הבלוג של לבנה כותבת ומספרת
מאת: לבנה מושון
אני יודעת שמאוחר מדי, ששום דבר שארצה לומר לך לא יגיע לאוזניך, שעכשיו עוטפת אותך המנוחה שכל כך ייחלת אליה, היא מלטפת את ראשך הצעיר, את לחיייך. עתה, אתה סוף סוף מחייך ומודה על המגע…
אתמול, יום כיפור, הייתה שבת שלווה בשכונה. רוח טובת מזג האירה פניה לכולנו. קרירה ורצויה. העורבנים חגגו בין הגגות השקטים. שחרורים וקיכלים הראו חיבה זה לזה. מי שהיה בתפילה בבית הכנסת, סגר חשבון עם בוראו. מי שהיה בבית סגר חשבון עם עצמו.
ישבנו בשקט, קראנו, צמנו, חלקנו אכלו מעט. לא ידענו עליך דבר. איש לא תיאר שברחוב הסמוך מאוד, בבית רב קומות, בדירה אחת בקומה העשירית, יושב בחור צעיר, בן 26, קצין משוחרר מצה"ל, נפשו מסוכסכת עליו, והוא טווה לאט, תך אחרי תך, את חלומו, אורג את קץ חייו.
מי יודע כמה עמוק ושחור הבור שישבת בו, וכמו יוסף עם כותנת הפסים קראת לאלוהיך הפרטי, ואיש לא בא לחלץ אותך, ואולי, רק הדי התפילה וקריאות הפיוט "אנא בכוח" שעלו מבית הכנסת, החישו את עצבונך וזרזו אותך אל החלון הגדול והמואר שסימל עבורך ישועה. איש לעולם לא יידע כמה פעמים פסעת מהמטבח לחדרך, ומחדרך לסלון, ומהסלון למרפסת השירות ובחזרה לחלון הגדול, ומי יודע איך ספרת צעדיך ומה אמרת לעצמך, ואולי אמרת שאם במקרה מישהו יתקשר, אז כל זה יימנע. אולי אמרת, שאם תישמע דפיקה אחת בדלת, לא תעשה את מה שבדעתך לעשות, ואולי תגיע אחת שתחבק אותך…מי יודע כמה "אוליים" העמדת ברשימה, ושום אולי לא קרה, ולא התקרב ולא קרץ ולא בא, ואתה הבנת שזהו, נגמר! כי ביום כיפור האנשים שקטים, והבתים מכונסים, והרחובות דוממים, והדממה הבהירה לך עד כדי אימה, שהריק הוא יותר גדול מכוחותיך…
ואז הגיעה השעה שלוש, אחרי הצהרים. השמש הדרימה ואתה ידעת שהערב בקרוב יגיע, ולערב כזה לא היה לך יותר כוח…גם לא לערב שאחריו, ולא לערב שאחרי אחריו, כי אתה בן 26 , זקן כל כך ואין לך עוד סבלנות לשום דבר…
ברחוב נסעו פעוטות על אופניים, ילדים צעקו בשמחה על קורקיניטים ממונעים, ילדה קטנה ראתה אותך עומד על המזגן…היא התבוננה שוב אם זה העומד אינו עציץ גדול וחי…היא בקושי הספיקה לפעור את פיה בקריאת תמהון: אהה!
ישבנו עם עצמנו קרוב לחלונות ושמענו תזוזת רכבים. קודם הגיעה אמבולנס לטיפול נמרץ, ואמרנו שמישהו הגזים בצום. אחר כך הגיעה ניידת משטרה, ועוד אחת ועוד אחת, והגיע שוב אמבולנס רגיל ומכבי אש. כשראינו את ניידת הזיהוי הפלילי אמרנו שמשהו רע קרה, רע מאוד. אתה כבר שכבת למטה ברחוב הסמוך מנופץ, והילדים נעמדו לא הרחק, בהו בשלולית הסמיכה שעיטרה את ראשך…
בבית הכנסת נלחשה הידיעה, ועברה מפה לאוזן, והחזן צעק וצעק בכוחו הדל:"אדוני הוא האלוהים!…אדוני הוא האלוהים!"
כל מה שכתבתי הוא אמת ויציב ונכון כמו השמש שעומדת במרום, והלוואי וחלמתי חלום, לבנה.
יפה ועצוב מאוד.