אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
(בהשראתה של מיכל אור).
אתמול הלכתי לבקר חברה, כזו שאני רואה פעם ב…
ומסוג האנשים שכדאי לבוא אליהם בהפתעה, כי לקבוע איתה, בלתי אפשרי.
חשבתי: נמצאת, יופי, לא נמצאת, ננסה שוב בחודש הבא.
דפקתי מעדנות על הדלת והמתנתי.
בריח הקטורת שהשתרבב מבעד סדקי החלונות וחדר את דלת העץ, אי אפשר
היה לטעות, וידעתי: הבחורה בבית, רק שאיתה, קשה היה לצפות מראש באיזה מצב של צבירה.
להחריש רדיו עוד אפשר, אבל להעמיד פנים שאין קטורת נושבת בחדרך, קצת קשה יותר,
על כן נפתחה הדלת בעצבנות מקץ כשתי דקות, והחברה, בשיער סתור, ותוך כדי מצמוץ בעיניים
ופלבול בגבות, קיבלה אותי במאור פנים אמיתי וכן, ככל שאפשר מצבה.
"הי ד", אני מפריעה לך? מה את עושה ?" שאלתי.
"אני…. מזמנת", ענתה.
"את מה?"
"נו, זה, את יודעת, מזמנת", ענתה שוב, הפעם במבוכה קלה.
חשבתי שמדובר בענייני תקשור למיניהם, הווה אומר שהבחורה שוב עושה סיאנס עם עצמה
ומעלה באוב דמויות רוחניות ללא צורה וחומר, ובהיעדר בחורים בעיר, שוב מתקשרת
עם רוחות, שמהן דווקא נדמה שיש אינפלציה בעיר הזו.
לאחר שהבינה סופית שאני לא דמות רוחנית חסרת חומריות וצורה שעלתה במחשבתה,
ושלא זו בלבד שהגעתי בגופי עד דלתה, אלא שאפילו בחוצפתי בא לי על קפה ורצוי גם כיבוד נוסף, נאנחה ובעודה שופתת את המיחם (בחומריות מתריסה),
הסבירה לי על קצה המזלג אודות עניין הזימונים.
"את הסוד ראית ?" סחה לי בלאט.
"ראיתי גם ראיתי, גם אני התמכרתי כמו כולם ברבע שעה הראשונה אבל עד לפני תום הסרט
התחלתי להרגיש סלידה בלתי מוסברת, והיום אני גם מבינה סופית למה ….. הם משתמשים
בסרט הזה באמצעים, את יודעת..כאלה ש…", ניסיתי ללהג.
"שתקי רגע", התפייטה.
סתמתי מעדנות עד לסיום המונולוג, מאפשרת לה לחלוק מה שנראה היה לי כמוצא חדש
שמצאה לה הבחורה להיאחז בו כנגד עוולות העולם ומנהגו האומלל לחבל בתכנוניה הוורודים.
"הקיצר, בטח אפילו את עם האנטי המרגיז שלך, הבנת מהסרט את העקרון הגורס
שמחשבה בוראת מציאות,
ועל כן, ככל שתחשבי יותר על דברים בהם את מעוניינת, ככל שתדייקי את המחשבה
לכדי פרטים מפורטים יותר, אבל בצורה הגיונית, כך תאפשרי יותר ויותר למציאות הזו
לרקום עור וגידים, כי מזה עידן ועידנים היה ידוע לאנשי סוד בלבד החוק המדהים הנ"ל.
ובקיצור, החלטתי לנסות, החיים שלי מספיק בזבל בכדי שיהיו לי לפחות 4 תחומים
בהם אני רוצה להשתפר או לשפר את התנאים שלי, ומאז פחות או יותר,
החלטתי להתמסר כמה שאני רק יכולה.
מאז, אני מזמנת", סיימה בסיפוק, נשמעת משוכנעת בעצמה הרבה יותר מבתחילת השיחה.
עם רטוריקות גרועות בהרבה מזו כבר נדרשתי להתמודד בחיי מול חברות הרבה יותר
קרובות, ובמצבים הרבה יותר נואשים, לכן החלטתי שקטן עליי בסך הכל, ואני הולכת להסכים
עם הבחורה.
"נשמע מעניין, עניין ה…. אםםםםם…. זימון" אמרתי בתום שתיקה הדדית בחדר מלא בקטורת
וחסר עד מאד בקפה ובעוגה שהובטחו לי.
"סתאאאאאאאאאאם", לאטה ד", "תגידי מה שלומך ?"
"לא משהו, את יודעת, סתם שבוע, ובסה"כ אנחנו דור מזויין", אמרתי לה,
נוטלת כוס נאת עיצוב מהארון.
"לגמרי", אמרה ד".
"שמעי, את באה רגע לסיבוב קצר בחוץ? יש לי דייט בערב, ונגמרו לי המזומנים,
ויש פה שני מטר כספומט".
"בכייף", התפטפטתי.
כיבתה ד" את שתי הקטורות משני עברי הדירה השכורה, נטלה את הכלב, נטלה
רצועה, לא שכחה ארנק ואת הליפסטיק חירום (בכל סמטא אפלה מסתתר בחור מדהים
וסופני שרק מחכה שתגיחי בטריינינג מהוה ושיער מדובלל למשוך מהכספומט, מבלי לדעת
שהוא שם, וככה תפסידי את זימון חייך).
יצאנו החוצה לבדוק מה נשאר לד" בחשבון והאם ניתן לזמן זימונים גם בכל מה שנוגע להזמנת
מזומנים.
גדול. באמת הסוד עורר רגשות שונים ומשונים. בעיקר לגבי האחדות בתדר אצלי וביקום. מצד אחד אני מסכימה אבל מצד שני אנחנו בשר ודם וכמעט תמיד מתגנבים ספקות. אז להגיד שחייבים להתכוונן עם התדרים וככה וככה.. נו, טוב. אני קצת יותר סלחנית לעצמי. בוודאי שאני מזמנת את הטוב, אבל לא מתעלפת מכמה חששות בדרך. פשוט מתחזקת שוב וממשיכה הלאה.
לא ראית הסוד, לא הבנתי לגמרי, ובכל זאת הנהינתי מהקריאה. לכי תסבירי את זה!
ואיך היה הדייט שלה אחרי שמשכה כסף?
את זה תשאל את פקח הדייטים :))
מעניין אם הוא העביר את שניהם שלב …
בכל מקרה, התחלה עם בחורה שמוציאה מכספומט לפני הדייט, היא התחלה יפה בעיניי, בתנאי שהבחור לא שוכח את הארנק בבית ולא מציע חצי-חצי.
תמונות כאלה אני אוהבת, שאפשר ממש להריח את הקטורת מהסדק שמתחת לדלת
נהניתי
המשפט האחרון הברקה הייתי עושה ממנו עוד מטעמים. עבר לי מהר מידי יחסית לטכסט. פנינה
תודה, מירי.
איזו מחמאה …
רונית מחמאה וביקורת(כדרכי , כך אני מלמדת את הדברים הקשים ביותר בסטודיו)
המשפט האחרון עבר לי מהר מידי…הוא חזק וראוי להתייחסות לא יודעת
ויזואלית,טכסטואלית , אלית,משהו.
הווה אומר עריכת הטכסט כולו
אני הולכת להתחבא מתחת לשולחן…
כן, מירי, הבנתי את ההערה שלך.
האמת שאין לי מה להרחיב במשפט האחרון, התכוונתי אליו AS IS,
לזמן זימונים בכל הנוגע להזמנת מזומנים, לבקש שפע כלכלי, או איך שכל אחד מפרש את זה לעצמו.
הכי פשוט.
ממשיכה לנדנד
עכשיו ראיתי מה הייתי עושה ויזואלית.
הכל מחולק עם הפסקות בין הפסקאות,כמו הפסקות נשימה של שיר
הייתי עושה הפסקה כזו לפני השורה האחרונה,שהיא נהדרת וראויה לכבוד.
זהו. ויזואלית.יגול להיות שההצעה לא מתאימה , אז כמובן נא לא לקבל…
והנידנוד- מתוך אהבת הטכסט
קיבלתי, מירי, תודה.
מעריכה.
ותודה, אומי, הדס.
זה מחמיא..
ראיתי את "הסוד", או יותר נכון, עברתי דרכו, מחפש משהו מעניין, כי הכל היה משעמם ברמה נואשת, מוכןן-מטרה ואמריקאי במידה מפחידה. המחשבה משפיעה, ודאי, על המציאות, אבל בטח לא בצורה המגוחכת והישירה שניסו למכור בסרט הזה (קצת מרחם על החברה שלך שנסחפה בזה).
קישקוש או לא קישקוש הסוד…את המילה "סינגלית" הורדת משם הבלוג…זימון מופתי!!!!
הורדתי, כי זו אני מול העיר הקדושה,
ולא אני כמאופיינת דווקא כ"סינגלית",
אלא אני, על כל צדדיי.
התפתחות מעניינת .איתך במאבקך הצודק מול העיר הקדושה ואולי לא מאבק אלא קיום. גדול מספיק.
זו לא התפתחות או שינוי, פשוט מתן כותרת יותר מתאימה.
ואני קוראת לזה "דו קיום", דו קיום בינה לביני …
בינתיים יש סטטוס קוו בינינו.