אני לא רוצה לומר לכם מתי לאחרונה עברתי דירה, וגם לא רוצה בזאת לפתוח פה לשטן. בואו נאמר שהיה זה מתישהו בתקופת ימי בית שני. מאז אני כאן, ואני לא רוצה לשמוע בכלל על בעלי בתים שמהרהרים בהון שיפיקו ממכירת דירתם שבשכירותי, לא על ארגזים, מסקינגטייפ, מובילים או חיפושי דירות ובודאי שלא על אותם ימים נוראים שזכורים ...
קרא עוד »מילה, הברה, תחילתה
היום אסיט את שיער ראשך ממצחך ואלחש לך מילה. אלחש לך מילה, הברה, תחילתה, אפקח את שפתיי, כמעט ואפתח ואומר, הגה ראשון יכון במורד הגרון, כוונה תהמה בבטני, תבוא מהאין, המלא השלם החלקי. ועדיין דבר לא קרה. היום לא אצעק, לא אצטרך דבר, אפילו לא ממך. היום אסיט את שיער ראשך ממצחך, ואתן לך שקט. ...
קרא עוד »לעיסה-לעיסה-בלון !
זה היה בסביבות גיל 9 או 10. בבית הספר הקיבוצי בו למדתי, היינו נוסעים תכופות לטיולים ברחבי הארץ. רק שאצלנו לא מדובר היה רק בטיול שנתי כמו ה"עירוניסטים", אלא בטיולי סיירות של ממש, שנערכו לפחות אחת לשבוע-שבועיים. אנחנו היינו כה מורגלים להיעדרויות האלה מהבית, היינו עומסים תרמיל מושקע, אורזים מספר מדוד של לבנים וביגוד, ע"פ הוראות ...
קרא עוד »תל מלא רחמים
(תודה לאדמו"ר) חברי דיווח כי הלך היום להלוייה "חילונית". חשבתי בתחילה כי מדובר בהלוויה של חילוניים, אבל הסתבר שגם הלוויה עצמה, מלבד הנוכחים ואלו שכבר אינם נוכחים בה, היתה חילונית. לחברי בעל הרקע והעבר הדתי למהדרין, היתה זו ההיתקלות הראשונה, והוא חזר אמנם מעט עגמומי מעצם המעמד הסופני, לא עלינו ולא על אף אחד, אך יחד עם ...
קרא עוד »במאורה
במאורה שלנו חיים שניים – אחד פרסי אסלי, אחת מפלשתין. הגדר בינינו גבוהה מספיק בכדי לשמור על פרטיות, ויש נגישות גבוהה לשוקת המים. בשעה קבועה ביום, פותחים את המאורה לקהל הרחב, וחברת שליחויות זורקת לשנינו איזו עצם ממסעדת גורמה משובחת. מלבד זאת, חל איסור מפורש להאכיל את החיות ואין להפריע את מנוחתן. בחמש בדיוק אנחנו מתמתחים ומפהקים, ...
קרא עוד »של סתיו של אד של חול המועד
גברת עצובה מרבה במילים בחנות הספרים. שתי נשים, קונה ומוכרת, מקיימות שיחה ישֵנה אדישה מקהות מקווה מתאכזבת, על מה? על ספרים. אחד פלוס אחד, שני תוים של קנייה, חמישים אחוזים, סימנייה. וגם כמה בכמה, וכמה בלמה, אבל בעיקר שׁורֶה שם, אני מרגישה, הלמה ולמה. ואין קדוּשה אף לרגע, ואף דמעה לא מעזה להיכנס להחריד את החול. אחרי דין ודברים ...
קרא עוד »ימי יש ברירה
אני לא רוצה לסגור לכם אופציות, אבל לדעתי יש משהו מאפשר בימי חול המועד האלה. מצד אחד, לא חייבים לחלוטין ללכת לעבודה, מצד שני, לא חייבים להיות בחופש. אפילו לא חובה ליהנות, אפשר למשל לקטר על הפקקים ועל המוני העמישראל בדרכים ותחת או מעל כל עץ רענן. מצד שני, אין חובה עקשנית גם לסבול, לא צריך לצום/להיות אחד ...
קרא עוד »תכסי תורידי
אחת לכמה זמן חייבים לעוף מירושלים, בעיקר מחמת החרדים מבחינתי, ולא לקפוץ עליי, לא מחמת כ-ל החרדים, אלא מחמת אלו שמנסים לבצע בנו כפייה, ומנסים לומר או לרמוז לנו בדרכים פחות ופחות עדינות איך לנהוג ובעיקר מה ללבוש. גם אם לא אומרים, יש שכונות (לא חרדיות) שבהן את מסתובבת בלבושך הרגיל, ומפנים אלייך מבטים כאילו את חצי ...
קרא עוד »נהג של צעצוע
היום שוב מאסתי בתחבורה הציבורית ועליתי למונית המזדמנת הראשונה, אפופת מחשבות, סגורה בעצמי, וכמו תמיד נכנסתי מתוך רישול מחשבתי והתיישבתי. חוסר הפוקוס עבר לי מיד עם היכנסי, כיוון שהנהג הרגיש לי שונה מהרגיל, למרות ש"הרגיל" בנהגי מוניות בהחלט מצייר קלסתרון רב פנים ומלא הפתעות. איך שנכנסתי הפעם, התברר הנהג כערס צעצוע, כלומר, בחור צעיר למדי בשנות העשרים ...
קרא עוד »בחלוף הזעף הראשון (במקום שנהטובה)
אני לא יודעת להסביר למה, אבל שרשרת החגים של תשרי גורמת לי תמיד לתחושת סערה, סערה או אוסף סערות כמו-נקמני או מקשה שמגיע לטוב-לכאורה. לכאורה – ראש שנה, לכאורה, איזה יופי ותכלה שנה זוועתית ותחל אחת חדשה ומעולה (אם כך, למה בכל שנה, הקודמת נזרקת בביטול מאחורה ואנחנו מבטיחים שהפעם באמת באמת שהנוכחית תהיה לברכה כי ...
קרא עוד »
אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון