות דון קישוטיות למול דברים מסויימים.
אבל זו התקרבנות, ואותי לא הופכים לקרבן כל כך מהר לאחרונה.
זה מסתכם בסופו של דבר באמירה הלא דרמטית – לא רוצים, לא צריך.

וזה לא גרם לי לפקפק בעצמי, לשם שינוי, למרות שהיה קשה לאכול את זה.
אני נותרתי חזקה. ולא פחות מכך, טובה במה שאני עושה.

© כל הזכויות שמורות לענת אבישר