בננות - בלוגים / / במאורה
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

במאורה

 

 

 
במאורה שלנו
חיים שניים –
אחד פרסי אסלי, אחת מפלשתין.

הגדר בינינו גבוהה מספיק
בכדי לשמור על פרטיות,

ויש נגישות גבוהה לשוקת המים.

בשעה קבועה ביום, פותחים את המאורה
לקהל הרחב,
וחברת שליחויות זורקת לשנינו איזו עצם ממסעדת גורמה משובחת.

מלבד זאת,
חל איסור מפורש להאכיל את החיות
ואין להפריע את מנוחתן.

בחמש בדיוק אנחנו מתמתחים ומפהקים,
יוצאים לטיול פראי בעולם הרחב שמעבר לרחוב,
וחוזרים בכל פעם קצת יותר משוחררים.

במאורות הקטנטנות שלידנו,
חיים יותר משניים,
לפעמים בצפיפות איומה וללא כיווני אויר,
ללא פרטיות,
על כן אנחנו חשים כי התמזל מזלנו,
במיוחד כשמסיטים עבורנו את וילון הקפלים,

ומראים לרחוב כיצד אנו נראים.

 

 

 

8 תגובות

  1. תַּלְמָה פרויד

    מיאוווווו!!! איזה חמודים הפרסי והפלסטינאית, רונית.

  2. רונית, אנחנו החיות, הסגורות בכלוב, כל כך נכון, המרחב המצומצם בעבודה, השעות הקבועות, החופש המוגבל, לחופש נולדנו…

    • רונית בר-לביא

      כן, חני,
      גם..

      ולפעמים הכלוביות הזו פותחת,
      עצם הסגירה, הצמצום, בשביל היפתחות גדולה יותר.

      תודות.

  3. מזדהה — עם התחושות ז"א 🙂

  4. סיפור גן החיות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא