געגועים לאלישבע

מתוך גליון 21 של "זוטא" (שבעצם כולו, באופן ישיר או עקיף, על טהרת המטע עם תרגומו של איתי רון, יצירתה של סמדר לומניץ ותחריט של חי קשת, אישהּ של אביטל). הנה הקישור:

זוטא 21 

סונטה הפוכה/ שחר-מריו מרדכי

                                                            לאלישבע גרינבאום.

תִּהְיֶה זוֹ טָעוּת גְּמוּרָה לְצַפּוֹת פּתְאֹם לְמוֹתֵנוּ

הַיּוֹמָן מָלֵא וּמַדַפֵי הַמְּקָרֵר עוֹד לא רֵיקִים

וְיֵשׁ מָטָלוֹת שֶׁהַלֵּב דּוֹרֵשׁ לְקַיְמַן.

עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא לִקְרַאתֵנוּ

אֲבָל בֵּינְתָיִים הַמּחַ פּוֹעֵם; הַלֵּב מַחְכִּים

וְהַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן

וְיֵשׁ כָּל-כַּך הַרְבֶּה צִיפּיוֹת.

בָּרוּר. לא אֶת כּוּלָן נְמַלֵא

אֲבָל יִהְיֶה זֶה עָצוּב אִלְמַלֵא

מֻמְּשׁוּ יוֹתֵר מִשִּׁבְרֵי אַלְפִּיוֹת.

חֶשְׁבּוֹנוֹת יְמַלְאוּ אֶת יַמֵינוּ

הֲרֵי לא אֶת כּוּלָם נִפְרַע

אֲבָל תִּהְיֶה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה

לְצַפּוֹת פִּתְאֹם לְמוֹתֵנוּ.

בעוד כארבעה חודשים תמלאנה חמש שנים למותה של אלישבע גרינבאום, משוררת ומחזאית. אלישבע הלכה לעולמה בגיל צעיר מאד, בטרם מלאו לה ארבעים. בשנות חייה הקצרים הרעיפה בנדיבות מכשרונה ומחדוות הנתינה שלה. את אלישבע הכרתי בשנת 2003 במסגרת מתא"ן, ובשנת 2004 עבדתי עימה, ואף הנחינו יחד פסטיבל שירה. בקיץ 2004 נתנה לי אלישבע קופסת גפרורים זעירה ובתחתיתה שתלה את מילותיה של יונה וולך: "הלכתי אצל מי שהציע לי יותר חיים/ הלכתי אצל אלוהים/ הציע לי את כל החיים/ רציתי יותר רציתי את כל החיים". ואלישבע לא ידעה אז שימיה ספורים. קופסת הגפרורים מונחת אצלי על מדף הספרים, ואני מצטמרר ממנה כל פעם מחדש. אהבתי את אלישבע אהבה גדולה. כשהיא נפטרה ב – 31 בדצמבר 2004, מותה לא נתן לי מנוח. ימים ספורים לאחר מותה, בראשית ינואר 2005, נכתבה הסונטה ההפוכה בראשי כשהתהלכתי ברחוב שלמה המלך, בו התגוררתי אז, וחפשתי לאורכו סיסם הודי (מה זה, לעזאזל, סיסם הודי?), עליהם (הסיסם והרחוב)  שוררה אלישבע בשירה היפה "פתאם בצהרי תל אביב" מתוך ספר ביכוריה "ערף האור" (הליקון, 2000). בין השנים 2001 ל – 2004 מִעטתי לכתוב. השתלט עלי מחסום כתיבה, ושתיקה גדולה ירדה עלי מטעמים שונים. אירועים שונים, שהתרגשו עלי באותה תקופה, פרצו את מחסום הכתיבה. השיר על אלישבע היה, למעשה, הראשון. אבל לא העליתי אותו על הכתב משך שבועות. לא הייתי מסוגל. הוא פשוט ליווה אותי בלכתי, בשכבי, בקומי. אני מתגעגע לאישה המופלאה הזו. בפראפראזה על משפט משירתה: "אֵינוּתה מָלְאָה עולם".