היסטוריה/ שחר-מריו מרדכי
נדפס ב"עיתון 77" גליון 336
הָיִינוּ בְּיַחַד. רִאשׁוֹנִים.
הָיִינוּ גּוּף אֶחָד
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּהִיסְטוֹרְיָה.
יָדֵינוּ מָלְאוּ זֶה אֶת זֶה.
וְהַשְּׂפַתָיִים.
הִתְמַסַּרְנוּ כְּמוֹ נַעֲרָה
עִם עָגִיל פְּנִינָה
לְוֶרְמִיר
(אֲבָל בְּאוֹפֶן רִאשׁוֹנִי).
לָרִאשׁוֹנָה בְּחָיֵינוּ פָּחַדְנוּ מֵהַמָּוֶות.
רוּחַ הִפְשִׁילָה אֶת הַוִּילוֹן
שֶׁאֱלוהִים יָצִיץ
בְּיוֹפִי שֶׁטֶּרֶם בָּרָא.
לא הָיָה לָנוּ עַל מַה לְהִתְוָּודוֹת.
עָרִים שְׁלֵמוֹת יָכְלוּ לְהִימָּחוֹת מֵעַל פְּנֵי הָאָדָמָה
וְלא הָיִינוּ יוֹדְעִים. מִצִּדֵנוּ,
הָהִיסְטוֹרְיָה יָכְלָה לְהַמְשִׁיךְ בִּלְעֲדֵינוּ.
וְהָיוּ לָנוּ כְּנַפָיִים, וְהֶאֱמַנּוּ בְּנִסִּים.
בַּא רֶגַע שנֶאֱלַצְנוּ לְהַגִּיחַ הַחוּצָה.
בַּתְּחִילָה רַק בִּשְׁבִיל חִידוּשׁ מְלַאי הַלֶּחֶם
וְהַיָּיִן שֶׁחָסַר
לְהַתְפִּיחַ מְעַט אֶת הַכִּיסִים
לַתֵת לַקֵּיסָר אֶת אֲשֶׁר לַקֵּיסָר.
אַחַר-כָּךְ שָׁמַעְנוּ שֶׁיֵּשׁ עַל מַה לְהִתְעַדְכֵּן.
הָיִינוּ סַקְרָנִים.
אֲבָל שָׁבְנוּ מָהֵר, כְּמוֹ יוֹנִים אֵל הַ…כֵּן. קֵן
יוֹנִים. אַז מָה אִם שׁמַעְתֶּם אֶת זֶה כְּבַר. אָנַחְנוּ
הָיִינוּ רִאשׁוֹנִים.
אֲבָל מֵאָז הִתְאַרְכוּ הַגִּיחוֹת כָּל פַּעַם
קְצַת יוֹתֵר. הוֹדֵינוּ לֶאֱלוהִים שֶׁאָנַחְנוּ
לא חֵלֶק מֵהָכֵּאוֹס. שָׁבְנוּ עִם אֵרוֹס,
חֲדָשׁוֹת וּמִצְרָכִים. אַחַר-כָּךְ עִם חֲדָשׁוֹת
וּמִצְרָכִים. מַתַי הָפְכוּ הַכְּנַפָיִים
לְמַגְלֵשׁוֹת וּמִצְנָחִים?
כְּשֶׁגָּלְשָׁה הָאָדָמָה לַיָּם וְאָבָק עָלָה
מֵאֵפֶר הָעִיר, קִנֵּן זוּג יוֹנִים
חָדָשׁ מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת שֶׁלָנוּ,
וְהֵם לא יָדְעוּ
שֶׁמִּשְׁקָל הָאָוִויר כָּבַד עַל כְּנַפֵינוּ
וְלא הָיוּ שָׁמַיִם חֲדָשִׁים לְהִסְתַּעֵר עָלֵיהֵם
וְאֵיזוֹ קְרִיסָה מְפוֹאֶרֶת שֶׁל
אוֹשֶׁר
איי, איי, איי, יהונדב
🙂
איזה בכי. באתי להגיב ונמחקה לי תגובתך.
אבל היה שם אושר גדול. לא רואים?
רואים ועוד איך שהיה אושר ממש עילאי.
וזה הכי הכי חשוב והכי חשוב זה היכלת לחוות אושר שכזה למרות הידיעה הברורה בעצם שתמיד תבא נפילה
את רואה גם מעבר למה שרואים, אמירה.
תודה!
זה כל הקסם שחר, שעשן האושר מיתמר עדיין בין תילי החורבות
עשן האושר מתמר בין תלי החרבות…
לא יכלתי לסכם את זה טוב יותר.
ותודה על קריאתך, יהונדב.
אי אי אי שחר מריו
הסטוריה ידועה מראש.
אפשר לראות מהיכן שאבת את השיר הקודם שלך, בית:
. מַתַי הָפְכוּ הַכְּנַפָיִים
לְמַגְלֵשׁוֹת וּמִצְנָחִים?
השיר הזה הוא אנטומיה מדויקת של חורבן הבית ,אתה שם זכוכית מגדלת על התהליך עד שהעדשה שורפת.
גיורא,
אין לי מה לומר.
תודה על הקשב ועל הקריאה הרגישה, על דבריך כאן ובמקום אחר.
גמר חתימה טובה, ידיד יקר.
מריוש.
"ומאחורי כל זה מסתתר אושר גדול"(:
שיר נפלא, מתעתע ומענג למרות הידיעה
כי הנה, הנה מגיע תור החורבן מפואר
ובלב תקווה שייבנה הבית (לא המקדש):)
גמח"ט
אחח…משה, תודה.
🙂
וגמח"ט גם לך.
מריו, איזו קריסה מפוארת של אושר!
בהתחלה חשבתי לעצמי – לא יכול להיות שהוא כותב שיר על אהבה (שרירה וקיימת) -הרי זה אוקסימורון… אבל אחר כך – איך אתה משורר נהדר הן את האהבה והן את השבר. תודה על העונג הזה.
ואולי יימצא השנה אושר שריר. הלוואי.
אהבתי מאוד את
לָרִאשׁוֹנָה בְּחָיֵינוּ פָּחַדְנוּ מֵהַמָּוֶות. כמה נכון.
מירה, יקירתי, תודה.
ואני עוד אפתיע אותך!
🙂
מריו יקירי, אתה מתכוון בשיר על אהבה או באהבה שרירה?:))) אני בעד הפתעות טובות.
אה…
הפתעה, כשמה כן היא, באה ב…
הפתעה!
אתה מתפרע במילים מקסימות ובמשפטים כל כך משמעותיים – בין בועה של אושר לבין התנפצותה!
חנוך, התגובה שלך בעצמה היא התפרעות קסומה.
אהבתי!
תודה.
זהו? זה חייב להיגמר כך?
אומי,
🙁
כן. השיר הזה חייב להיגמר כך.
אבל לא כל השירים.
🙂
קסום
בפעם הבאה
בפעם הבאה
אולי לא תבוא קריסה
אבל אם היא באה
הריהיא המפוארת ביותר שיש
כמו זו האהבה!
תגובה מפוארת, מירי.
עלי והצליחי בתערוכה ובכל המיזמים, שאת נוטלת בם חלק.
התנתקות מוחלטת מהעולם והתכנסות רק לתוך האהבה שלו ושלה, והעולם בכל זאת חודר פנימה, עם היום-יום שלו ומצוקותיו, ואולי בגלל כך קרס ההיכל הכמעט סגור של האושר, ואולי אין בכלל דברים כאלו. והשיר אומר זאת נהדר.
איציק, אני לא יודע אם אתה מודע לזה, אבל אני מכור לתובנות (ממש אינסייטס) שלך.
מריו, הרי בלי קצת חורבן אין כלל בניה של אושר
שיר מצוין!
שולמית,
שכה יהיה לי טוב. אני ממסגר את תגובתך.
אחחחח
סופר מריו !
אני רוצה לקחת אצלך שיעורים פרטיים
בהיסטוריה !
:)))
מר תכשיט,
זה בדיוק מה שרציתי לבקש ממך ומענת.
נסתדר על פיינט בירה בפאב השכונתי.
שיר באמת מעולה מריו. ומה אאחל לך לשנה החדשה? אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת, יהיה כך, כך יהיה אות באות.
נעמי, תודה.
וקניתי את ה"וידוי" הזה.
שיהיה זה שנית.
נפלא, אין לי הרבה מה להגיד מעבר לזה. אכן קריסה מפוארת ואהבה מפוארת.
תודה, לוסי.
ואכן כך.
שחר, "אַז מָה אִם שׁמַעְתֶּם אֶת זֶה כְּבַר." שזה יכול להיות ככה?, כל כך מרקיע?, כל כך ארוס ענוג? ושהקריסה כה מפוארת?- נכון אבל מאוד מאוד מרגשת החוויה של קריאת השיר הזה, שחר כל הכבוד!.
הו, תמי, איך אני שמח שהתגובה הזו היא פרי המקלדת שלך.
תודה, מתוקה.
שחר מריו, מקסים.וכמו שאמר פיידרוס,בראשית היתה תהום ואחריה ארוס, המכובד והחשוב מבין האלים בכל מה שנוגע לאושר.
רותי, פיידרוס טעה.
בראשית היה ארוס, ואחר-כך תהום.
:)))
ותודה. הביקורים שלך אצלי נדירים, אך תמיד מחכימים.
רוּחַ הִפְשִׁילָה אֶת הַוִּילוֹן
שֶׁאֱלוהִים יָצִיץ בְּיוֹפִי
שֶׁטֶּרֶם בָּרָא.
תסתכל בעצמך כמה זה יפה שחר !
שיר היסטורי מריו !
אחד מהממש הורסים !
שתהיה לך שנה מתוקה במיוחד
לא ידעתי, ריקי, שאת מדברת בשפת "ההורסים".
ליבבתיני, אחותי.
ומתוק גם לך.
יפה מאד
תודה, תמי.
היי שחר
יחסי משיכה דחיה עם האושר, השם של השיר כל כך מתוק…
אומר הכל
אני רואה זוג שוכב במיטה, והא פשוט לוחש לה את השיר מתחת ללחישה מתנגנים בפיציקטו אקורדים של באך הנדל… חמים ועצובים
והיא בסוף מנשקת אותו מחייכת מתחבקים והולכים לישון כי בתוך ההיסטוריה (בעיני) יש גם את ההמשכיות
מחר יום חדש
מאוד חזק המשפט=- הכנפיים כבדות
להתראות בקרוב טובה
שחר, זה הכל בגלל השער בתקרה והתהום תחת הריצפה, זהו עכשיו סופית הפתחים יחצבו רק מימין ומשמאל, בלי נסיקות לא יהיו קריסות מפוארות, 🙂
ובקיצור, שיר מפואר .
:))))
אורה, מימין ומשמאל זה חלונות, לא?
ויפה שאת עוקבת אחר הרצף.
אכן, הייתי צריך להעלות את "בית" ו"היסטוריה" ביחד. אבל אני חושב שטוב שכל אחד זכה למרחב עצמאי. מי שראה את הקשר, ראה. (ואת רואה, אורה, הרבה).
מישהו אמר לי פעם: אם לא יכאב, איך נדע שחיינו? אז הנסיקות שוות. גם במחיר צניחתן. (אבל את זה אני יכול לומר רק ממרחק ופרספקטיבה).
טובה, קריאת התגובות שלך היא חווייה.
הכנפיים נעשות קלות איתן.
והחיוך.
חרטא
כמו המיתוס האפלטוני ב"משתה" כמו מיתוס בריאת הזוג הראשון בשחר ההיסטוריה, בהתחלה היו אחד משנוסרו לשניים ,הם רודפים עולמית אחר חציים השני, כך נגזר עד שלא תושלם האחדות ביניהם ,לא ידעו אושר( כמה עצוב) ואם יזכו שכינה ביניהם ואם לא אז השכנה:) ככה זה הבטחה לאושר גדול שקורסת אבל אפשר גם אחרת …. שיר יפה, אהבתיו
תודה, חנה.
ובטח שאפשר אחרת. אבל רק כשאפשר.
אחרת…
🙂
חחח..רטא.
זה בדיק מה שאמא שלך אמרה, כשנולדת.
(להיוולד עוד היה לך קל. אבל לחיות. איי, איי, איי).
:))
(שמתי לב שבתחילה היית K ואז A ועכשיו F. אז, בעצם, מחאת לי kaf. אבל קשה כשאול חרטא).
:))))
אחד היפים, בכלל, המצאת האהבה ואובדנה, מפואר כל כך אמיתי ונוגע.
"אחד היפים". זה מלחיץ קצת.
🙂
תודה, חני.
שיר יפה וגרנדיוני, ש"מ.
אם כי לי אישית הוא הסתיים כאן:
אַז מָה אִם שׁמַעְתֶּם אֶת זֶה כְּבַר. אָנַחְנוּ
הָיִינוּ רִאשׁוֹנִים.
תיקון: גרנדיוזי.
יעל, נתת לי רעיון.
אולי אפצל את השיר לשני חלקים, ואסיים את הראשון היכן שֶׁמָּתַחְתְּ קו.
רעיון מעניין. אשקול.
(זה מוכיח שהמעבדה הזאת היא אכסניית עורכים מועילה, על אף חסרונותיה).
ותודה, יעלתי.
יופי של שיר, שחר-מריו, ואני מקווה שרק החלקים הטובים של ההיסטוריה יחזרו על עצמם – ועוד יותר.
עם הבחנה כזו ותקווה כזו אני יכול לברך על חתימה טובה של "בין כסה לעשור".
וגמר חתימה טובה לנו, תמר.
בכזאת קלות אתה "הופך גרב"
כל כך מוכר וכל כך כואב … ובלתי ניתן לשינוי – ככה זה תמיד …
והענן של יהונדב הוא שמשאיר אותנו עדיין בקן ומריח העשן אנחנו חיים
תודה על השיר המרגש
התגעגתי לאחד כזה
אורנה, יקרה.
תודה על התגובה המרגשת. אני התגעגעתי לאחת כזו ממך.
אז זה מה שדרוש כדי להעביר אותך את הסף…שירים מרגשים…
רשמתי לפני.
🙂
"ואלה תולדות", כרוניקה של תהליך רגשי שסופו לרוב צפוי; התחנות המוארות מעבירות ברישום שירי מדוייק, מצוייד בניואנסים מפתיעים, את המעבר ההדרגתי לעבר הקריסה המפוארת של האושר. אוקיאנוס של אכזבה רגשית, ותענוג מקראי. חתימה טובה בספר האהבה, שחר מריו.
את יכולה לשלוח לי את זה חתום?
:)))
תענוג מקראי זה בדיוק מה שאת, לבנה.
(הן יצירתך והן תגובותייך).
אוהב,
ש"מ.
מה? אתה לא בספרד?…
אצטרף למצעד – כיפק היי לשירתך!
השתנו התכניות, יוסי.
אבל מדריד מחכה לי. לא נגורש מספרד שנית.
כיפק היי לפרגונך.
גמר חתימה טובה, איש יקר.
שחרמריו
איזה שיר נפלא, מרגש, מרטיט, לקראו אי שם בהרי צ"ינדרל החלודים
🙂
תודה, איריס, יקירתי.
שמח שהרטיט אותך שירי. זכור לי היטב איך הרטיט השיר גם אותי בעת כתיבתי אותו. אך ארבעה ימים לאחר פרסומו כאן הוא כבר לא הרטיט אותי. בבלוגייה הזו נעשים לעיתים מעשים שלא ייעשו. ובכל זאת ייעשו גם ייעשו. אקווה שמקור העוול ימצא את הדרך לתקן.
שחר מריו יקירי,
כל מילה כאן נכתבה בשבילי אישית. ככה קראתי את זה.
וכל העומק הזה – אי אפשר לתאר אותו במילים אחרות. אתה בוודאי יודע זאת. ואם לא – אז תדע.
שירתך.
אני יודע שאת קסם, שירה.
אוי אוי שחר מריו.. שאלהים תשמור אותי מכמה שהשיר הזה יפה וממה שהוא גורם לי להרגיש ומזה שזולגות לי דמעות ממנו.
כמה יופי הצלחת להביא לתוך השבת האפרורית שלי.
אליענה, תודה!
שאלוהים תשמור את כולנו.
🙂
ושכל שבתותייך (וימי החולין) יהיו יופי.
מאוד מאוד נוגע ללב יקירי.
כמוך, יקירתי.