קראתי ראיתי סוקר תרבות

מעשה בגבר שאיננו איש אלא איחש. לפעמים הוא פישר (בפה דגושה) כלומר משתין. ולפעמים פישר, כלומר דייג. ואכן אלו הן הסיטואציות ביניהן מיטלטל איחש.  אני איש שמשתין באסלה, הוא אומר בתחילת המחזה. "נשארתי עם עצמי ובלי קטן. אבל מי זה עצמי. אולי יש שם יותר עצמי מאשר פה"  זהו עוד אחד ממחזות העיזבון של חנוך לוין. אינני יודע מתי כתב ...

  אני חייב להתחיל באיזו הצטדקות. אינני הולך מספיק להצגות פרינג'. או בגלל שהן לא מושכות אותי, או בגלל שלא נוח להגיע אני עצלן. וגם מפני שאני שמרן כנראה ונדמה לי שתיאטרון ניסיוני יהווה לי בעיה. אינני יודע מניין לי המחשבה הזו. תיאטרון פרינג' נחשב בדרך כלל לתיאטרון המעלה ניסיונות חדשניים ועומדים נגד התיאטרון הרפרטוארי המקובל. אך לנו אין תיאטרון ...

אחד המניעים והתחושות החזקות ביותר שאנו חווים בדרך כלל היא תחושה שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו להסתירה; להסתירה עמוק כל כך עד שאפילו את שמה אנו הוגים בלחש: תשוקה.  כמה מכם אמרו בקול רם "אני משתוקק", ולאו דווקא לפרטנר מיני. נכון שהמלה לא "יושבת" טוב על הלשון, אך אם היינו משתמשים בה היינו מתרגלים.  תשוקה יכולה להיות כל דבר. התשוקה תמיד ...

  הדבר מהראשון שמשך את תשומת לבי ביציאה משדה התעופה הוא שינוי טכני קטן. בין עשרות המוניות הארוכות הנמוכות המאפיינות את העיר עידנים עמדו שתי מוניות אחרות, צהובות כמו כולן, אך הדגם היה כמו ואן קטן לשלושה אנשים.  בהמשך אגלה שזו תופעה הולכת ומתגברת. לא שתיים. בעיר רואים הרבה יותר מוניות מהדגם החדש. אני מניח שבקרוב המוניות הנמוכות תעלמנה לחלוטין.  ...

                  סחרחרת  אני בודד אתה בודד והיא בודדת  ובגלל זה היא אחרה את הרכבת.  מה שהיא לא יודעת  שהוא לא היה עליה על הרכבת.  ואם הייתה פוגשת בו  הוא לא היה מפיג את בדידותה.  בדידות איננה תלויה באחר.  בדידות היא הלב.  לב התחושות והפחדים.   אני הולך ברחוב  ואני אינני איתי.  הרחובות הארוכים חלולים.  אולי כך תראה הליכה בחלל.  חולפים ...

                          פריס לאוהבים  נתן חלב בספל הקפה  נתן סוכרזית בקפה בחלב  בכפית קטנה בחש.  ואין מי שיסתכל עליו.  בחש והסתכל בחלון.  מסתכל ולא רואה כלום.  אנשים עוברים.  הם לא נתפסים בעיניו.  רק מכונית ממלאות לו את הרקע.  כיכר קרוסל פלאס ואנדום סאן סולפיס.  פאריס הייתה יפה הוא היה.  כעת אנשים עוברים על פניו.  אנשים הם החיים החולפים על פניו.  הוא ...

ז'יל וז'ים הוא הספר היחידי שאני יכול להעלות בדעתי שאי אפשר להפריד אותו מהסרט שנעשה על פיו, כשבאים לדבר בו. ויותר מזה, הסרט לא פחות טוב מהספר.  הספר קדם לסרט כמובן. אך הוא מאלו שעבר מבלי תשומת לב רבה בעת פרסומו.  אלמלא טריפו קנה אותו בחנות יד שנייה והחליט לעשות ממנו סרט, הספר היה נשאר עלום.  רושה כבר היה בן ...

היום מלאו שלושים ושלוש שנים למותה של האגדית *****************************************************  מריה קאלאס היתה פנומן קולי ומוסיקאלי, בעוד שרוב הזמרות שרות סוג אחד או שניים של תפקידי אופרה, מריה קאלאס הייתה מסוגלת לשיר כל דבר. היא שרה את וגנר, איזולדה, פרסיפל והוולקירה הדרמטיים שתובעים קול ושימוש טכני מיוחד וממנו עברה לשיר את הסהרורית, תפקיד קולורטורה תובעני מסוג אחר מתקופת הבל קאנטו. היא ...

הוצאות הספרים של ידיעות אחרונות ועם עובד יצרו סדרה חדשה של ספרים מהחשובים שפורסמו בארץ, אולי לא נשכחו אך העלו אבק במרתפים. אינני יודע אם היו עדיין על המדפים או אזלו, אך משמח מאוד לראות אותם מחדש על המדפים המרכזיים.  מוזר קצת לראות אותם בכריכה אחרת מהמוכרת. לא הגודל המוכר של עם עובד, שם יצאו לראשונה, לא עטיפה רכה עם ...

שירים מפכים כחיים.  מי שלא מבין שירים  לא מבין את החיים.  מי שחייו מפכים מבין שירים.  פעם הבנתי.  עד שבאת היו לי חיים.  לבי היה שיר.  ואז באת ואז הלכת.  פכפוך השירים פסק.  פכפוך חיים פסק.  מה נותר?  זכרון לא רצוי שמוטב לו שישכח.  זכרון של מגע שניר זכוכית לא ימחה אותו.  מגע קטיפה וריח הדרים.  חרובים יבשים.  היה לי ...