אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
גברת עצובה
מרבה במילים
בחנות הספרים.
שתי נשים,
קונה ומוכרת,
מקיימות שיחה ישֵנה אדישה מקהות מקווה מתאכזבת,
על מה? על ספרים.
אחד פלוס אחד,
שני תוים של קנייה,
חמישים אחוזים,
סימנייה.
וגם כמה בכמה,
וכמה בלמה,
אבל בעיקר שׁורֶה שם, אני מרגישה,
הלמה ולמה.
ואין קדוּשה אף לרגע,
ואף דמעה לא מעזה להיכנס להחריד את החול.
אחרי דין ודברים ארוכים ארוכים,
מתעייפות הגברות,
העצב נשאר מפרפר ביניהן, ואין לו מתיר,
הוא עובר וחולף גם בינות הספרים,
מסמן את דרכו,
יוצר שובל ארוך ארוך………………………………………………….
של סתיו
של אד
של חול המועד.
שיחת חולין על ספרים, שנים בשקל, זה הכל? מה עוד מקבלים? והעצב של המתבוננת כשובל סתווי, נתת תמונה לרגשות, רונית
תודה, חני.
העצב הוא לא של המתבוננת, אלא של הקונה.
אולי יש שם השתקפות גם של המתבוננת, אבל בגדול השיר הוא על שתי הנשים הנצפות, קונה ומוכרת, ועל אד חומק נוכח של סתיו ועצב גדול שלא הולך.
הי רונית, לא בטוחה שהשתיים האלו מגיבות לימות חול המועד או שהן כך תמיד, בכל אופן הזכרת לי תקליט שהיה לי של מאיר אריאל "חג ומועד ונופל" מכירה?
אבחנה טובה, סיגל.
אני מניחה שהן לא כך תמיד, אבל גם לא רק בשל חול המועד.
היה שם איזה עצב ברור שהתקשר גם למשהו של חול המועד ושל סתיו, בעיני.
"חג מועד ונופל", בטח מכירה,
נדמה לי שיונתן גפן כתב ספר בשם הזה גם.