הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
תֵּן אֵת שְׁתֵי הַעֵינָיִּים הַדֹומְעוֹת שְׁלך
לבנה מושון
תֵּן אֵת שְׁתֵי הַעֵינָיִּים הַדֹומְעוֹת שְׁלךָ, יְדִידִי הַאָצִיל, הַשְׁאֵל אוֹתָן לַפְצוּעָה שֶׁבִּי, הַנַח אוֹתָּן עַל צִיפוֹרְנָיי, עַל כֹּבֶד שְׁנוֹתַיי, עַל שִׁבְרֵי חָיַי, רְטִיֹות עוֹטְפֹות ְעֶלְבּוֹנוֹתַיי, הַחֲיֵה בִּי בְּעֵירָה נַמָה, נְשֹׁוף ּבְּעוֹרִי, חַיִים בְּעוֹרְפִּי, הַקֵש עַל לִבִּי, תוֹפֵף אֵת תּוֹכִי, נַעֵר קְרַבַיי,
לבנה מושון
תֵּן אֵת שְׁתֵי הַעֵינָיִּים הַדֹומְעוֹת שְׁלךָ, יְדִידִי הַאָצִיל, הַשְׁאֵל אוֹתָן לַפְצוּעָה שֶׁבִּי, הַנַח אוֹתָּן עַל צִיפוֹרְנָיי, עַל כֹּבֶד שְׁנוֹתַיי, עַל שִׁבְרֵי חָיַי, רְטִיֹות עוֹטְפֹות ְעֶלְבּוֹנוֹתַיי, הַחֲיֵה בִּי בְּעֵירָה נַמָה, נְשֹׁוף ּבְּעוֹרִי, חַיִים בְּעוֹרְפִּי, הַקֵש עַל לִבִּי, תוֹפֵף אֵת תּוֹכִי, נַעֵר קְרַבַיי,
קַרֵב יָדֶיךָ שֶארְאֶה, עֶפְרוֹנוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ שֶׁאַחוּשׁ, הֶבֶל פִּיךָ שֶׁאְתְמָלֵא. צְעַק שֶׁאֶתְעוֹרֵר, שְאַג שֶׁאֶשְׁמָע,
אוֹי, יְדִידִי בְּרַח, בָּאָה אֲנִי אֶלֵיךָ חָיָה.
הגיעה לאוזניו השמועה על פרס עקום
לספרות.הוא אמר לעצמו:כבר עדיף להתאבדץ.
די עם הקנאה הפוסל במומו פוסל
אז תתאבד סוף סוף! יש כמה קומות 8 ו-9 שאפשר להמליץ לך…
איזה מהפך בסוף, לבנה. העמדה של הדוברת מתהפכת לגמרי, והופכת למאיימת… בחיים! מי יוכל לעמוד בכל זה? 🙂
הנזקקות של הדוברת לחיות ,לאמפטיה להתעוררות רגשית היא כה חזקה עד שהיא מבקשת ממנו מהידיד באופן פרדוכסלי לברוח ממנה מהחיתיות שברעב שלה ,אולי ברוח שיר השירים שם האהובה אומרת לדודה: ברח דודי ודמה לך לצבי:)
זרמת עם הרעיון, חנה, הפחת החיים כה מצליחה שהיא תופחת, הופכת לרועץ ומאיימת על חיי הידיד הנאצל. תודה.
אמנם כן, אמיר, כשהדוברת מתחזקת מחולשתה היא טורפת את כל מה בדרכה, לרבות האציל שבאדם. תודה על קריאתך.
לבנה, הוא מוכר, הידיד האציל שבא
להציל, אך ברגע ששבים לשגרת החיים הוא
בורח.
אהוד, תודה. כמה אפשר להישאר אציל על יד חיה שקמה על רגליה?
היי לבנה
תופף את תוכי נער את קרביי
זה כל כך מוחשי
השיר נותן את הפצע
להתראות טובה
תודה טובה על קריאתך הטובה.
מרגשת מאוד תחינתה של הפצועה,
גם אם קיים חשש שתזיק לעצמה.
הנזק עלול להתהוות מול הידיד בשני הכיוונים, תודה חנוך.
לבנה, כל כך בזמן…
אקח את השיר ואבלע אות אות.
מחר נראה אם ארגע מהחיה שקפצה בי היום…
מחכה לדיווח העדכני מה עם החיה שלך, תמי. תודה.
מרגש מאוד השיר, עדינות פוצעת ומעוררת חיות בסופה
תודה חני, אני עוד דאגתי מהאלימות המוסווית שבו.
שיר אהבה שמעבר למגבלות האנושית שלנו.
אישה יודעת להרגיש ולכתוב כך. גבר פחות. אך אין לאן לברוח. המחיצות מדומות.
אולי לא להודות, ופחות מזה לכתוב, ועוד פחות להגדיר, ופחות ופחות לראות את האינטראקציה. אבל להרגיש כולם יכולים רק אינם יודעים שהרגישו. תודה גרא.