שבת בליבו של אדר ופרפר נוגע ללב הסגול דביק וקוצני והוא היכל ומחול בעיני ראיתי זוג ציפורים ללא שם היא קופצת לענף תחתון והוא בא על גבה מאחור אפור היא מנתרת לענף הבא והוא בא אליה ויושב  לרגע חטוף על קימור גבה בזנבו נגע באחוריה הלבן ושוב ניתרה לענף גבוה יותר                    בורחת בהמתנה והוא רוטט כנפיו מנתר על גבה שיר ...

לפעמים מתוך הרחם ניגרת דמעה ועוד דמעה ועוד מהצבע שניגר מתוכה זה הבכי שבפנים על שהתקשתי להיות ולא הבאתי  בקול  אל העולם הזה.  כך נדמה שאמרה לי  אמי.

יונה על שושנה בחצר   עודי שוכבת בחדרו אצלו יצאה מתוכי יונה נפרדה מהגוף לשוב לארובתה   הייתי אישה והייתי עיר ומסתור ליונה מעלה כנפיה ופורשת אותם על שושנה בחצר והנה קמתי מאצלו הומה וריקה   המיה וצפצוף והגיה כמתוך בור ושיח ומערה   עודי שוכבת בחדרו אצלו נפרד ממני דבר מרפרף בכנפיו נוגע לא נוגע מעליו עודי דבוקה לצלעותיו ...

המוות נושא אלי קשב   1. המילים שמתחת לאגם הקפוא   והמים שחותרים מתחת לקרח אינם משאירים סימנים   ציפור מקומית מעל שדות לבנים ומוצאת עניין לקרוא לו לשאר הציפורים   בתוך השהות המדומה ראינו זרמים נסתרים שאתה הולך לקראתם מכוח הקשב ואני הזרה יכולה לפגוש רק בנפלא המבקש להתפרש   צליינית למקומות של פליאה   הקולות הדקים של ציפורי ...

אין שם מקום   תן בידי כתב כריתות ושלחני למדבר כי אין לי מקום, אני אומרת לך אין לי מקום. קום קום כבר ושמע מה מה שאני אומרת לך שאין כבר מקום במקום הזה, כל המקום מלא כבודו של מקום שלא נשאר לי מקום לידו. אני מדברת אליך בגוף שני ואינך שומע, ובגוף שלישי שיצמצם קצת את עצמו ואת מקומו והוא ...

ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי     לאחר שקיפלתי את הכבסים וגזמתי לורדים עודי מוסיפה עוד דף לספר וכורכת ספר חדש כמו עולה שלב בסולם יעקב נפתחה האדמה שעליה עמד ובאה תהום עשויה מילים באותיות משוכלות   פעם ידעתי לאפות חלומות תפוחים ואגוזים ואלה תפחו למפח ומחלה שיצאו כחתן וכלה מבית עשוי מחומרי בניה ששמם גשם ,זיכרון ומיתה מתוקה. מתוך :"שביעית" – ...

ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי /חוה פנחס-כהן   1. לאחר שקיפלתי את הכבסים וגזמתי לורדים עודי מוסיפה עוד דף לספר וכורכת ספר חדש כמו עולה שלב בסולם יעקב נפתחה האדמה שעליה עמד ובאה תהום עשויה מילים באותיות משוכלות   פעם ידעתי לאפות חלומות תפוחים ואגוזים ואלה תפחו למפח ומחלה שיצאו כחתן וכלה מבית עשוי מחומרי בניה ששמם גשם ,זיכרון ומיתה מתוקה. ...

המקום שנתן לי שמו   המקום שנתן לי את שמו לקח ממני את הבית שיכולתי לבנות   אולי צריך היה אבי לבנות בית אחד לפחות, בין לידתו למותו בין הים לבין ההר והמדבר, שימצא לו מקום לחייו לו בנה לו בית היתי יודעת אותו   u003c/span>u003c/p> u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cfont faceu003d"Times New Roman">הבית שיכולתי לבנות וכבר היו מפות ...

                               תמצית הרדופים/ חוה פנחס כהן   אני יושבת בתוך המערה האפלולית המגינה עלי ועל עיני מפני גודלו של האור במדבר. עוד לא עלה היום במלואו, וכבר נשמע רחש זוחלים וציפורים המתעוררות בתוך זקנו של דקל בודד. איש לא בא אלי ואיש אינו הולך ממני. מלאה באתי אל המדבר- אפרת הייתי, שפרו ורבו חברותי על-ידי- וריקה ועזובה אני יוצאת. מוות ...