בננות - בלוגים / / ואם הפוסט הזה נראֶה לכם מוכר, זה רק בגלל שהכל אותו דבר אבל במקום אחר
שחר-מריו מרדכי
  • שחר-מריו מרדכי

    שחר-מריו מרדכי, משורר.   מהגר מצפון הארץ לתל אביב. ללא סל קליטה. מסתדר. מנחה ארועי שירה. הנחה גם בטלוויזיה הישראלית את תכנית הספרות "על המדף". לרייטינג של התכנית אפשר לקרוא "הישרדות", מסתבר. אנליסט ויועץ פוליטי לשגריר בריטניה בישראל. יש מנדט, מתבהר. בעל תואר ראשון בתקשורת ובמדע המדינה ותואר שני במדע המדינה באוניברסיטת חיפה. אפילו טיפח דור סטודנטיאלי, כשלִמֵּד ארבע שנים אודות המערכת הפוליטית הישראלית. התוצאות לא משהו, מתחוור. שיריו, תרגומיו ומאמרי ביקורת פרי עטו נדפסו בכתבי עת שונים, בהם: גג, דקה, הו!, הליקון, זוטא, מטעם, משיב הרוח, עיתון 77, עמדה ושבו, כמו גם במוסף לתרבות וספרות של הארץ, במוסף ספרים של הארץ, במוספי מעריב ומקור ראשון ובאתר המקוון של ידיעות אחרונות, Ynet.   מקום הראשון בתחרות הארצית "שירה על הדרך" לשנת 2010 . ספר שירים, "תולדות העתיד", ראה אור בשנת 2010 בהוצאת אבן חושן.

ואם הפוסט הזה נראֶה לכם מוכר, זה רק בגלל שהכל אותו דבר אבל במקום אחר

 

בעקבות חיפה ובאר שבע, מונחים בקנה עוד שני ערבי השקה ל"דקה". האחד – בתל אביב, והאחר – בירושלים.

דקה V

 

השקת הגיליון החמישי

בחללית, תל אביב

יום רביעי | 12.08

20:00

 

יקראו מתוך הגיליון הטרי:

 חגית גרוסמן (בליווי עמיחי שלו) | שחר-מריו מרדכי | ענת זכריה | נוית בראל | טלי לטוביצקי | ניר זילכה | ריקי דסקל (בשם שולמית אפפל) | ערן צלגוב | רוני הירש |

 

מבצעים אורחים:     זאב טנא | רות דולורס וייס ויהוא ירון

על העמדה:            נרקיס טפלר

 

רח' הירקון 70, תל אביב

כניסה חופשית

 

ובירושלים – ביום חמישי, ה – 20 באוגוסט, בשעה 20:00 בפאב התקליט. מבצעים אורחים: רות דולורס וייס ויהוא ירון. בואו!

 

דקה 005: גיליון קיץ 2009

 

הכל אותו דבר אבל הפוך/שולמית אפפל

אָמְרוּ, הִגַּעַתְּ מֻקְדָּם הָיָה סָגוּר עוֹד לֹא פָּתְחוּ כְּבָר לֹא חִכּוּ אֵין מָקוֹם כָּזֶה הֶחְלִיפוּ כְּתֹבֶת הָיְתָה הֲצָפָה הַצִּיּוּד הִתְקַלְקֵל אַתְּ כּוֹתֶבֶת בְּמִבְטָא זָר חֲבָל שֶׁבָּאת הִגַּעַתְּ מְאֻחָר לָמָּה אַתְּ לֹא שׁוֹלַחַת תִּשְׁלְחִי נִקְרָא נִרְאֶה נִתְיַעֵץ אֵיפֹה הָיִית כָּל הַשָּׁנִים אָמְרוּ שֶׁחָזַרְתְּ בִּתְשׁוּבָה הָיָה מִי שֶׁרָאָה אוֹתָךְ בַּתַּחֲנָה יוֹרֶדֶת מִפִּגּוּעַ נֶעֱצֶרֶת בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם מוּל שׁוֹשָׁן שֶׁנֶּעֱקַר וְנִקְבַּר תַּחַת דַּחְפּוֹר בְּחָצֵר שֶׁלְּיָמִים יַעֲמֹד בִּמְקוֹמָהּ רַב קוֹמוֹת לְמִשְׁפָּחוֹת בְּרוּכוֹת וְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא יָשׁוּב לִשְׁאֹל לָמָּה אַתְּ חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת הַכֹּל אוֹתוֹ דָּבָר אֲבָל הָפוּךְ

 

 

 

 

 

85 תגובות

  1. שחר
    מקסים רעיון נהדר להפיץ…
    אבוא ביום רביעי.
    להתראות טובה

  2. מירי פליישר

    והקטע של שולמית . ככל שאני קוראת יותר משתבח . כמו תבשיל טוב.
    מצטערת שקיץ הזה אני קפואה מחום בבית.

  3. בהצלחה רבה! איזה כיף!

  4. שולמית אפפל

    שחר-מריו, אשתדל להנות ממרחק
    הבן שלי יעביר לי צילומים בזמן אמת
    אנא הצטלמו למעני…
    טובה, מירי, שחר-מריו וכל בחברים והחברות – כל אהבתי

  5. שחרמריו בהצלחה לכך, לכם.
    דקה לירושלים, דקה לתל אביב..:)

    • צ"ל לך לא לכך..
      אבל זה בגלל שאני מבולבלת ולא יודעת לבחור לאן להגיע..:)

      • תמי, תודה!
        כן מתבלבלת, לא מתבלבלת – העיקר שנמשיך להתראות במטע הבננות.

        • שחרמריו, מהתגובה שלך ניכר שאתה לא יודע שאני נמצאת לאחרונה בפתח תקוה וגם בירושלים. על כן לא ידעתי להחליט לאן אבוא. אבל תמיד שמחה למצוא את זיו פניך כאן בבלוגיה.

          • לא. לא ידעתי שאת בפ"ח ובירושלים, אבל יתכן שהשתמע מדבריי דבר שלא התכוונתי אליו.

            התכוונתי לומר שכיף לפגוש אותך פה, בין אם תבואי לערבי שירה ובין אם לאו. ביננו, זה "חתיכת תיק" לבוא לערב שירה, במיוחד כשרובם מנופחים מרוב חשיבות עצמית ומפוהקים משעמום ואריכות יתר וחוסר הבנה של המשוררים כמה יכול הקהל להכיל (אגב, הערב שפורסם כאן לא היה כזה. ללא כל קשר להיותי משוחד. חח…).

            לכן, כשהפקתי ארועי שירה והייתי חבר בצוותי סיעור מוחות, חשבתי על הקהל ולא על האגו של המשורר. ולכן אני חושב שהגעה מעיר אחת לאחרת בשביל ערב שירה היא בגדר הימור. תבואי כשהערב יתארח בעירך. או שתקראי משהו בבננות.

            🙂

          • מוזר מאוד שכך אתה כותב על ערבי שירה שאתה עצמך לוקח בהם חלק.
            אני לא בליינית כלל אך ערבי שירה מאוד מדברים אלי והמון פעמים הוסיפו לי המון אינפורמציה על שיר ושירה.
            בכל אופן אם אצליח אבוא.
            ולך שיהיה בהצלחה.

          • זה לא כל-כך מוזר, תמי. חשבי על זה. גם שחקן כדורגל יודה שלא מעט משחקים אינם אלא מפגן של שעמום על אף הציפיות, שתולים בהם. זו בדיוק הסכנה עם ערבי שירה. ואני אומר זאת כי אני נוטל בהם חלק. הרי השתתפתי בערבי שירה, הנחיתי ארועי שירה ואף נטלתי חלק בהפקת פסטיבלי שירה. ואת יודעת מה, תמי? רבים מהמשוררים אינם יודעים לקרוא שירה. וזה מתיש לשמוע שירה שאינה נקראת טוב. ממש כמו לצפות בתשעים דקות משחק כדורגל כשהשחקן מפגין שליטה דלה בכדור. ובנוסף לכך רוב המשוררים קוראים יותר שירים מהרצוי (מרוב צמא לאהבת קהל ולעיתים – לאהבת עצמם) וחורגים ממכסת הזמן, הקצובה להם. כשזה באחריותי, אני תמיד דורש מהם לא לחרוג ממכסת שלוש דקות (ביודעין שיגנבו דקה, במקרה הטוב) ולא להקריא יותר משלושה שירים (כדי לא להלאות את הקהל).

            ברור שערבי שירה מדברים אלי. וזה חשוב לי שייעשו ערבי שירה, והם תורמים לי. אבל הפניתי זרקור לליקויים המתגלעים בהם. והאמיני לי, הליקויים הללו צצים הרבה מאד. וכך נוצר לפעמים מפגן של שעמום ואריכות יתר ופיהוק.

            ובכל אופן, אני דוגל מזה שנים בשילוב השירה עם אמנויות אחרות (משחק, מיצגי וידאו, מחול). גם יזמתי והגיתי אירועים כאלה. אבל זו לא סיבה להעלים עין מהדרוש תיקון.

          • סלח לי שאני חושבת שזה חוסר צניעות מצידך לדבר כך על חברים משוררים.
            הייתי שמחה לו תמחק את ההשיח הזה ועדיף לו היה נעשה באופן פרטי, אם בכלל.

          • אני לא בטוח שאני מבין מה בדיוק חורה בדבריי. הרי אין דין אמנות קריאת השירה כדין אמנות הכתיבה. לא מתחתי ביקורת על שירת משורר זה או אחר, אלא על עצם הקריאה. ואני עומד מאחורי דבריי. רבים מהם אינם יודעים לקרוא. ואולי גם אני בינהם. אין לדעת. אבל זה חדש לך? לא שמעת על סדנאות ללימוד קריאת שירה? ומה זה בעצם בית ספר למשחק? זה בית ספר ללימוד קריאת טקסטים, בין אם של חנוך לוין או של חזי לסקלי. ובכל אופן, דברתי כאיש מקצוע, שעסק ועוסק גם בהפקה והנחייה של ארועי שירה. האם אסור לי לחוות דעה מנסיוני? והרי לא נקבתי בשמות משוררים.

            צר לי. תצטרכי להציג בפניי טיעונים משכנעים יותר כדי שאמחק את השיח הזה. בשם חופש הביטוי אני מתנגד למחיקת תגובות אלא במקרים קיצוניים בלבד.

          • הבנתי שלא ברור לך שהמעטת ערך חבריך המשוררים היא בעיה.
            ההשוואה למשחק כדורגל היא לא רלוונטית.
            משוררים הם לא שחקנים בקבוצה, בנבחרת…היכולת האישית לקוא שיר של אותו אדם שכתב וקורא בקולו זה מה שיפה. זו קריאה שמביאה את הנשמה שמאחורי המילים. לכל משורר ייחודיות בקולו ובדרך בה הוא מקריא את המילים שכתב. זה נפלא לשמוע את הקולות האלו.
            משוררים לא צריכים להיות זמרי אופרה או שחקנים. כל מה שהם זה הכי טוב שיש.
            מה לך ולהעביר ביקורת על הרצון שלהם לקרוא יותר ויותר ממה שהוקצב להם בזמן? האם זה אומר דבר על האגו המתנפח שלהם כשאתה אומר: "אהבת עצמם"..?

          • שחרמריו אתה אדם יקר ומשורר נפלא. אבל אני צריכה לקום מחר מוקדם לבילינסון. אז נדבר בהמשך של המחר.
            לילה טוב.

          • תמי,

            לא המעטתי בערכם של משוררים. דברתי על עמידה מול קהל וקריאה בקול. כמו שיש מי שלומד לשכלל את תיבת הכלים הפואטית שלו בבית ספר לשירה, כך אפשר לשכלל את אמנות ההקראה בקול.

            ההשוואה למשחק כדורגל רלוונטית מבחינתי. לרוב משורר אינו עולה לבמה לפרק זמן בלתי מוגבל אלא הוא חלק מ"נבחרת" משוררים שעולה לבמה בזה אחר זה. דברתי על ערבי שירה מסוג זה ואף הזכרתי פסטיבלי שירה. ולצורך העניין, גם אם לא מדובר במשחק כדורגל של נבחרת, הרי ששחקן כדורגל יכול לשכלל את שליטתו בכדור גם כשהוא לבדו על מגרש באימון פרטי. זה בדיוק שכלול היכולות.

            "היכולת האישית לקרוא שיר של אותו אדם שכתב וקורא בקולו זה מה שיפה. זו קריאה שמביאה את הנשמה שמאחורי המילים". כך כתבת. נכון. אבל מה אם הוא בולע מילים? קורא אותן מהר מהר? או לאט לאט? לא חבל על השיר? על נשמת השיר? הרי יתכן שמדובר בשיר מצוין, שנוצותיו נמרטו בהקראה שחטאה לאיכויותיו.

            "משוררים לא צריכים להיות זמרי אופרה או שחקנים". אני מסכים. גם ילד שלומד תורה לא צריך להיות רב, וילדה שלומדת זמרה אינה חייבת להיות זמרת. אבל ללמוד זה טוב, לא? ולהרחיב את המנעד כדאי, לא?

            מה זה "כל מה שהם זה הכי טוב שיש"? מחקרים מוכיחים שאדם אינו משתמש אלא בעשרה אחוזים מיכולותיו השכליות. אז אם אפשר יותר, לא כדאי להשקיע?

            ובאשר לביקורת שמתחתי על "הרצון שלהם לקרוא יותר ויותר ממה שהוקצב להם בזמן" – דברתי על ערבי שירה, תמי. כן, זו בעיה. קורה שמפיק או מנחה או מנהל אדמינסטרטיבי רואה את התמונה כולה (מתוקף תפקידו) ולא מביט רק דרך האשנב הצר של המשורר, הרוצה להעניק משירתו עוד ועוד לקהל מבלי להתחשב בליין-אפ וביכולת הספיגה של הקהל. מה לעשות? נתקלתי בזה לא פעם במסגרת ארועי השירה, שנטלתי בם חלק.

            ובעיות אגו יש לכולם. גם לי, גם לך, ובעצם לכל אחד. וגם בעיות של אהבה עצמית יתרה או העדרה. זה אנושי, וזה ודאי לא זר לך, ונתקלת בזה במהלך חייך. גם בבלוגייה. אבל דברתי על זה בקונטקסט של ערבי שירה, לא בהקשר של ניתוח פסיכולוגי פרטני לאדם זה או אחר.

          • הייתי עסוק בכתיבת התגובה, ולא הבחנתי בפרישתך ובאיחולייך ללילה טוב. אז לילה טוב גם לך, תמי. ובוקר טוב (אם תקראי בבוקר) ויום מצוין.

          • שחרמריו, בכל תחום ניתן ללמוד ולהשתפר. אבל אתה אומר:
            "התכוונתי לומר שכיף לפגוש אותך פה, בין אם תבואי לערבי שירה ובין אם לאו. ביננו, זה "חתיכת תיק" לבוא לערב שירה, במיוחד כשרובם מנופחים מרוב חשיבות עצמית ומפוהקים משעמום ואריכות יתר וחוסר הבנה של המשוררים כמה יכול הקהל להכיל"
            מי במיוחד מנופח מרוב חשיבות עצמית? המשוררים?. אני מכירה באופן אישי משוררים רבים ולא פגשתי את מה שאתה מתאר.

            ואתה מוסיף:
            "לכן, כשהפקתי ארועי שירה והייתי חבר בצוותי סיעור מוחות, חשבתי על הקהל ולא על האגו של המשורר". האם למשוררים, באופן גורף, יש אגו שמייחד אותם?
            "ערב שירה היא בגדר הימור." הימור? באמת אתה חושב כך? לא נראה לך שזה מילון מושגים שלא הולם משוררים וערבי שירה? מה זה טוטו, לוטו, מפעל פיס למשחקי ליגה?…
            אין הבדל בגישה הזו לבין אמרגן חפלות, או גישה מסחרית של שוק, כאשר משוררים הם סחורה פגומה שזקוקה לשיפצור…

            " מרוב צמא לאהבת קהל ולעיתים- לאהבת עצמם…חורגים ממכסת הזמן הקצובה להם." וואלה דעתך לא מחמיאה למקצוע..:)

            אתה בטוח שזה בסדר מה שאתה חושב על משורים ואני טוענת שזו לא האמת כלל וכלל ושזו רק דעתך חסרת הצניעות והמפתיעה.

            אין לי חשק להביא עוד משפטים שלך לציטוט. זה מאוד מעציב שכך אתה חושב אבל אני אתגבר ואחשוב עליך רק דברים טובים כמו השירים שלך הנפלאים.

          • לא, תמי. התייחסתי לערבי שירה כמנופחים ומפוהקים לפעמים, ולא למשוררים.

            לגבי אגו, לכולם יש. גם לי, כמובן. אם כ אנשים נבדלים זה מזה במינון ובעוצמה.

            את פגשת משוררים כקוראת או כשומעת. אני דברתי מנקודת ראות של מפיק בלבד. רוב המשוררים שאני מכיר אנשים נפלאים, מרתקים, משכילים, חכמים ואנשי רעים להתרועע.

            מנקודת מבט של ערבי שירה בלבד – דברתי על צמא המשורר לקהל (99% כאלה, כולל אני) ועל הימור. פסטיבלי שירה הם לפעמים…אפעס….שוק. כן. מסחריות, פוליטיזציה. ודאי. גם אם לא נעים לשמוע, אין סיבה לא לומר זאת.

            ואם פגעו בי דברייך, אני מתנצל מעומק הלב. אולי הייתי צריך לעשות שימוש במילים אחרות ועדינות. אני מקווה שתמצאי בלבך לסלוח לי. לא התכוונתי להעכיר את רוחך, שכה יהיה לי טוב.
            על אף חילוקי הדעות, את יקרה וחביבה עלי מאד.

            באהבה גדולה,
            שחר-מריו.

          • שחר יקר, לא הגבתי בשיח, מתוך עלבון אישי. ואין צורך שתתנצל בפני.
            הגבתי מתוך תחושה של עוול שנעשה בדיבור שלך כלפי משוררים וערבי קריאה.
            לא השתתפתי בערבי שירה אלא כמאזינה אוהדת וסקרנית.
            מאוד מעריכה אותך וחשוב לי שלא תרגיש עכירות בעקבות מה שדיברנו, ובאמת גם השכלתי ממה שקורה מאחורי הקלעים…

            אהבה גם לך

          • תמי, אני שמחה לומר לך את דעתי שה"עוול" שחשת בו הוא עוול מדומה בלבד. שכן אין בדבריו של שחר שום עוול כלפי אף אחד ושום דבר.
            כמו כן צר לי לומר שאם כבר לדבר על "עוול", את היא זו שעוולת כלפיו בסילוף עקבי ושיטתי של דבריו הן ברמת הפשט הן ברמת רוח הדברים.
            אך אני מעדיפה לא לנסח זאת במונחים של עוול, כי אם במונחים של קצר (חמור?) בתקשורת, והקצר הזה לא נבע מדבריו הפשוטים, הבהירים, המנומקים שוב ושוב של שחר…

            בברכה ויום טוב

          • גבריאלה בואי נדבר על זה.
            תסבירי לי מה לא הבנתי שאת הבנת שאני לא הבנתי?

          • תמי, אם שחר לא הצליח להסביר את דבריו באופן שתביני אותם כפשוטם ולאשורם, לא נראה לי שאני אצליח. אז חבל על הזמן של כולנו. אולי בעוד זמן מה, כשתשובי לקרוא בדברים או סתם להרהר בהם, תביני שטעית בהבנת דבריו.

            רק אוסיף באופן כללי שראוי לדעתי מראש ומלכתחילה (גם אם איננו ממש מבינים עד הסוף) לתת קרדיט לדברים שנאמרים מתוך ניסיון עשיר יותר, מקיף ומגוון יותר.

            רק טוב

          • גבריאלה זו דרישה מוגזמת לבקש ממי שלא הבינה בפעם הראשונה שתבין בפעם השנייה מה שלא הבינה בראשונה.
            מותר לי " לא להבין" וגם להבין הייטב ולשוחח על כך.
            את ממשטרת השפתיים? וכותבת לי נו נו נו…
            "רק אוסיף באופן כללי שראוי לדעתי מראש ומלכתחילה (גם אם איננו ממש מבינים עד הסוף) לתת קרדיט לדברים שנאמרים מתוך ניסיון עשיר יותר, מקיף ומגוון יותר."
            את מגזימה לאללה…

          • אנסה להסביר את המשפט הזה במקרה שלא הובן:
            לשחר יש יותר ניסיון בנושא הזה של ערבי שירה, מכל מיני היבטים של הנושא, לא רק כמישהו בקהל, גם כמשתתף פעיל, גם כמארגן, גם כמנחה ועורך, גם מבחינת ותק ואולי אפשר לציין כאן עוד דברים – אני חושבת שראוי היה לתת קרדיט לאדם שמדבר מתוך ניסיון (אין חכם כבעל ניסיון) במקום לחשוד בכשרים, לייחס להם עוול וכיו"ב… מקווה שזה יותר מובן עכשיו.

            כל טוב

          • זה נורא חביב מצידך להעביר לי קורס מזורז בהבנת הנקרא. תודה!
            את לא נותנת קרדיט לעצמך כדי לקרוא מה כתבתי ומה שחר ענה לי. (הוא כתב שאלו ערבים משעממים וכו..)
            מה לך ולשיחה שלי עם שחר?

          • גבריאלה, תודה על שקראת דברים כהווייתם ולא כהעווייתם. אני שמח בתגובתך.
            ולאן נעלמת בזמן האחרון?

            תמי, קורה שיש חילוקי דעות ואי הבנות. לא הובנתי כהלכה. לא טענתי שערבי שירה משעממים, אלא שיש ערבי שירה משעממים. כמו כל חובב שירה, גם חובב קולנוע עלול להיתקל בסרטים משעממים. זה לא ימנע ממנו להמשיך לאהוב קולנוע ולהכיר בתרומתו לתרבות. בכל מקרה, אבדוק את עצמי בעניין שמא התנסחתי לא נכון.

            זכותך לפרשנות אישית נתונה לך תמיד כמובן, ואני מברך על כך, ומזמין אותך לדיאלוג פתוח כל העת, אך אבקש לא למנוע מאחרים את האופציה לדיאלוג ("מה לך ולשיחה שלי עם שחר"?), שכן בלוג הוא מקום חי ונושם, שכל אחד יכול להצטרף אליו. מניעת דיאלוג, בעיניי, הכרחית רק בעת הוצאת דיבה, פגיעה קשה ברגשות הזולת, שאינה עומדת במבחן הסבירות, מפגן של שנאה לאחר או שימוש בכלים דמגוגיים לעיוות דברי המגיבים.

            למיטב שיפוטי, דבר מכל אלה לא התרחש כאן.

            שבת שלום!

          • משוררים ואגו:
            הנוסחה בעניין הזה פשוטה למדי. היא מתבטאת במה שקרוי במתמטיקה "יחס הפוך":
            ככל שהמשורר יותר קטן האגו שלו גדול יותר; ככל שהמשורר יותר גדול, האגו שלו קטן יותר.

          • גיורא, מאחר והקילומטראז' שלי בתחום דל לאין ערוך לעומת שלך, אין לי אלא להקשיב לך ולהפנים. תודה על השיעור (במתמטיקה ובכלל).

          • לא ברור לי משדוע מזמינים לערבי שירה משורראים שאינם יודעים לקרוא.
            ועוד: להזמין משורר לשלוש דקות קריאה זה עלבון גמור. אין שום סיבה שמשורר יהיה פריט בסופרמרקט שבו מוכרים רק חטיפים.

          • גיורא! ברוך הבא לבלוגי. זה זמן רב שבלוגי משווע בסתר לקשב מכיוונך, איש רב פעלים, ונפלא שזה קורה לראשונה, גם אם רק בעטייה של תכתובת עם תמי.

            מה אומר לך? רבים מהמשוררים אינם יודעים לקרוא את שירתם. אם לא יוזמנו לערבי שירה, כמעט לא יהיה את מי להזמין. הצעתי היא להעלות את המודעות לנושא, ולסייע למשוררים הנפלאים לשפר את יכולות ההקראה.

            לגבי "שלוש דקות" – אני חושב שכל עוד מדובר בערב שירה (שאינו ערב יחיד), ונבחרת משוררים עולה לבמה בזו אחר זו, רצוי שמשורר/ת לא יחרגו מעבר למכסת דקות מוסכמת וקצובה מאחר וזה עלול להלאות את הקהל, לפגוע ברמת הקשב שלו למשוררים העוקבים בתור, לפגוע במשוררים עצמם ששכרם ייצא בהפסדם. למען הקהל, השירה והמשוררים עצמם – כדאי להציב גבולות. אחרת "תפסת מרובה לא תפסת". אתה, כמובן רשאי להחזיק בדעה אחרת.

          • לשחר שלום.
            הייתי בבלוגך פעמים לא מעטות, אולם רק עתה החלטתי להגיב. התקופה האחרונה גם היתה קשה לי מבחינה בריאותית.
            ערבי שירה (ואני מקפיד ללכת, ככל יכולתי, לערבי שירה של צעירים ולא לערבים ה"יוקרתיים" ב"צוותא" וב"בית ביאליק) הם אכן ערוץ נאה למפדש עם קהל.
            עם דאת, אני דבק בעמדתי שמי שאינו יודע לקרוא לא צריך לקרוא.
            כמו כן, מוטב להזמין משורר פעם אחת בבשנה-שנתיים ולתת לו במה נאותה ולא ל"דלל" את הופעת המשורר, דקה פה, דקה שם.
            בלא לנקוב בשמות, אני מכיר כותבי שירה שמתרוצצים שלוש-ארבע פעמים בשבוע בערב שירה אחד ובמשנהו, קוראים בכל אחד שלוש-ארבע דקות, ומה יוצא מזה?
            ובאשר לקהל, מי שנלאה בערב שירה מוטב שלא יבוא.

          • גיורא, מובנת לי עמדתך, ואני בהחלט מוצא בה את הרציונל, אם כי – כמאמר הקלישאה – יש שני צדדים לכל מטבע.

            החשוב מכל: שתשוב לאיתנך ותהיה בריא.
            שנת אושר ובריאות (לרגל ראש השנה, הבא עלינו לטובה בעוד כחודש).

          • היי שחר
            אתה כותב "כדאי להציב גבולות".
            זה לא רק שכדאי, אלא לפעמים הכרחי.
            אם יש לערב שירה סטנדרטי כשעה עד שעה וחצי זמן – הרי שצריך לנהל את הזמן בתוך מסגרת הזמן הזאת ולחלק את הזמן בין כל המשתתפים, כפי שהסברת בהתאם לאופיו של האירוע…
            כמובן גם שאר הנימוקים שהעלית נכונים.

            שבת שלום

          • גבריאלה, שוב תודה לך.
            אני, כמובן, מסכים איתך במאת האחוזים, ועם התפיסה שכנגד – במעט האחוזים.
            כך או כך, זה דיון חשוב, וממעטים לנהלו. לאופי ערבי השירה, להערכתי, יש השפעה לא מבוטלת על היכולת לקרב את הקהל הרחב לשירה.

          • לשחר מריו ולקוראים האחרים

            אני מסכים עם דבריו של שחר מריו שיש לדעת לקרא שירה בפני קהל. ראו דוגמה: ריקי דסקל.
            מקריאת הביוגרפיה שלה אני למד שזה מקצועה אבל גם אחרים יכולים ללמוד לקרא את שיריהם.
            יש להתאמן בבית בקריאה בקול רם למרות שזה נשמע לעיתים מגוחך. אולי אפילו להקליט את עצמך.
            יש לרובנו נטייה לקרא מהר מדי מפאת ההתרגשות ,אפשר ורצוי לסמן סימנים "מוזיקליים" בפרטיטורת השיר.

            אם יש בידי המשורר את הבחירה רצוי שיבחר שיר שהנארטיב שלו ברור ושלא יתבייש לומר שתי מילים לפני קריאת השיר (בשום אופן לא הסבר או פרוש) כדי שהשומעים יוכלו "למקם" את עצמם. צריך לזכור שאין לשומעים את האפשרות להשתהות על המילים או לחזור ולקרא את השיר כדי להבין.

            יכולים לספר לי "שלא חשוב שיבינו העיקר שיקלטו את האוירה ויהנו ממערבולת המילים ומהמטפורות"

            לא קונה!

            למוח האדם יש נטיה מוזרה לחבר בין המילים ולמצוא בהם משמעות. בקריאה בבית יש לקורא את הזמן לחזור ולקרא, כשהוא שומע את הקריאה ומאבד את הקשר -השיר אבוד.

            לכן הקריאה צריכה להיות גם קריאה פרשנית ,בניגוד למה שהיה מקובל בעבר לקרא "קריאה שטוחה".

            בשנתיים האחרונות אני מוזמן לקרא משירי בהשתלמויות מורים. אני מקפיד שיהיו בידיהם דפים שעליהם מודפסים השירים וגם כתובת הדואר האלקטרוני שלי. לעתים כותבים אלי לאחר הערב וכך נוצר קשר יותר אישי ביני ובינם ,אני נוהג לשלוח להם שירים מדי פעם. יש לי ברשימת המכותבים קרוב למאתיים קוראים שהרווחתי בדרך הזו. אם חצי מהם יקנו את הספר לכשיצא- הרווחתי.

            ולהערה של גיורא לשם בקשר לשלוש דקות המוקצבות למשורר. זה בודאי לא האידיאל. אך אני מניח שמדובר באילוץ הנובע מטיבו של ערב לכבוד יציאתו של כתב עת המאגד בתוכו מספר רב של יוצרים, או פסטיבל המעוניין לתת במה לכמה יותר קולות.

            נראה אותך אומר למישהו: אתה לא יודע לקרא את שיריך!

            אהה.. שכחתי עוד פרט קטן
            רצוי שהשירים יהיו טובים.
            גיורא

          • גיורא, סליחה שאני מגיב באיחור מה.
            ואין לי אלא להסכים עם כל טיעוניך.
            בנוסף להצעותיך, אפשר גם לקרוא לבד מול המראה לפני השתתפות בערב השירה. אפשר גם לפרוש הצידה לפני תחילת האירוע, ולהתייחד (בלחש) עם השיר, העתיד להיקרא. זה מסדיר נשימה ומיטיב עם השיר.

          • רונית בר-לביא

            שחר, זוכרת שכתבתי לך שאין לי המון סבלנות להקראות שירה או קריאת שירה ושאלת איך יש לי רישיון ל"בננות" ?

            הנה, אתה בעצמך אומר כאן משהו על הניפוח והמפוהקות.

            אני דווקא לא חווה את זה לרוב, קוראת רק מה ומי שמעניין אותי, ועם כמה שפחות אגו.

            מזדהה עם מה שאתה אומר וזה שאתה קורא לילד בשמו. זוהי דרכי, וכך אני גם מקפידה להתבטא.

          • רונית, תודה.
            מקווה לראות אותך בירושלים בפאב התקליט, ואח"כ נמדוד על הסקאלה את רמת העניין והפיהוק. נחזיק אצבעות לעניין!
            🙂

  6. בהצלחה. איזה יופי. חבל שהשולמית לא תהיה. שובי שובי השולמית.

    • יעלה, שולמית היתה ועוד איך. רוחה שרתה על הערב. ריקי קראה את שיריה מצוין, והקהל הגיב בהתלהבות.

      ריקי, כשאני אהיה בניו יורק, אני רוצה שאת תקריאי את השירים שלי.

  7. איריס קובליו

    הייתי באה בכיף
    אבל מחר (היום) אני עוברת דירה ומאורגזת עד מאד

  8. תַּלמה פרויד

    שחר חמוד, בהצלחה רבה הערב. אני מתה לבוא, אבל לא נראה לי שאצליח להרים ראש מן העבודה במערכת אל תוך הלילה ולצערי, אין מי שיחליף אותי (להביא מחליף עולה כסף…:). הו, יום ד', למה אתה לא יום ה'?? כי ביום ה' למשל, אני כן יכולה.

    אז ברכות חמות לכל המשתתפים. וברכה מיוחדת לך ולריקי.

    • תלמה, יקרה, לילך היה לא לי.
      וידה של המערכת תמיד חזקה משלך ושלי.
      אבל ב"ה תהיה פעם אחרת.
      ומתנהל מו"מ עם גרמן על קונצרט בהרצליה. זוכרת?
      🙂

  9. רונית בר-לביא

    שחר,
    נראה לי שאני באה לערב בירושלים.
    גם אתם מקריאים משיריכם וגם רות דולורס וייס שרה, אני קרועה עליה !!!
    הבאתי כאן פעם ביצוע שלה ל"שירי ארץ אהבתי". פחד אימים ומדהים.

    אני רוצה לבוא, בקיצור, וזה פחות או יותר יהיה תקדים מבחינתי לעצמי 🙂
    כמעט מעולם נדמה לי שלא הייתי בערב הקראת שירה.

    • רונית!!!
      מעולם לא היית בערב שירה? מי נתן לך רשיון לבננות, מי?
      :-)))

      אבל זה נפלא! תבואי. יהיה כיף.

      ואיזו הגדרה קולעת נתת לרות דולורס וייס. "פחד אימים ומדהים". באמת יש בשירה שלה משהו אפל ומאיים, ובה בעת ממגנט ולא מרפה.
      הערב היא שרה שני שירים של רחל ושני שירים בלעז. בשיר הראשון היא קצת היתה חלודה, אבל בהמשך – איזה זינוק. מהפנטת.

      נתראה בתקליט!

      • רונית בר-לביא

        בערבי שירה, למכביר.
        כאלה ששרים בהם 🙂

        הקראות שירה, מעט מאד, לא זוכרת כרגע.

        היה ערב בו אני הקראתי גם, משהו בתמול שלשום.

        הנה קישור לרות דולורס: http://www.youtube.com/watch?v=S3xlvhJj6Sc

        בבקשה תגיד לי שהיא מבצעת את "מכורה שלי".

        אתה בטח קצת מכיר אותי ונוכחת כבר שאין לי המון סבלנות לשירה.
        אבל יכול להיות תרגיל מעניין 🙂

        • חחח…את גם רוקדת תוך כדי שאת שרה, לא?

          וסתם שתדעי – גם אני עשיתי ערב שירה ב"תמול שלשום". זה היה באוקטובר 2001. שירה סתיו ואנכי הרצנו אותו ביחד עם גיטריסט מוכשר ומקסים בשם ערן סגל. ואת יודעת מה? היה מלא עד אפס מקום (ולא תגידי שיש לנו חברים ומשפחה בירושלים). מאיפה הקהל הזה? זה היה הלם.

          ובתור אחת שאין לה סבלנות לשירה, יש לך הרבה סבלנות לבננות. מממ…מפתיע!

          תשמעי, אפשר לדבר עם דולורס שתעשה את לאה גולדברג. אבל בת"א היא העדיפה את רחל. היא הגישה את הביצוע הבא:

          http://www.youtube.com/watch?v=_Rd7WILhNW0&feature=related

          • רונית בר-לביא

            שחר,

            באמת תקשיב לביצוע שלה ל"משירי ארץ אהבתי": http://www.youtube.com/watch?v=S3xlvhJj6Sc

            אני בטוחה שאשמח לשמוע אותך מקריא ועוד כמה ממכריי כאן (ריקיל'ה!).

            רישיון ל"בננות" ?
            בננות לא יועדה להיות בלוגייה של משוררים בכלל, אלא מקום של יוצרים וכותבים, כך היה בהתחלה כשיעל ישראל פנתה אליי שאכתוב כאן.

            די מהר הבלוגייה התמלאה ברוב של משוררים. מה שלוא דווקא רע, אם כי בהתחלה אני מודה שהכבדות ביאסה אותי.

            אני כאן בגלל האנשים והקשרים הוירטואליים בעיקרם, ובשביל הכייף שלי בכתיבה.
            כייף גדול.

            ושיתופי הפעולה שמבחינתי מאד מעודדים יצירתיות ומפרים אחד את השני.

            מבחינתי היום המקום הוא בעיקר קהילה,
            והיא חשובה לי.

            גלשתי, אבל זה היה חשוב. שיואו.
            🙂

          • רונית, הקשבתי עוד בהפנייה הקודמת שלך לביצוע של רות דולורס וייס ללאה גולדברג. האיכות הקולי החריגה שלה מעניקה עוצמה אחרת לשיר. אני מקווה שהיא תבצע את זה בירושלים.

            אני הצטרפתי לבלוגייה הזו כחצי שנה לאחר היווסדה, כך שתדמיתה התגבשה במוחי בהתאם לרוחה זאז ולא בהתאם לרוח ימי ראשיתה, שאז לא ידעתי בכלל על קיומה.

            כבדות או לא (יש כאן מהכל) – אשמח לראות אותך בפאב התקליט. יהיה משעשע.
            🙂

  10. רציתי להגיד בהצלחה רבה וראיתי שזה כבר היה אתמול…
    נו, אז איך היה?

    • עדנה, תודה. גם ל"בהצלחה" בדיעבדית יש כח, אני אומר לך.
      🙂
      לפי דעתי הערב ב"עשן הזמן" בבאר שבע היה מוצלח מאד (ע"פ כמה ממדים – בינהם: כמות הקהל, רמת הקשב, תגובותיו, זרימה טבעית בין חלקי המופע ועוד), הערב ב"נמלה" בחיפה היה לא מוצלח (אבל הזמר צבי היה גדול!), והערב ב"חללית" בת"א היה יחסית מוצלח, אבל העיבו כשלים טכניים, בעיקר. זו דעתי בלבד, כמובן.

      ושוב, תודה!

      • מגיעה לך כל ההצלחה וכל האהבה הן כמשורר, הן כאדם אציל נפש עם עקרונות ערכיים והן כמפיק בדיעבד ומלכתחילה , שחרמריו היקר, אני שמחה שאתה כאן איתנו במטע – מפלס האור עולה. שבת מלכה לך

        • חנה, את אישיות של חסד גדול. את מעניקה ביד רחבה ובלב מרעיף. לא פעם אני נפעם ממך מחדש. בחיי שעוד יש לי מה ללמוד ממך בכל הנוגע למפלסי אור. את מאירה אותי באור יקרות (תודה! אינני בטוח שאני ראוי), וטרם הגעתי למדרגה, שאת ניצבת עליה. אשאף. וטוב שאת מציבה רף כזה לכולנו.

          • שחר,
            איך היה בירושליים?
            שלחת מסרון לקב"ה?
            תבורך ותהנה מבריאות טובה.

            ?

          • מיכל, מסרון זה יפה. זה כאילו יש לי טלפון סלולארי עם לווין מרקיע שחקים ליושב במרומים.

            אבל המסרון מְחוּתל (ומְכוּתל) בפתקון ועושה דרכו בשיטה המסורתית.
            🙂

            בריאות. אמן.

          • תודה על הכוונה הטובה.
            השיטה לתקשורת לא חשובה:
            מודרנית או מסורתית
            העיקר שהכוונה אמיתית.
            טלפון עם לווין מרקיע שחקים אל האלוקים
            אולי יעיר משינה את המלאכים המפהקים…
            אבל פתק (צטאלה באידיש)התחוב באוזני הכותל המערבי
            אולי יגיע בדרך הישנה והטובה אל העוזר, הנביא
            שיביא את הברכה והמסר החיובי , בזמן עכשווי
            אל  כל מי שזקוק
            לבריאות ולחיבוק.

          • דחיפת פתקים אל הכותל המערבי..הסטרטאפ היהודי-אב טיפוס של הפקס?! או שמא סוג של עבודת אלילים?

          • עובר אורח יקר, כבר נכנסת בכינוי זה לפוסט קודם שלי, והשארת משהו מתריס אך משעשע על דוד המלך. עכשיו – פחות משעשע. זכותך המלאה לכפור בסמלים ובאמונות, כמובן. זכותך לפתח תודעה אולטרה-חילונית, הבועטת בעברך ובמה שמקנה לך ולצאצאיך זכות לעתיד כאן, זכות שהיא מעבר להתנחלות פיזית. אני מכבד זאת. אך מדוע לא תפגין גם אתה כבוד לאמונה של אחרים? במיוחד כשמדובר באשה, שמבקשת לחזור לקו הבריאות. תְּפַתח קצת רגישות. לו ידעתי, הייתי "דוחף" פתק לכותל גם בשבילך.

  11. גליון 005
    עמוד 0053
    פסקה 003
    "מבעד למלחמה הגלויה והמתמשכת שהכריזה ישראל על פלסטין לפני 60 שנה…"

    זה אמור להעלות חיוך כאופציה רבת עוצמה למצב תודעה ביטחוניסטי שלוקה ברצינות תהומית? (האמת- מעלה)
    זו תרבות נגד של בניה, אהבה ויצירה בדרך הומוריסטית? (האמת- הומור יצירתי)

    • ג'ו היקר (והאלמוני), לא כ"כ ברור לי מה ניסית להביע ולאילו מחוזות חותרת תגובתך. ראשית, הוצאת את הדברים, שצטטת, מהקשרם. לא יפה. היה עליך לספר שאלה הם דבריו של אליאס ח'ורי, יליד ביירות (1948). ולהוסיף שח'ורי הוא סופר, מחזאי, היסטוריון ומבקר לבנוני בעל תודעה פלסטינית מפותחת, כפי שהוא מעיד על עצמו.

      עכשיו, כשידוע לנו ההקשר – אני מנסה להבין את תגובתך, ואינני מצליח. אשמח אם תבהיר.

      ואנא, זכור ש"דקה" הינו כתב-עת בעל תודעה פוליטית מפותחת, מבית מדרשו של השמאל. כפי שעורכי דקה מעידים על עצמם בדבר המערכת "קואליציות קטנות ואורגניות יותר, כמו אלה שיצרנו עם כתבי העת מעין, אתגר, המגזין המקוון מארב וארגון גרילה תרבות כדי להוציא לאור את אסופת שירי המחאה {"לצאת!". ש"מ}, הן רק חלק ממהלך רחב יותר". ואתה, ג'ו, הרי צטטת מתוך דבר המערכת (שוב, מבלי להבהיר שציטטת ומאין) את "מצב התודעה הבטחוניסטי, שלוקה ברצינות תהומית ובמונוטוניות".

      עכשיו, מה הבעיה? האין זה נפלא שבישראל הדמוקרטית אפשר לתרגם לעברית את אליאס ח'ורי ולקרוא אותו? האין זה מרשים שלנרטיב הפלסטיני יש נגישות לקהל הישראלי? האין זה חשוב שקבוצות כמו "דקה" ו"גרילה תרבות" משמיעות את קולן?

      והרי הדמוקרטיה הלבנונית לא עושה זאת כלל וכלל. הנרטיב היהודי-ציוני לא זוכה שם להד. שם ניתן לשמוע את הנרטיב של קואליציית חרירי הפרו-מערבית ואת הנרטיב של קואליציית השיעים, בראשות חזבאללה, הפרו-איראנית. זה הכל. לציונות אין קול. מוקצה מחמת מיאוס. מיאוס? שנאה.

      ובאשר לאליאס ח'ורי, בראיון החשוב והמרתק (לקרוא!) שהעניק לערן צלגוב, הוא מסביר שהוא מזדהה עם הקורבן. "באותה מידה אוכל מחר להיות קמבודי, אפריקאי, אפרו-אמריקאי, היספאני ואפילו יהודי….להיות יהודי מבחינתי אינה חיוב של הציונות. זוהי הזדהות עם הנרדף, הלא מובן, האסור, האחר". ובזה מקופל גרעין המוסר הכפול של ח'ורי. הוא מוכן להזדהות ("אפילו"!, כהגדרתו) עם יהודי, אך כל עוד יהודי זה אינו ציוני. ח'ורי לא מבין (או לא רוצה להבין) מהי ציונות. הרי ללא ציונות, ייגזר על היהודי להיות נרדף לעד (גם אם יהיו פסקי זמן של סובלנות). לחו'רי אין בעייה עם זה. אבל הוא, לפחות, מבטיח הזדהות עם הנרדף הזה. לא יפה מצידו? לפלסטינים מגיעה מדינה והגדרה (והוא צודק), אך ליהודים…אפעס…לא בטוח ("אין זה מתפקידי להחליט בעבור היהודים האם הם עם או לא עם, זה תפקידם").

      נו…ואני אומר, ג'ו, זה מצוין! "דקה" עושה לנו שירות נפלא. אנו למדים עם מי יש לנו שיח (או שיח מדומה). ומהן עמדותיו של הקול המכונה מתון. וזה חשוב לאנשי שמאל (מסוגי), כאלה שמאמינים בחובתה של ישראל לצאת מהשטחים מחד גיסא ובזכותה להגנה עצמית, לבטחון ולקיום מאידך גיסא. מלכוד 22 זה של ישראל לא ייפתר כל עוד ח'ורי ודומיו יבינו שציונות אינה קולוניאליזם (שכן לעם היהודי קשר תרבותי, דתי, פיסי, רגשי והסטורי לאדמה הזו, שעליה גם חפלסטינים יש זכות) ושציונות היא פתרון צודק לרדיפת היהודים.

      אם חשקה נפשך לקרוא מעט על האופצייה השמאלנית הציונית הזו (קצת ישן אמנם ותלוי-הקשר-בחירות), אז הא לך:
      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=9669&blogID=199

      ואם תבקש נרטיב ציוני-יהודי (אפילו!) ב"דקה", סור לעמוד 44 בדקה 005. בבקשה:

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12291&blogID=199

      מה דעתך, ג'ו?

      • ג'ו, בזמן שאני משיב לתגובות המאוחרות, גיליתי שנשמטה לי מילת שלילה בסייפא של דבריי. קבל תיקון:

        "…מלכוד 22 זה של ישראל לא ייפתר כל עוד ח'ורי ודומיו לא יבינו שציונות אינה קולוניאליזם (שכן לעם היהודי קשר תרבותי, דתי, פיסי, רגשי והסטורי לאדמה הזו, שעליה גם לפלסטינים יש זכות)…" וכו'.

  12. נתראה בירושלים:)

    • נטע, אני מאושר מהתגובה שלך. סופסוף נִפָּגֵשׁ! בעבר דברנו בקטנה – ספק בצחוק, ספק ברצינות – על מפגש פריקאסה בנתיבות או בפלורנטין, אבל פגישה בירושלים היא פשרה מצויינת, ואפילו חתרנית משהו.

      אשמח מאד לראות אותך שם.

      • שחריקו
        אני פספסתי את הערב בטעות
        איזה אכזבה…קצת אובר עבודה ושוכחים את מה שחשוב…אוף.
        תהיה פעם נוספת?
        ראיתי תמונות ונראה שהיה מדהים
        אני גם נורא אוהבת את רות…
        (טוב אם היא שרה בטוח שהיה מדהים)

        פרחים

        נטע

        • נטע, מכיר את הבעייה. העבודה נוגסת לנו בחלקת הפנאי והחיים הפרטיים. (אם כי חייבים להודות שלפעמים, כשאנחנו עצלנים, אנחנו מרשים לפנאי לנגוס בעבודה. חחח…).

          בכל מקרה, גם לי חבל שלא באת (חיכיתי, חיכיתי), אבל האמנות עושה מטעמים מציפייה מתארכת ("ומאד לא פשוט לחכות"). אז נמתין לשעת כושר. וניפגש.

  13. רונית בר-לביא

    שחרק'ה,

    ידיד שלי שואל אם נקי מעשן …

    אם כן, אנחנו באים, בלי ניידר.
    🙂

    • רונית,
      אני לא מכיר את פאב "התקליט" ולא יודע מה מדיניות העישון שלו, אבל יש חוק האוסר על עישון במקומות בילוי, לא? אז נדמה לי – בלי ניידר – שיהיה נקי מעשן.
      תגידי לידידך שגם אני לא חובב עישון, והרבה יותר נעים לי לשבת בפאב שבו אני יכול לצוד עם העיניים ולא לדמוע בהן.
      🙂

      תבואו! ואם מישהו ישלוף סיגריה, אני אשלוף את הרמקול ואכבה אותה בנזיפה.
      🙂

      • רונית בר-לביא

        אנחנו באיםםםם.

        מקווה שהוא לא יאחר לי…

        • ועוד איך באת (חמושה במצלמה! אללי. כמאמר הקוזינה: למה לא אמרת לי? הייתי דופק תספורת והופעה ייצוגית. חחח…)

          וחנוך לא התאחר. הערב התאחר. אבל בירושלים רגילים לחכות למשיח. אז קטן עליכם לחכות למשורר. ואם כבר "מחכים למשיח", אם תראי את חנוך, מסרי לו בשמי:
          שלום, חנוך.
          🙂
          ועוד אמרי לו: "אדם בתוך עצמו הוא גר", אבל איזו דירת מגורים מפוארת.
          🙂
          "…גם כי יזקין לא יסור ממנה".

          http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=12733&blogID=62

  14. הערב אהיה בהצגה בקאמרי, אבל אחשוב עליך – שיהיה קולך צלול ושיריך יפלחו קרביים.

    • השתדלתי לעשות כמצוותך, לבנה.
      (ומקווה שבזמן ההצגה בכל זאת התרכזת בנעשה על הבמה).
      🙂

      • שחר, שבת שלום.
        קראתי אצל אמיר אור
        שאתה נמנה בין המשתתפים המכובדים
        של עצרת המחאה שהליקון ארגנה במרכז הגאה
        בגן מאיר בלב תל אביב.
        לצערי לא אוכל להגיע, אבל אם יש תיעוד אשמח
        לראות ולשמוע . הנושא חשוב לכל החברה שלנו
        שהאלימות בה גואה ללא שליטה ממשית במצב
        ואכיפה משטרתית ראויה.עצם אי לכידת הרוצח שפרץ למועדון בנחמני,היא בושה ורשלנות.
        איזה שיר תקרא באותה עצרת השבוע?
        לידיעתך, אחי יובל אגרט הוא מנהל המתנ"ס הגאה
        כעובד עיריית תל אביב בתחום החינוך.בעבר היה האחראי על תנועות הנוער ובהכשרתו בעל מ.א.
        במדעי המדינה קרימינולוגיה וחינוך ומטפל יעוצי
        תספר לי איך הוא תפקד באותו ארוע.? תודה. 

        • שבת שלום, מיכל. מעניין שאת מגדירה זאת כעצרת מחאה. אולי יש משהו בהגדרתך. חשבתי על זה יותר כְּעל אירוע הזדהות עם קרבנות הרצח וקריאה לסובלנות וכיבוד האחר. כן. מדובר במחאה. אבל עצרת היא אסיפה המונית. כמו זו שארגנו בכיכר רבין במלאת שבוע לרצח. הלוואי שגם שירה תוכל להפיק עצרות. בפראפראזה על משורר צעיר אוכל לומר שהשירה "עצרת רוצה", אבל עוד לא יצא.
          🙂

          אין לי מושג אם יהיה תיעוד. זה תלוי בעמותה המארגנת, ואני לא חבר בעמותת "הליקון". זו שאלה שצריך להפנות לאמיר אור והעושים במלאכה.

          לגבי שאלתך, אקרא מתוך הגליון האחרון של הליקון "שירה והעיר הגדולה". אחרי הכל, זה ארוע ההשקה לגליון, ושאפו ל"הליקון" שהגו את רעיון ההשקה במרכז הגאה. כנראה אקרא את "לפני הספירה", שטרם העליתי לבלוג.

          אחיך מנהל מרכז הקהילה בגן מאיר, שבו יתקיים האירוע, או מרכז אחר בעיר? יש גם את "בית דרור" בדרום העיר, וכמובן – "ברנוער", שהפך לזירת דמים נפשעת.

          גם לי, כמו לאחיך, יש מ.א. במדע המדינה. אשמח לומר לו שלום, אם אדע מיהו (אם אצליח להבין מהתנהלות הדברים). לגבי תפקודו, מיכלי, לא לי לדווח ולחלק ציונים. אבל מאחר והוא אחיך, ובהתאם למה שכבר סיפרת עליו, אני בטוח שהוא משכמו ומעלה.

          • אכן שחר.
            יובל אחי המוכשר הוא המנהל והמייסד של המרכז הגאה
            בגן מאיר, שם יתקיים הארוע "שירה והעיר הגדולה"
            של הליקון (במקום "סקס בעיר הגדולה")
            וההזדהות הכואבת עם הנרצחים בבר-נוער.
            יש למרכז אתר אינטרנט המתאר את הפעילות העניפה
            יובל נראה חיצונית כבחור ממושקף עם שיער קצר
            הוא בן 41 נראה צעיר יותר מגילו,
            ואב לבתו בת העשר. למרות היותו שמאלני בדעותיו
            למד באוניברסיטת בר-אילן.
            מאחלת בהצלחה לאירוע החשוב.עם עיריית ת"א הם ארגנו לפני שבועיים עצרת גדולה בכיכר רבין.

          • מיכל, לא פגשתי את יובל. וחבל. רציתי ללחוץ את ידו ולספר לו על היכרותי עם אחותו. אבל אולי יזדמן בעתיד. מסרי לו דרישת שלום ממני ויישר כח. שנה טובה לך, לאחיך ולכל בני האור.

          • שחר של יום חדש…
            תודה על הברכות ושנה טובה באמת, גם לך.
            השנה במיוחד אני רוצה להתברך בבריאות והחלמה.
            האתר של אלישבע היכה בי רגשית,במיוחד הפעם
            כי אני מרגישה את הכח שיש למילים שנשארות
            אחרי תום חייו של אדם שאוהב את השפעת המילים
            המעטרות את חייו. מקוה שהבהרתי היטב את כוונתי.
            בורכת ביכולת רגשית להתבונן דרך המילים
            ומבעד למסך שלהן, פנימה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשחר-מריו מרדכי