לי עברון-ועקנין
משוררת, אוהבת אנשים ומילים
מאמרים שלי על באפי קוטלת הערפדים
|
על "לפני שאמות" מאת ג'ני דאונהם
אמיצה, ג'ני דאונהם: ההחלטה לכתוב ספר מנקודת מבטה של חולת סרטן גוססת אינה מובנת מאליה, אפילו אם לא היה מדובר בספר נוער. והיא גם מוכשרת. אני, את "לפני שאמות" קראתי בסוף שבוע אחד וכמעט לא הצלחתי להניח אותו מהיד, גם כשבפרקים האחרונים כעסתי על עצמי ועל הבחירה התמוהה שלי
כניסה לפוסט
פורסם ב 07/02/2010 18:54:13
תגובות: 5
|
ולפעמים
לפעמים היא בוכה כשהיא רואה אותי.
"רק כשאתם באים היא בוכה," הכריזה פעם אמא שלי השמרטפית, "למה?"
"כי אנחנו הורים מגעילים והיא שונאת אותנו," עניתי מיד בצחוק בריא ומידבק.
אבל אני יודעת למה. כי לפעמים הכול מציף, ועל זה שהלכתי קודם (ואז היא אמרה לי בשלווה רבה "ביי
כניסה לפוסט
פורסם ב 03/02/2010 22:03:04
תגובות: 28
|
עשרים נערות לקנא
מאז שגיליתי את audacity - יותר נכון, מאז שגיליתי שיש לי מיקרופון במחשב ובעקבות זאת את אודסיטי, שזו תוכנה להקלטה עצמית באיכות איומה אבל למי אכפת (לא לי), אני משתעשעת לי בהקלטות מדי פעם, והיום כשנותרו לי עשר דקות פנויות (בחיי. בדיוק עשר והתלבטתי מה לעשות בהן!) הקלטתי שיר שהלחנתי לפני
כניסה לפוסט
פורסם ב 28/01/2010 17:46:28
תגובות: 24
|
לקרוא עם הגרון: על "ורד הלבנון" מאת לאה איני
חשבתי שאולי על הספר הזה לא אכתוב. שלפעמים מספיק להיות עם החוויה ולא צריך לרוץ לספר לחבר'ה. במיוחד על חוויית קריאה כזאת. נדירה, שבילדות ובנעורים כשהספרים היו צינור חמצן וחבל הצלה, לא הייתה נדירה כל כך: כשמחכים לרגעים הפנויים של הערב כדי להתייחד עם הספר. כשחיים את התמונות
כניסה לפוסט
פורסם ב 06/01/2010 18:19:41
תגובות: 15
|
בַּשוּק בפריז
בשוּק בפריז, עיניים חסרות בית
רעבות
תובעות, עור שוקולד
נענה
לעולם אהיה קטנה מדי,
בורגנית פרוורים קטנה,
ולא אשתווה
כניסה לפוסט
פורסם ב 04/01/2010 15:47:21
תגובות: 23
|
רומפלשטילצכן
רוּמְפֶּלְשְׁטִילְצְכֶן
ובלילה הראשון בא
האישון ולא תמיד היה
אישון כי גם גדול מאוד
ומתעתע
הוא מישש את חרוזיה ביד תובענית
וכשפָּרַט על גופה היא עצמה את עיניה
מתבוששת לראות איך הפך
את הקש שלה לזהב
ובלילה השני השחיל את הטבעת
ובחיבוקו הייתה גם היא
אישונת וגדולה
כניסה לפוסט
פורסם ב 02/01/2010 09:14:10
תגובות: 21
|
מיונז
מיץ תפוזים סחוט מזכיר לי את ילדותי הלונדונית וזו מקבילה די סבירה לעוגיית המדלן של פרוסט, אבל הבוקר בסופר התעורר בי זיכרון תחושתי מפורט דווקא לנוכח מיונז. לא כל כך רומנטי, אבל בזיכרון שלי כן. קודם כול, אני אוהבת מיונז. הכי מדהים בעולם בעיניי זה לחם אחיד שפורסים בבית (ואם אני
כניסה לפוסט
פורסם ב 18/12/2009 08:02:59
תגובות: 16
|
שלוש בלילה
עוד לא שלוש בלילה, אבל זה זניח, אני כבר ישנתי שנת ישרים ועמלים כשהיא בכתה, ואמרתי לאבא שלה שעשה את משמרת הלילה אתמול שהפעם אני, וקמתי והרמתי וחיבקתי והחלפנו חיתול ומכנסיים רטובים וישבנו ושרתי נומי נומי ("נוּ-ני") ופזמון ליקינטון ("לַ-יִל") וכשניסיתי להחזירה למיטתה היא
כניסה לפוסט
פורסם ב 13/12/2009 01:43:53
תגובות: 27
|
הנסיכה אוויר
אני בת חמש-עשרה בפאבים הירושלמיים, קרובה מאוד לעולמם של תופסי הזיונים ורחוקה מאוד. אני חושבת שאני לא יודעת איך עושים את זה. והרי אני יודעת: לסטודנט-לקולנוע ולסטודנט-למתמטיקה שהציעו לי ולאפרת לעבור מהפאב לדירתם, אומרים כן במקום לא. לאיתמר שבמסיבה במבשרת לחצתי על כף ידו בין
כניסה לפוסט
פורסם ב 11/12/2009 09:51:08
תגובות: 31
|
בתו של קזנובה
סיפור שלי בגיליון החדש של "זוטא".
http://zuta.bhasofer.org.il/?p=1736
כניסה לפוסט
פורסם ב 25/11/2009 09:56:18
תגובות: 8
|
|
|
